אורים גדולים קמה

שמתחלקים זמ"ז שם באמת אינו פועל הבירור הכללי על הפרטי, ובמקום שאינם מתחלקים הלא מובן גם בשכל כי יש משפט הבכורה והקדימה לבירור הכללי, ועיי"ש בתב"ש שהביא ע"ז מהסוגיא דכריתות (דף י"ב), ואולם המעיין שיראה דברי בפרק (ט"ז) מה שדברתי בנוגע לבאור הסוגיא דכריתות, יראה שיש לי בע"ה דרך חדש בזה, וע' כריתות (דף כ"ד ע"א) מידע ידע דלא רבע ולא מפקר לי' וטרח ומייתי עדים, וי"ל דהוא רק מצד שחושב שיביא עדים להזימן, אבל בלא"ה י"ל דהעדים פועלים גם עליו, וע' סנהדרין (דף מ"ג ע"ב) רי"א אם הי' יודע שהוא מזומם אומר תהא מיתתי כפרתי על כל עוונותי חוץ מעון זה, וי"ל דכיון שהוא יודע שהוא מזומם חושב שיבאו עוד עדים ויזימום, וגם כפי תורת חוקי הבירורים לא יתחייב, וגם בלא"ה יש לדחות מכאן ועיי"ש (דף מ"ד ע"ב),, ובספרי הראיתי דהחקירה הזאת היא חקירה כללית ויש בה כמה וכמה חלקים, כי כמה וכמה חקירות שונות מצינו באיזה ענינים אשר אם נעיין היטב נראה דכולן נכנסות תחת חקירה זו, כמו החקירה אם המיעוט מוכרחים לפסוק כהרוב [אשר יש בזה חקירה קדומה ויש בזה איזה מקומות שנראים שסותרים זא"ז ויש לי ע"ז קונ' מיוחד], וכן לענין הקושיא בסוף נדרים איך אינה נאמנת והלא היא אומרת שאסורה לו, ובכלל החקירה אם כל אדם יכול לומר ברי נגד חזקה ונגד הרוב, כל אלה הן ענפים משורש של החקירה הזאת, ושם חקרתי בעדים שהעידו [בזמן שהיו ב"ד סמוכים] על אחד שנתחייב מיתה על ידי העדאתם ועפ"י חוקי משפטי העדות נגמרה העדאתם ואין בידם לחזור עוד, ונפסק דינו להריגה, וע"ז כתוב יד העדים כו' וא"כ צריכין בעצמן לסייעו בהריגתו או להורגו [כי אם מת בה יצא עי' סנהדרין (דף מ"ה ע"א)]. ואח"כ אומרים דשקר העדנו, וכפי חוקי ההעדאה אין מקבלים חזרתם וכש"א (שם דף מ"ד ע"ב) וכי הדרי בהו מאי הוי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, וע"כ חקרתי אם הבירור הפרטי הזה [אחרי דכפי שהם אומרים עתה יודעים בבירור דאינו חייב מיתה] פועל עליהם לבלי יתחייבו להרגו בעצמם, וחקרתי גם בזה גופא אם הכא מקושרים הם השני בירורים הנ"ל ותולדותיהם ופעלותיהם אינם מתחלקים זמ"ז או דמתחלקים, והיינו דאולי י"ל דאם חזרתם תפעול להסיר מהם החיוב של הסיוע והעזר, אז עי"ז יתפטר הנידון מכל וכל, דיהי' מקום לומר דהוי כמו שנקטעה יד העדים למאן דסובר דמשו"ז מתפטר הנידון, וגם יש לומר דלא הוי כמו נקטעה יד העדים ולא הוי בזה יד העדים שהיתה כבר, דהא באמת מתחלה לא היו ראוין לזה ויש לדחות, ועד"פ הארכתי בזה בכמה מיני פלפולים, ובניתי מגדלים רמים בזה עד"פ, אבל כבר יודע הקורא כי הספר הזה לא נברא לפלפולא בעלמא, וע"כ קצרתי בזה, והעירותי רק למען ידע המעיין כי החקירה הזאת היא אם רבת הבנים, כי כמה חקירות פרטיות נולדו על ברכה, וע"כ יש לשום לב על משפטי זה בנוגע להחקירה הזאת

פרק יג

שער החקירות

חקירה א

יש לחקור במודה במקצת דחייב שבועה אם השבועה באה מצד פעולת החיוב של ההודאה, או מצד פעולת השלילה, או מצד שתיהן ביחד

באור, שבועה הוי חיוב בירורי (באור ללמוד ד), וכל חיוב הוא מסובב (למוד ה), ויש לו דבר שמסבב את החיוב והדבר הזה הוי סבת החיוב (באור ללמוד הנ"ל), וחיוב שבועה יש לו ג"כ סבה המחייבת (למוד הנ"ל) וממילא מוכח דמודה במקצת דחייב שבועה דאו' הוא יען כי ההודאה מסבבת חיוב שבועה, והנה בהודאה במקצת יש שתי פעולות הסיבוב א) פעולת החיוב, ב) פעולת השלילה (באור ללמוד כ"ט), וע"כ יש לחקור איזה מהן הוית הפעולה הגורמת ומסבבת את החיוב, אם הפעולה החיובית או השליליית, או דווקא שניהן ביחד גורמין החיוב, ויהי' הנ"מ במקום דעל איזה מהן לא תפעול אם יש לסמוך על הפעולה השני', ואם נימא דרק אחת מהן פועלת יש לדעת איזה מהן פועלת פעולתה

פתרון לחקירה א

הדעת נוטה לומר דשניהן פועלות כאחת, דגם בזה י"ל תפסת מרובה לא תפסת, דכל חיוב שבועה הוא ג"כ חיוב, ואם כי הוא חיוב אמצעי (באור ללמוד ו'), וכל חיוב אמצעי אין לו גבולים מצומצמים (באור ללמוד י'), והוא חיוב חיצוני ומעמסיי (למוד ט"ו), בכ"ז יש לו סבות ידועות המסבבות את החיוב (באור ללמוד י'), וא"כ י"ל בזה תפסת מרובה לא תפסת אחרי דבעינן סבה שתסבב את החיוב שבועה, ובהודאה במקצת יש שתי מיני סבות, סבת פעולת החיוב וסבת פעולת השליליית (באור ללמוד כ"ט), דעל כל אחת ואחת יש מקום בשכל לומר דהוית כמו הכרעה (באור ללמוד כ'), ואולם מזה שישנה בשכל אין עוד ראי' כי היא פועלת למעשה ושיש בכחה להוציא חיוב לפעלו (שם), די"ל דכחה חלוש להוציא חיוב בפועל, ואולם כל הכרעה שישנה בשכל הגם דלמעשה אינה פועלת אם תצטרף אלי' עוד איזה הכרעה שכליית ומדעית פועלות שתיהן ביחד (שם), א"כ י"ל דה"נ כאו"א אינה מספקת להוציא החיוב