אורים גדולים קמו

שבועה, ורק משתיהן ביחד יוצא החיוב שבועה, וממילא במקום שתתקלקל הכרעה אחת ותשאר רק הכרעה השני' לא תפעול לסבב חיוב שבועה, כן יש לומר, ורק אם נמצא איזו ראי' או איזה הכרעה מדעית דיש לומר דגם אחת מהן פועלת אז נאמר דאחת מהן פועלת, והרווחנו מזה דיש לדעת דהיא חקירה גדולה, ובמשקל הראשון יש מקום לדון דשתיהן כאחת פועלות וכשנרצה לומר דגם אחת פועלת, יש לחפש ע"ז איזה הכרח

חקירה ב

יש לחקור בהתאמתות מקצת התביעה ע"י אמות מוסרי ומדעי, היינו ע"י העדאת עדים, אם ההתאמתות הזאת פועלת ג"כ על השאר לסבב חיוב בירור היינו חיוב שבועה, והוא אם יש בהתאמתות במקצת ע"י עדים, הפעולה החיובית שיש בכל הודאה במקצת, או לא

באור, התאמתות של הודאת פיו הוי אמות טבעי וחושי, דמובן עפ"י יסודי טבע בני אדם דיש לחייבו על הודאת פיו, והתאמתות של עדים הגם דמקרי התאמתות ועפ"י שנים עדים יקום דבר, בכ"ז הוי רק אמות מוסרי ומדעי, (למוד ט"ז ובאורו), והנה בתורה מצינו רק דהודאת פיו במקצת מועלת לסבב חיוב שבועה על השאר, ובהודאת פיו יש שתי פעולות פעולת החיוב ופעולת השלילה (באור ללמוד כ"ט), ויש מקום לומר דרק שניהן כאחת פועלות לסבב חיוב שבועה (פתרון לחקירה א), ומעתה אם נסתפק אם התאמתות במקצת ע"י העדאת עדים פועלת לסבב שבועה על השאר, מובן דיסוד הספק הוא אם יש בה שתי הפעולות, דאם יש בה שתי הפעולות ברור דמסבבת חיוב שבועה, ואם אין בה שתיהן או שאין בה אחת מהן י"ל דאינה מסבבת, וא"כ יש לנו מתחילה להתחקות על הנקודה הזאת אם יש בה שתי הפעולות ביחד, וע"כ יש לחקור מתחילה על פעולת החיוב, די"ל דגדר דפעולת החיוב הוא דמצד דנתאמתה התביעה במקצת יש מקום להכריע דטענת התביעה צודקת (באור ללמוד כ"ט), וא"כ י"ל דרק ההתאמתות של הודאת פיו דהוי אמות טבעי יש בכחה להכריע צדקת התובע גם על השאר, אבל לא ההתאמתות של עדים אשר היא בעצמה אינה אלא התאמתות מוסרי, וע"כ י"ל דהתאמתות כזאת אינה מועלת על השאר

פתרון לחקירה ב

בבואי עתה לפתור החקירה הזאת, ראיתי להקדים מתחילה להקוראים כי אין בידי לפותרה בשלימות ולהעמידה על יסוד קיים לבררה בבירור גמור, ואסתפק בזה שאשתדל להעמידה על נקודה אחת, כי אראה בע"ה לצמצם ולכווץ כל קווי החקירה המפוזרים להכניסם למקום אחד ולהעמידן על נקודה אחת, ואומר בקצרה דהחקירה בפעולת החיוב יש להעמידה על נקודה אחת והיא נקודת דקדוק הגבולים והמחיצות בענין סבה אמצעית המביאה לחיוב אמצעי, דאם נימא דיש לדקדק בדקדוק גמור בגבולים והמחיצות מסבה אמצעית, אז י"ל דהתאמתות במקצת ע"י העדאת עדים אינה מביאה לחיוב הבירור היינו לחיוב שבועה, ואולם אם נימא דאין לדקדק בזה בדקדוק גמור י"ל דגם התאמתות של העדאת עדים מביאה לחיוב בירור, ובאור הדבר הוא כן, הנה כל סבה המביאה לחיוב בירורי [היינו לחיוב שבועה] נקראת סבה אמצעית (למוד י'), וכל חיוב אמצעי אין לו גבולים מצומצמים (באור ללמוד י"א), ובכ"ז יש לו גבולים ידועים המתפשטים מאד (באור ללמוד י'), וע"כ י"ל גם בזה תפסת מרובה לא תפסת (פתרון לחקירה א'), והנה אין מקום להכחיש כי יש הבדל גדול בין התאמתות טבעי וחושי להתאמתות מוסרי ומדעי, וע"כ אם נאמר דיש מקום להרחיב גבולי הסבות המסבבות את החיוב שבועה, אז יש מקום לומר דאין לדקדק כ"כ בכובד הסבה, וע"כ י"ל דגם סבת ההתאמתות של העדאת עדים מספקת לסבב חיוב שבועה, וכל עוד שלא נמצא מקום כזה י"ל דרק הודאת פיו מסבבת שבועה ולא עדים מצד דתפסת מרובה כו', ויצא לנו מזה דנודע לנו הנקודה האמתית שממנה מוקרת החקירה הנ"ל, ויהי' בידינו לחפש מקומות שיפיצו אור על נקודת החקירה הזאת

חקירה ג

יש לחקור בהתאמתות מקצת התביעה ע"י התאמתות מוסרי [ע"י עדים], אם פועלת על השאר הפעולה השליליית שיש בהודאת פיו במקצת

באור, בהתאמתות של הודאת פיו יש שתי הפעולות חיובית ושליליית, ויש מקום לומר דהחיוב יוצא רק ע"י שתי הפעולות ביחד, וע"כ החקירה אם עדים שהעידו על מקצת מחייבים על השאר שבועה תליא אם יש בזה שתי הפעולות (באור לחקירה ב), ואחרי שדברנו דבר הפעולה החיובית אם יש בהעדאת עדים (חקירה ב' ובאורה ופתרונה), יש גם לברר אם יש הפעולה השליליית בהעדאת עדים וזהו עקרה של החקירה הזאת דבר פעולת השלילה, דגדר דפעולת השלילה הוא כי ההודאה במקצת שוללת את החזקה דאין אדם מעיז, כי עי"ז שמודה במקצת נעשה הכפירה רק כפירה במקצת, וכפירה במקצת י"ל דהוית רק הכחשה חיצונית ושפתיית (למוד כ"ד), והכחשה חיצונית אינה נקראת בשם העזה (למוד כ"ג), וכיון דנתבטלה החזקה דאין אדם מעיז נתחזקה החזקה דאין אדם תובע כו' (באור ללמוד כ"ט), וא"כ י"ל דהוא רק