אורים גדולים קסה

הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שע"י טענה וכפירה הן באין ונשבע אף אני אביא עדים שע"י טענה וכפירה הן באין ונשבע, השקלא וטריא הזאת אשר גם היא תמוה ונפלאת מאד תתבאר בטוב בע"ה, כי הנה עתה כבר שבו לחקור בענין פעולת החיוב שההודאה פועלת אם יש לחלק בפעולה הזאת בין הודאת פיו להעדאת עדים וכמו שנתבאר, והנה החקירה בפעולת החיוב לענין העדאת עדים תליא ביחוד של נקודה זו של דקדוק הגבולים והמחיצות בענין סבה אמצעית המביאה לחיוב אמצעי (פתרון לחקירה ב'), דבאשר באמת יש הבדל בין הודאת פיו להעדאת עדים לענין לחייב שבועה [אשר היא חיוב אמצעי], ע"כ אם נימא דיש לדקדק מאד בגבולי הסבות שמביאות לחיוב שבועה, א"כ וודאי די"ל דעדים אינם מחייבים שבועה, אבל אם נימא דאין לדקדק בגבולי הסבות ויש להרחיב הגבולים י"ל דגם עדים מחייבים שבועה (שם), ויש להטעים יותר את הסברא הזאת, דהנה באמת הלא יש סברא לומר דעדים יחייבו שבועה דהא גם מעדים נתברר המקצת, וא"כ י"ל דיש לחייבו שבועה על השאר דכיון שמקצת נתברר, ממילא יש כמו קצת הכרעה על השאר והוי כמו בירור אמצעי, ורק אם באנו ללמוד החיוב שבועה הזה ממודה במקצת ולדקדק בההשתוות [מעדים להודאת פיו] בדיוק ובדקדוק גמור, אז יש מקום לחלק, וממילא אם נימא דיש להרחיב הגבולים וודאי די"ל דגם עדים מחייבים, ורק כיון דכל חיוב נובע רק מזה שכתוב בתורה ואלו לא הי' כתוב לא היינו מחייבים מעצמינו, א"כ וודאי דכל עוד שלא נמצא איזה גילוי מלתא על הרחבת הגבולים יש וודאי לצמצם החיוב, ואם רק יש מקום לחלק מן הודאה במקצת להעדאת עדים אין לחייב שבועה בהעדאת עדים ע"ד תפסת מרובה לא תפסת (שם), דהא מודה במקצת גופא אלו לא הי' כתוב מפורש שחייב שבועה לא היינו מחייבים, וא"כ יוצא מזה דאם נרצה לחייב שבועה גם בהעדאת עדים במקצת ולבלי להבדיל העדאת עדים מן מודה במקצת מצד ההבדל הגלוי והבולט לענין פעולת החיוב, אז יש לחפש גילוי מלתא דיש להרחיב הגבולים מהסבות המביאות לחיוב שבועה

והנה בספרי בארתי דהוא כלל גדול דבכל מקום שמצינו התאחדות של נושאים שונים בדין אחד יש לחפש בכל מה שאפשר גם מושג ההתאחדות, היינו דיש לחפש שיתאחדו כולם במושג סבת הדין באופן שתהי' סבה אחת שתקשרם, והגם שיש בכל אחד ואחד מהנושאים עוד סבה מיוחדת שיש לומר דהסבה המיוחדת מסבבת וגורמת את הדין, מכ"מ אם יש גם סבה אחת שמאחדתם יש יותר לומר דהסבה ההיא היא מושג הדין, דהוא כלל גדול דיש לחפש תמיד סבה אחת ולא לתלות בריבוי הסבות, וכמו בקרן ושן ורגל דיש בכאו"א מושג פרטי שיש לומר דהמושג ההוא הוי סבת החיוב, בקרן יש מושג כוונתו להזיק ובשן הנאה להיזקו וברגל היזקו מצוי, ועל כל אלה יש מקים לומר שהם גורמים החיוב, ואולם לפי"ז תהיינה סבות רבות המסבבות החיוב ולא יתאחדו כל המחייבים במושג אחד, ואחרי שיש גם מושג אחד המאחדם וכוללם ביחד והוא המושג דממונך כו', ע"כ י"ל דרק המושג הזה הוי סבת החיוב, וזהו יסוד הלמוד של מה הצד, עיי"ה בספרי חותם תכנית (ח"א פ"ב אות א' צד ל"ז ובהערה ב'). והנה בהכלל הזה נכלל גם הכלל של התרחבות הגבולים, דעי"ז שמאחדים הנושאים תחת מושג אחד נתרחבו גבולות הדין ההוא, דכל יסודו של מה הצד הוא להרחיב גבולות הדין ולהכניס עוד איזה נושאים תחתיו וכמו שם לענין אבות נזיקין, דעי"ז שמעמידים את החיוב רק על מושג סבת ממונך וכו' ממילא מתרחבות גבולי החיוב, עיי"ה בספרי הנ"ל

ד) ומעתה מובן דגם פה עי"ז שנמצא שיש נושאים שונים המסבבים חיוב שבועה ולא נמצא בהם פרט אחד שמאחדם שיהי' מקום לומר דהפרט ההוא גורם החיוב, תהי' מזה גופא הוכחה נאמנה שיש להרחיב גבולי הסבות ולבלי לדקדק בגבוליהם בצמצום ובדיוק [וממילא יתברר דגם כשהעידו עדים על מקצת יש לחייבו שבועה על השאר], ואם אמנם כי כבר כתבתי בספרי חותם תכנית בההערה הנ"ל דבמקום דאין לומר בשו"א דיש סבה אחת המקשרת את הנושאים אז בטל הלמוד של מה הצד, דאז יש שוב לומר דגם הסבה הפרטית שיש בכל אחד ואחד גורמת ומסבבת המשפט, עיי"ה שם דעפי"ז בארתי כל המקומות שמצינו דדחו הלמוד של מה הצד בדיחוי כזה מה להצד שכן וכו' יש בהן צד חמור, אשר אינו מובן כלל דהלא בדיחוי כזה יש לבטל כל הלמודים של מה הצד, דאין שום מה הצד שלא יתבטל מפני דיחוי כזה, וע"כ כתבתי דדיחוי הזה בא רק במקום דבעיקר המשפט אין לאחדם בשו"א במושג אחד ואין להכניסם תחת סבה אחת עייש"ה, ולפי"ז לכאו' גם פה לא יצלח ולא יועיל הלמוד של מה הצד אחרי דסוף סוף לא יתאחדו במושג אחד ואינן מגדר אחד, וכל מה שנעמול וניגע להכניס שבועת ע"א עם שבועת מודה במקצת תחת סבה אחת לא יעלה בידינו בשו"א לאחדם, אחרי דהכא הסבה היא העד והכא הוי הסבה ההתאמתות במקצת, אמנם באמת י"ל דגם בזה יש למצא מושג אחד וסבה אחת, דענין הרחבת הגבולים הוא הוא מושג האחדות והיא היא סבת ההתקשרות, דעי"ז גופא יתאחדו במושג אחד ויתקשרו בסבה אחת. באור הדבר, אם רק נוכיח דאין לזה גבולים מצומצמים ומדויקים, א"כ ממילא י"ל דשניהם נכנסים תחת מושג אחד והוא מושג של השערה חזקה, כי משניהם יש השערה חזקה להטות האמת לכף התובע ויתאחדו למצער תחת מושג כללי אחד, כי אם אמנם אשר מושג ההשערה החזקה הוא איננו מושג פרטי דהוא רק מושג כללי, בכ"ז מתאחדים