אורים גדולים קס

מבוכה רבה, וקשה מאד לעמוד על דעתו בזה, כי בהשקפה ראשונה נראין דבריו בזה כתמוהים ונפלאים מאד, ואחרי היגיעה הרבה והתודה לה' החונן לאדם דעת עלה לי בעזרתו ית"ש להפיץ אור על הענין הזה והסכת ושמע, ונקדים רק איזה כללים היוצאים מהלמודים שהקדמנו (בפ"ה שער הלמודים)

ג) חיוב קרבן הוא מהחיובים היוצאים (באור ללמוד מ"ו), ומהחיובים הפועלים, (באור ללמוד מ"ז), ובכל חיוב יש מושג החוב ומושג הקיום (למוד מ"ח), כל חיוב מצד מושג החוב הוא עלול להתרשלות, וע"כ יש בו מושג הכפי', (למוד נ'), ובחיובים יוצאים ופועלים מושג הקיום ומושג הכפי' הם שני מושגים שונים ונעשים על ידי אנשים שונים (למוד נ"א), והיינו דהכפי' נעשה ע"י ב"ד (בזה"ב), (באור ללמוד הנ"ל), ובחיובים יוצאים ופועלים מושג הכפי' הוא מושג ספיקיי (למוד נב), דרק מצד הספק שיש לחוש אולי יתרשל ע"כ יש לכופו (באור ללמוד הנ"ל), וע"כ יכול להיות כי בחיובים יוצאים ופועלים תתבטל הכפי' אחרי דהוא מצד ספק, ובכל ספק חל בירור והכרעה ואם תהי' איזה הכרעה להכריע הספק הזה אז יתבטל מושג הכפי' (למוד נ"ג ובאורו), ובכל חיוב יש שני מושגים מושג החוב ומושג הזכות (למוד נ"ד), החוב הוא חוב טבעי וחומרי והזכות הוא זכות רוחני ומוסרי (שם), ואחרי שיש בו שני המושגים ביחד ע"כ אין להחליט שם חוב על החיוב רק אחרי שיעריכו שני המושגים [מושג החוב הטבעי ומושג הזכות הרוחני] זה לעומת זה, דלפעמים יכול להיות דמושג הזכות יכריע את מושג החוב, ואז יש לקרא להחיוב הזה בשם זכות (למוד נ"ה ובאורו), ובחיוב שמושג הזכות מכריע את מושג החוב ונקרא בשם זכות, בטל בו מושג הכפי' דיש להכריע מתחילה שבעצמו יעשה כיון דהוי לפניו זכות (למוד נ"ו ובאורו), ואולם שם חיוב לא בטל ממנו, הגם דאין לכופו הוא רק מצד דיש לחשוב שבעצמו יעשה אבל לא דפקע ממנו החיוב (למוד נ"ז ובאורו), ואחרי ידיעת הלמודים האלה מבואר היטב הא דחטאות ואשמות אין ממשכנין אותן, דהוא משום דאמרינן דבחטאת משום דבעי כפרה מושג הזכות מכריע את מושג החוב, ויש לחשוב זאת לפניו לזכות, וע"כ יש לשער ולהכריע מראש דוודאי יביא מעצמו אבל לא דבטל ממנו החיוב

והנה הכרעה זו הוית ככל הכרעות דיסודן הוא שיש לומר דהפרט הזה הנידון משתווה עם הכלל, והוא מגדר דרובא (למוד כ"ה ובאורו), וכל ביטול הכרעה יכול להיות גם מצד ניגוד המוחלט (למוד כ"ז), דאם אנו רואים דהוא יוצא מן הכלל אז בטלה ההכרעה מכל וכל (באור ללמוד הנ"ל), ומשו"ה אם עברו שלש רגלים ובכ"ז לא הביא החייב את הקרבן אז ממשכנין גם בחטאת, וכדברי התו' בר"ה, והיינו דהלא אז רואים אנו דזה האיש יוצא מכלל האנשים החפצים מעצמם בכפרה, דהא כבר מתעתד גם לעבור בבל תאחר וע"כ יש לכופו, ועם כל זה מתיישב הא דכופין, ואין להקשות על זה הא כפי' הוא מצד דאמרינן דניחא לי' בכפרה וכנ"ל והאי גברא הא חזינן דלא ניחא לי', דבאמת יסוד הסברא דניחא לי' הוא משום דאמרינן דרצונו הפנימי בלב נוטה לזה, וכמו שמודעים דברי הרמב"ם בזה

ד) הדברים האלה האמתים ושלא יסתפק שום בן דעת באמיתתם, הדברים האלה יספיקו לפתוח את המנעל הנורא בהך סוגיא דכריתות, כי על ידם שגיא נמצא כח להבין הסוגיא הנ"ל, היינו המחלוקת דר"מ וחכמים במקום דשני עדים מעידים על אחד שהוא חייב קרבן חטאת והוא מכחיש אותם אם הוא חייב חטאת, וגם הבעי' בגמ' בטעמא דרבנן דפוטרים אותו מקרבן אם הוא משום דאמרינן דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש, או דהוא משום דאמרינן מנו דאי בעי אמר מזיד הייתי פטור כי אמר נמי לא אכלתי מהימן ופטור, דהנה בכל חיוב שאחד מתחייב עפ"י עדים במקום שהמתחייב מכחיש והוא מתחייב עפ"י עדים, יש לחקור איך נמשך עליו חיוב אחרי דהוא בעצמו מכחיש את העדים (באור ללמוד נ"ח), ואולם עקר החיוב הוא מצד דבמקום דהבירורים הפרטים סותרים לחוקי הבירורים הכוללים מתבטלים הפרטים לעומת החוקים הבירורים הכוללים, ואחרי דעפ"י חוקי הבירורים הכוללים יש להאמין להשני עדים, ע"כ מתבטל הבירור הפרטי להבירורים הכוללים (באור ללמוד הנ"ל ובאור לעקר ח'), ואולם הוא רק במקום דשניהם סותרים זא"ז באופן דאם תתקיים הפעולה המתחייבת עפ"י הבירורים הכוללים לא תתקיים עוד פעולת הבירור הפרטי, אז בהכרח שהבירור הפרטי מתבטל מכל וכל ואינו פועל מאומה וכאלו אין כאן שום בירור פרטי (שם), וע"כ בחיוב שיש בו גם מושג כפי' והכפי' מוטלת על ב"ד והם מחוייבים לכפות מצד העדים, ע"כ מצד שיש בזה חיוב כפי' ממילא יש גם עליו חיוב (שם), ומבואר מזה דבחיוב שאין בו כפי' ורק שעליו לבד מוטל למלאות החיוב, בחיוב כזה אם מכחיש את העדים י"ל דאין עליו שום חיוב, כיון דהוא בעצמו יודע דאין עליו שום חיוב והוא על עצמו נאמן יותר מכולם וממילא ליכא עליו שום חיוב. ואמנם יש מקום לומר אחרי דגם במקום שאין כופין מכ"מ יש עליו חיוב ויש לב"ד לומר לו שהוא חייב וכנ"ל, וא"כ יש מקום לספק אם עי"ז שיש להם לומר לו שהוא חייב נעשה כמו שחוקי משפטי הבירורים הכוללים סותרים לבירורים הפרטים, דמצד חוקי הבירורים הכוללים יש למצער לומר לו שהוא חייב, וע"כ מתחייב באמת משו"ז, או דאחרי שבחיוב כזה [שאין בו כפי'] אינו מוטל עליהם שום מעשה ע"כ אינם סותרים חוקי הבירורים זל"ז וממילא אין עליו שום חיוב כיון שהוא בעצמו יודע שאינו חייב. ומעתה מובן דאם נימא דבחיוב שאין בו כפי' אינו מתחייב