אורים גדולים קסד

להעמיס החומר הזה בנושא השני, וכן דחיות הק"ו הם ג"כ מזה הגדר שמראים איזה חומרא או קולא שיש בנושא המלמד מה שאינה בנושא הלמד אשר עי"ז נדחה הק"ו, כי אחרי שיש בהם שינוי כזה ממילא אין ללמדם זה מזה. במקומות כאלה שהוכרחו להשתמש בשינוייהם בחומרות וקולות ראו להזכיר שינויים מוסריים, היינו מה שיש בהם שינויים בדיניהם ולא בשינוייהם הטבעיות, אם כי יש בכמה מקומות אשר השינויים בדיניהם הם מצד שינוייהם הטבעיות, בכ"ז הזכירו המוסריות, והכלל הזה הוא כלל יקר ונכבד, והראיתי שם דיש בו כמה גדרים דלא בכל פעם השתמשו בהכלל הזה, דיש כ"פ שבחרו להזכיר השינויים הטבעיים של הנושאים בבנייני הלמודים או בסתירת הלמודים, ויש בזה הכלל כמה גדרים ותנאים, ומובן כי אין בידי להעתיקם פה, ורק אחד מהתנאים הוא דבעת שהי' מקום להסתפק אם השינויים הטבעיים פועלים גם בעולם המוסריי אם יכולים לפעול מה לדינא, אז השתדלו תמיד להראות שינויים מוסריים, ויש כ"פ אשר כוונו בזה להראות עוצם פעולתם של השינויים הטבעים בענייני הלכה, דאחרי דמצינו כבר שפועלים בענייני הלכה, א"כ ממילא יש להשתמש בהם גם לענין לימוד זה, והדברים ארוכים בזה. עוד כלל אחד כתבתי בספרי הנ"ל דמדרכי חז"ל הי' להתאים כל חלקי המאמר שיהיו ברוח אחד, וגם במקום אשר בפנימיותם ישתנו מעט, בכ"ז אם הי' בידם לבטא זאת בביטויים כאלה שיתאימו כפי חלקי המאמר ויראה כמו שהוא כולו נאמר ברוח אחד, אז השתדלו לבטא בביטויים כאלה המאחדים כל חלקי המאמר, וגם הכלל הזה הוא כלל יקר ונכבד וביחוד מועיל הרבה בהליכות דרכי המדרש והאגדה, ועי' בספרי חותם תכנית ח"ב בהערות לפ' ששי מס' יסוד תורה שבע"פ (אות ג' צד קנ"ח)

ב) אחרי הקדימי כל אלה יזרח לנו אור הבאור על השקלא וטריא הזאת, דהנה בכלל רוצים לדחות הלמוד הזה [של העדאת עדים מפיו], מצד שבאמת משתנים זמ"ז בעצם פעולת החיוב דההודאה הוא בירור טבעי וחושיי, וע"כ יש בידה לעורר חיוב שבועה על השאר, אבל העדאת עדים דהוי רק בירור מוסריי אין בכחה לעורר שבועה, והנה עצם השינוי הזה הוא שינוי טבעי ומדעי, דאין להכחיש זאת דבירור עדים הוי רק בירור מוסרי ובירור של הודאת פיו הוי בירור טבעי, ואמנם הם רצו להראות חומרא מוסריית היינו שאלמות הכח של הודאת פיו נראה גם בשערי ההלכות, וכמו שכתבתי לעיל, בשגם דהכא באמת יש לברר דההבדל הזה הוא הבדל שרישומו ניכר גם בשערי ההלכות, דבלא זה י"ל דהגם דמובדלים הם, בכ"ז כיון דהתורה האלימה כח של העדאת עדים ונענשים בכל העונשין חמורים על ידי העדאת ב' עדים, ע"כ אין להשתמש כלל עם ההבדל הזה בענייני הלכה ולומר דיש מקום שיגרע כח של עדים נגד הודאת פיו, דהא התאמתות של ב' עדים טבועה וחתומה בחותמו של הקב"ה וע"ז מביא ראי' דמצינו שהשתמשו בההבדל הזה, ובכ"מ גרעו כח של העדאת עדים, והי' יכול להביא מיד הא דהודאת פיו אינה בהכחשה ועדים ישנם בהכחשה, דמוכח מזה ההבדל בין הודאת פיו להעדאת עדים, וממילא יש גם לחלק העדאת עדים מהודאת פיו לענין חיוב שבועה על השאר, וההבדל הזה הוא ג"כ הבדל מוסריי, אלא שרצו לעשות הדיחוי בתמונה כזאת שנזכר בפירוש העילוי של המלמד נגד הלמד, וע"כ אמר מה לפיו שכן מחייבו קרבן וכאלו בדחי' בצורה כזאת יתאימו יותר חלקי המאמר זה לזה, ומה שהדיחוי בא בתמונה זאת אינו מפסיד עצם הכוונה, דסוף סוף המשפט הזה [אשר פיו מחייבו קרבן ועדים אינם מחייבים קרבן] אוצר בקרבו ענין חוזק ואלמות של הודאת פיו נגד העדאת עדים אשר זהו פנימיות הדיחוי, ואחרי כי הזכירו הדיחוי באופן זה שקלו וטרו בזה ואמרו ר' חייא כר"מ ס"ל דאחרי שהוא מחייב קרבן ממילא ליכא הדיחוי, ואם אמנם דלקושטא דמלתא יש מקום להדיחוי גם לר"מ דסוף סוף אין להכחיש אלמות של הודאת פיו נגד העדאת עדים וכנ"ל, אך אחרי שהם רצו להראות אלמות של הודאת פיו בחומרא מוסריית מזה שמחייבת קרבן, לפי"ז וודאי דלר"מ נדחה הראי' דלדידי' גם עדים מחייבים קרבן, וכן שקלו וטרו בזה עד דמסקו דיש להראות ראי' פשוטה וברורה אשר לא יכחישנה שום איש דתוכיח לכל איך שהודאת פיו חזקה יותר מהעדאת עדים, ועז"א אלא מה לפיו שכן אינו בהכחשה ובהזמה תאמר בעדים שישנן בהכחשה ובהזמה, דמזה דהודאת פיו אינה בהכחשה ובהזמה ועדים ישנם בהכחשה ובהזמה חזינן דהודאת פיו חזקה באיכות יותר מהעדאת עדים, ויש מקומות שהודאת פיו פועלת יותר מעדים, וא"כ וודאי די"ל דפעולת החיוב שההודאה במקצת פועלת על השאר, הוא רק דווקא הודאת פיו אשר ההתאמתות של הודאת פיו היא התאמתות ברורה המתאמתת בטבע ובחוש, אבל התאמתות במקצת ע"י עדים י"ל דאינה פועלת על השאר ואינה גורמת חיוב שבועה

ג) אלא אתיא מעד אחד ומה עד אחד שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו ממון א"ד שמחייבין אותו שבועה מה לעד אחד שכן על מה שמעיד הוא נשבע תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע אלא אמר ר"פ אתי מגלגול שבועה דע"א מה לגלגול שבועה דע"א שכן שבועה גוררת שבועה תאמר בעדים דממון קא מחייבי פיו יוכיח מה לפיו שכן אינו בהכחשה ע"א יוכיח שישנו בהכחשה ומחייבו שבועה מה לע"א שכן על מה שמעיד הוא נשבע תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע פיו יוכיח וחזר