אורים גדולים קנו

וזהו שאמר והאי בכולה בעי דלודי לי' והאי דלא אודי אשתמוטי הוא דקא משתמיט מיני' סבר עד דהוו לי' זוזי ופרענא לי' ואמר רחמנא רמי שבועה עלי' כי היכא דלודי לי' בכולי', וחידש לן הסברא הזאת דע"י ההודאה במקצת נעשה ההכחשה, הכחשה חיצונית ושפתיית (למוד כ"ד) ואינה הכחשה גמורה ולא נקראת בשם העזה (למוד כ"ג), והיינו משום די"ל הסברא דאשתמוטי (באור ללמוד כ"ב, ובאור ללמוד כ"ד), ואחרי שכן ממילא יש בההודאה גם פעולה השליליית דהיא שוללת החזקה דאין אדם מעיז, ופעולתה החיובית לא אצטרך לי' כלל לפרש, דזאת מודעת לכל ופעולתה נגלית ונראית, ורק פעולתה השליליית אינה מפורסמת וכמו שהיא עטופה במעטף, ע"כ בא לפרש זאת וכנ"ל

ד) והנה רש"י הוסיף פה בבאור דבריו בהא דהאי ובכולה בעי דלודי כו' דהשאלה היא משום מגו דחשוד אממונא, ובתו' הקשו ע"ז דהא כפי ההלכתא לא אמרינן מגו דחשוד כו', ומשו"ז פירשו דהתעוררת השאלה היא משום דכיון דאין אדם מעיז א"כ יש להאמין לו, והרבה מרבותינו ז"ל עמלו לבאר שיטת רש"י, וכמה דיו נשתפכו וכמה קולמסים נשתברו ליישב זאת ועל נקלה רפאו מחלת התמיהות, ואולם עפ"י דרכינו נבאר בע"ה שיטת רש"י בטוב טעם וכולם יראו צדקת וישרת באורו

הנה זאת נראה בעליל דהך סיומא של האי ובכולה בעי דלודי, הוא כמו ישוב על שאלה שנתעוררת עתה מחדש לבטל את החיוב שבועה, היינו דאחרי שחידש דיש הכרעה דאין אדם מעיז כו', יש מחדש להתעורר ולהראות דיש להסיר ולבטל החיוב. והנה גם בהשקפה ראשונה יש להבין דהשאלה יכולה להיות מצד ב' דברים, א) מצד עצם ההכרעה דהעזה, ב) מצד הכרח ביטול ההכרעה דהעזה. פירוש, א) מצד עצם ההכרעה דהעזה, דיש להקשות על החיוב שבועה מצד עצם ההכרעה דהעזה, היינו דהלא י"ל דההכרעה הזאת בעצמה [של אין אדם מעיז כו'] תכריע דהאמת הוא כדברי הנתבע, דאיך אפשר לומר דמשקר אחרי דיש הכרעה דאין אדם מעיז, וא"כ מדוע ישבע, ב) מצד ביטול ההכרעה, דיש להקשות איך אפשר להטיל עליו שבועה דהלא בזה שמטילים עליו שבועה מראים דיחשדוהו שמשקר, וא"כ יחשבו שהוא מעיז פניו, ולפי"ז ממילא בטלה ההכרעה דאין אדם מעיז, דהא ביטול ההכרעה הוא גם מצד ניגוד המוחלט (למוד כז ובאורו), והכא בעת שחושדין אותו שמשקר מחזיקין אותו למעיז ויש ביטול ההכרעה, ושוב יש מגו דאי בעי כפר הכל, אחרי דרק ההכרעה דאין אדם מעיז סתרה והחלישה עוז ועוצם של המגו, ובביטול ההכרעה ישוב עוז המגו למקומו והוי כמשיב אבידה, וא"כ אמאי חייב שבועה, אלו הן השתי שאלות אשר אחרי חידוש של ההכרעה דהעזה אפשר לעוררן על חיוב השבועה דהודאה במקצת

ואמנם יש לחקור בזה חקירה גדולה, הן בכלל מטרת השאלות הן להסיר החיוב שבועה דהודאה במקצת וכנ"ל, והנה כל ביטול והסרת החיוב יכול להיות מצד ב' דברים או מצד חסרון ובטול סבת החיוב או מצד דיש סבה הפכיית (למוד מג), וא"כ יש מתחלה לדעת גם בהשאלות האלה הבאות ג"כ להראות דיש לבטל ולהסיר החיוב שבועה לאיזה הסרה הן שייכות, אחרי דכל העדר החיוב הוא או מצד העדר הסבה, או דהסבה יש, רק שיש כנגדה כח הפכיי המנגד לה (באור ללמוד הנ"ל), והנה כפי שטחיית הדברים נראה דהקושיות הן להסיר החיוב מצד סבה הפכיית, דהן אם נאמר דהשאלה היא מצד עצם ההכרעה, והן אם נאמר דהשאלה היא מצד הכרח ביטול ההכרעה, הכוונה הוא דאחרי שיש להנתבע הכרעה דהעזה יש להאמין לו, או אחרי שראינו דמעיז, א"כ יש להאמין לו מצד מגו, וא"כ עקרם הוא להראות דיש גם ראיות העומדות לימין הנתבע אשר הם כבירות כח להסיר את החיוב והוא ענין סבה הפכיית

ואחרי שנתבאר דהכא רוצה להראות שיש סבה הפכיית, יש עוד לחקור על פעולת הסבה ההפכיית, דהנה בהסרת החיוב שנעשה על ידי סבה הפכיית יש שני חלקים, שלילת החיוב, וסבת הפטור, (למוד מ"ד), וא"כ יש להתחקות גם הכא במטרת השאלות אם הכוונה שיש לשאול דיש גם סבת הפטור, או רק על שלילת החיוב, ואחרי העיון נראה דהכא מדובר רק משלילת החיוב ולא מסבת הפטור, דהנה אם נימא דהשאלה היא מצד עצם ההכרעה דהעזה וודאי דאינה מעוררת רק שלילת החיוב, דהא, כבר כתבנו דהכרעה דהעזה הוית הכרעה מדעית, וההכרעה דאין אדם תובע סותרה, א"כ ממילא הוו רק כשתי הכרעות הסותרות זא"ז, וגם אם נימא דהשאלה היא מצד ביטול ההכרעה דהעזה והיינו מצד מגו, דלכאו' י"ל דכח המגו הוא לסבב סבת הפטור, בכ"ז אם נעיין נראה דכחו אינו אלא שלילה והעדר דזה וודאי דלא הוי מגו מעליא, דכבר כתבתי בספרי בכללי הכמות והאיכות, דהכמות פועל על האיכות, באופן דאם מעט הכמות פועל לשנות קצת האיכות, אז יש לדעת דאם יתרבה הכמות ישתנה יותר האיכות והוא כלל נכבד מאד. והנה הכא אם נחליט דאין בכח האדם להעיז, מובן ממילא דפעולת ההעזה בעת שהיא גדולה בכמות היא גדולה יותר באיכותה מכפי שהיא בעת שהיא מעטה בכמותה, וא"כ גם בלא ידיעת הסברא דאשתמוטי [דהיא מראה לדעת ידיעה חדשה דהכחשה במקצת אינה נקראת כלל בשם העזה], בכ"ז יש לדעת דהעזה של הכחשה בכולה היא גדולה באיכותה הרבה יותר מהכחשה במקצת, וא"כ ממילא לא הוי מגו מעליא מזה שהי' יכול להכחיש בכולה, אחרי דהכחשה בכולה הוית העזה היותר גדולה, וא"כ גם אם נניח דבכ"ז יש מגו, די' אם נניח דהוא פועל פעולת השלילה