אורים גדולים קמח

כלא היתה כלל, ורק שאינה פועלת על הקרוב, וא"כ ממילא במה שנוגעת לאחר פועלת, וזהו עומק דבריו אדם קרוב אצל עצמו והיא הקדמה למה דמסיים אח"כ ואין אדם משים עצמו רשע, והיינו דאומר דרק משום דאדם קרוב אצל עצמו רק משו"ה אין אדם משים עצמו רשע, וא"כ העדות הזאת שאינה מועלת לדידי' הך העדאה בעצמה תוכל לפעול על אחר ולא הוי כתרתי דסתרי והארכתי בזה מאד, [וע"ל פ"ג משכ"ב], ומעין זה י"ל גם בעיקר העדאת עדים אחרי דגם נאמנותם הוא רק מגזה"כ, ע"כ י"ל גם להיפוך דאינם מבטלים הסברא דאין אדם מעיז על השאר שלא העידו, ואם כי יש לחלק בין הנושאים בכ"ז אין להכחיש דיש איזה מקום לזה, זהו יסוד ההבדל, ואמנם בל נוכל לעצום עינינו מלראות ולהתבונן דהוא הבדל דק וחלוש מאד, דהא באמת מצינו בכ"מ דאמרינן הוחזק כפרן מהעדאת העדים ואין ערוך להמקומות שמראים ההיפוך וע"כ הוא הבדל דק וחלוש, ובההבדל הדק הזה יש להשתמש רק במקום שיחול גם המאמר הנודע אין לך בו אלא חידושו דגם זה הוא במקום שיש הבדל דק ביניהם [ובארתי בספרי הרבה בזה], וע"כ אם נימא דבאמת מתייחס חיוב שבועה זו ביחס הקנס וקנס הוי כעין חידוש [ע' בספרי עדות ביעקב על הל' עדות (סי' ט') שהארכתי בזה], א"כ מספיק ההבדל הזה הדק והחלוש להבדיל העדאת עדים מהודאת פיו גם בפעולה שליליית, ואחרי שנתברר לנו דהחקירה הזאת תציב גבולותי' רק במקום זה, מובן דיש לחפש פתרון חקירה זאת מצד הנקודה הזאת, היינו אם כפי חוקי החידוש והקנס יש להשתמש בההבדל הזה או לא, דאם נמצא דגם כפי חוקי קנס וחידוש יש מקום לבטל ההבדל [בין העדאת עדים להודאת פיו בהודאה במקצת], אז וודאי כי בטל ההבדל הזה מכל וכל אחרי כי כל עקרו נשען רק על ההתדמות הזאת, ורק אם לא נמצא מקום לבטל ההבדל מצד נקודה הזאת [נקודת ההתדמות חיוב מעמסיי לחיוב קנס], אז יהי' מקום לבקר את עצם ההתדמות אם באמת הם מתדמים ומתייחסים זל"ז להתדמות בדיניהם, די"ל דההתדמות הוא רק התדמות חיצוני ולא פנימית

סוף דבר דמתחילה יש לבקר את נקודת המעמסיי היינו את ההתדמות של חיוב מעמסיי לקנס], אם היא מסבבת הבדל בהחלט וגורמת פטור בבירור [אם תסבב הבדל בהחלט בין העדאת עדים על מקצת להודאה על מקצת וממילא גורמת פטור בהעדאת עדים] או אולי גם ההתדמות יכולה לסבב ביטול ההבדל ותגרום חיוב שבועה, [כי אם נראה דגם מצד התדמות חיוב מעמסיי לקנס יש מקום להראות דהעדאת עדים משתווה להודאת פיו ולבטל ההבדל שנראה בהשקפה ראשונה, א"כ ממילא וודאי דחייב שבועה], ואם לא נמצא שום סיבוב חיוב מההתדמות אז יש לבקר את עצם ההתדמות, , כי אולי אינם מתדמים ומשתווים בשיווי פנימי, אולם לקושטא דמלתא יש לדעת דבאמת יש צד סיבוב חיוב מנקודת המעמסיי היינו מההתדמות גופא, דכשנעיין בעומק ובמתינות נראה דההתדמות גופא כוללת שני מושגים ביחד מושג הפטור ומושג החיוב, והיינו כפי שינויי ההשקפות, דבהשקפה פרטיית וחלקיית בנקודת המעמסיי יש מקום לומר דההתדמות גורמת פטור, ובהשקפה כלליית ושטחיית יש מקום לומר דההתדמות גורמת חיוב, דכבר כתבתי בספרי דעל כל דבר משפט מדעי יש להשקיף שני מיני השקפות ראשיות, א) השקפה כלליית ושטחיית, ב) השקפה פרטית וחלקית, ולפעמים יש שתוצאות ההשקפות שונות הן לדינא, ואז יש להתבונן היטב איזה השקפה יש לבכר אם ההשקפה כללית על פני החלקית או להיפוך, והארכתי מאד בזה, ומעט מזה הבאתי בספרי חותם תכנית (ח"א פ"ב צד ס') בהערה בד"ה ודע עיי"ש מש"כ שם הכללי וחלקיו, ושם צד (צ"ה צ"ו) בפנים ובצד (צ"ו בהערה י"ב), וגם הכא בענייננו ההבדל הזה שכתבנו הוא תוצאות ההשקפה הפרטית והחלקית, דבעת שננתח הענין לפרטיו וחלקיו ונחדור בפנימיותיהם אז מופיע ההבדל הזה אשר תוצאותיו הוא לפטור בהעדאת עדים משבועה וכנ"ל, אבל אם נשקיף השקפה כלליית ושטחיית על ההתדמות הזאת, יש מקום להראות דההשקפה הזאת מסבבת השתוות עדים להודאת פיו לחייב שבועה, דעצם יסוד נקודת מבט חיוב המעמסי הוא, דהוא חיוב כזה שמעמיסים עליו את החיוב שלא כפי חוקי המשפט הכוללים, באופן דהחיוב אינו נודע מיסודי חוקי המשפט, ורק שהוא חוב שמטילים עליו עד די"ל דהחיוב הזה מתייחס ביחס חיוב קנס בפרט זה, וא"כ אם נניח כן ונשקיף אח"כ השקפה כלליית ושטחיית בזה, אז נראה די"ל דמצד זה גופא יש מקום לחייב שבועה בהעדאת עדים, דברגע זה שנאמר דחיוב שבועה בהודאה במקצת מתייחס באיזה יחס לחיוב קנס, ויוצא מזה דהודאת פיו גורמת להעמיס ולהטיל עליו חיוב כזה, א"כ אז י"ל דכ"ש דהעדאת עדים על מקצת גורמים לחייב שבועה על השאר, דהא בכ"מ נחשבת הודאת פיו למיצוע המקילה ומסירה חיובים מעמסיים דהא מודה בקנס פטור, וא"כ אם הודאת פיו דבכ"מ עומדת להסיר חיובים כאלה, בכ"ז הכא היא מטלת וגורמת את החיוב הזה, הלא י"ל כ"ש דהעדאת עדים דעדים, אשר בכ"מ אינם מסירים חיובים כאלה, כ"ש דהכא אינם מסירים ורק גורמים החיוב כמו הודאת פיו במקצת, ואולם ההשקפה הזאת היא השקפה כלליית ושטחיית דרק מצד השתוות שטחיית י"ל כן, אבל מצד פרטיהם וודאי דיש לחלק ביניהם וכנ"ל, ולפי"ז הגענו אל החוף ועלה בידינו לכוין את הנקודה האמתית ממוצא החקירה הזאת, דכבר כתבתי בספרי דבכל ספק וחקירה יש נקודה הנוטית, וכל מחלוקת מקורה הוא הספק, דבמקום דלא יחול שם ספק לא יחול גם שם מחלוקת, וע"כ כמו שבכל ספק יש נקודה הנוטית כן הוא גם בכל מחלוקת,