אורים גדולים קמט

ובאור של נקודה הנוטית הוא כן, דבכל ספק יש שני גבולים ידועים הפכיים בדיניהם, ובתוך יש הספק הזה שיש בו נקודה אחת המתפצלת ומתרככת ונוטית לכאן ולכאן, וע"כ יש ספק על הנקודה הזאת לאיזה צד לנטותה, וכמו ד"מ ידענו דביום שולט אור ובלילה אפילה וחשיכה, וע"כ יש ספק בביהשמ"ש דיש בו נקודה הנוטית דאז אור וחושך משתמשים בערבוביא, והעת ההיא יצתה מכלל אור היום, ולחשכת הלילה לא באה, וע"כ יש להסתפק דמצד העדר האור היומי, יש מקום לומר דהוי לילה, ומצד העדר החושך הליליי י"ל דהוא יום, ועפי"ז כתבתי כמה כללים ויסודות בענייני מחלוקת, וכתבתי דיש כמה מיני מחלוקת, מחלוקת מדעית, מחלוקת מקוריית, מחלוקת עדותי ובירוריי, מחלוקת תכליתיית, מחלוקת אמצעיית, מחלוקת השקפיית, [ידיעת חלוקת מחלוקת השקפיית מועלת מאד, וביחוד היא מפיצה אור על כמה מאמרים תמוהים נפלאים במדרש ובאגדה, וכבר כתבתי מאמר אחד שיסוד באורו בנוי על חלוקת המחלוקת הזאת], וגם בזה בנקודה הזאת ידענו דיש שני קצוות, החלקיית שופטת לפטור בעדים במקצת, וההשקפה הכללית משקפת לחייב, ויש בזה נקודה הנוטית דיש מקום לנטותה או לכאן או לכאן, זהו יסוד ותמצית מהחקירה הנ"ל

חקירה ה **(החקירה ד' עם באורה ופתרונה עם כל עוצם נחיצת הדברים שיש בה ותועלתם והכרחם לבוא פה, כי כמה דברים משם נזכרו בספרי זה כמ"פ, בכ"ז אינה נדפסת עתה בפנים הספר, ובע"ה תבוא או בהשמטה או בחוברת מיוחדת

)** יש לחקור אם א' תובע תביעה שמקצתה יודע בידיעה טבעית ומקצתה בידיעה מוסרית בבירור אמצעי, והנתבע הודה בהמקצת שבידיעה טבעית וכופר בהמקצת שבבירור אמצעי, אם חייב שבועת מודה במקצת

באור, תוכן החקירה הוא, אם אחד תובע מנה ועל חמשים אומר שנתן לו מעצמו וחמשים טוען שיודע עפ"י ע"א, והנתבע מודה בהחמשים שנתן לו מעצמו ובחמשים של ע"א כופר, ומקום החקירה הוא כן. הנה זה וודאי דבעינן כפירה, והנה אם אחד תובע מספק אינה נחשבת לתביעה ואינה חייב גם שבועת היסת כמו דאיתא בחו"מ (סי' ע"ה סעי' י"ז), וא"כ אם תובעו חמשים ברי וחמשים מספק והוא הודה בחמשים וודאי דפטור משבועת דמודה במקצת, דמה אם לענין שבועת היסת אמרו דטענת ספק לא הוי טענה, א"כ כ"ש לענין שבועה דאורייתא, וע"כ יש לספק אם יודע החמשים בעד אחד אם זאת מקרי ידיעה וממילא הוי תביעה גמורה ומקרי מודה במקצת, או דבכל זה אינה מגעת הידיעה לידיעה וודאית וממילא הכפירה אינה נחשבת לכפירה ואינו חייב שבועה, זהו יסוד החקירה

פתרון לחקירה ה

פתרון של החקירה הזאת נראה לי דתליא בחקירה אחרת, דכמ"כ יש לחקור אם תובעו כל המנה עפ"י ע"א והנתבע מודה לו בחמשים אם חייב שבועת מודה במקצת (חקירה ד), ויסוד החקירה הוא באשר בשבועת מודה במקצת יש שני יסודות, א) הכרח הודאה, ב) אפשרות ההכחשה, (למוד נט), והכרח ההודאה הוא משום הסברא דהעזה משום דאין אדם מעיז פניו (באור ללמוד הנ"ל), וערך מדרגת ההעזה הוא כפי ערך מדרגת חוזק ההכחשה שיש בין המכחיש להמוכחש (למוד סו), וע"כ יש לספק בתביעה שהתובע נשען על ידיעת ע"א אם נקראת ידיעה חזקה עד שהכחשה כזאת נקראת הכחשה גמורה שיש בה העזה, או דלא הוי הכחשה גמורה שיש בה העזה (באור לחקירה ד), זהו תוכן החקירה הנ"ל, וע"כ יש לומר דגם חקירה זאת תתלה בזה, דאם נימא דהוי ידיעה חזקה ממילא דנקראת תביעת ברי והוי כמו שתובע מנה והוא מודה חמשים, אבל אם נימא דידיעה מע"א לא הוי ידיעה גמורה אם כן ממילא אינה נקראת תביעה ופטור משבועה

וגם על החקירה הזאת יש להראות איך כי היא בודדת ואינה נגבלת עם החקירה הקדומה של טענו ספק עפ"י ע"א, דלכאורה יש להסיר החקירה הזאת מספר החקירות אחרי דמגדרי החקירה הוא המציאות והספק (פתרון לחקירה ד אות א), א"כ גם הכא י"ל דמצד החקירה הקדומה של טענו ספק עפ"י ע"א אין מקום לחקירתינו זאת, משום או דתתבטל מציאות החקירה הזאת או שתתבטל ספיקותה, דאם נימא דטענו ספק עפ"י ע"א חייב שבועה דאורייתא להכחיש את העד א"כ בטלה מציאותה, דאחרי דכה"ג יש לחייב להנתבע שבועה דאו' להכחיש את העד, א"כ אין שום מציאות להחקירה הזאת אחרי דיש לחייבו שבועה מצד להכחיש את העד, ואם נימא דטענו ספק עפ"י ע"א פטור, אם כן יש לברר החקירה משם כיון דכה"ג פטור משבועה דלהכחיש את העד, ע"כ דלא חשבינן תביעה כזאת לתביעה גמורה, ממילא י"ל דגם כה"ג אינה נחשבת לתביעה ופטור משבועת מודה במקצת, אמנם באמת י"ל דאינה נגבלת כלל עם החקירה הזאת, דגם אם נימא דטענו ספק עפ"י ע"א חייב שבועה עפ"י ע"א, בכ"ז יש מקום ומציאות להחקירה, דיש לצייר החקירה באופן דהעד מעיד העדאה כזאת