אורים גדולים קמד

פועלת בחיוב גם על אחרים, דכיון שהאשה מתקדשת נעשית א"א וחייבין עלי', וקודם הקידושין היא פנוי' והיא בחזקת פנוי' וע"י הקידושין היא נשתנית מפנוי' לאשת איש, ובירור לשנות הוי כמו בירור לחייב לאחד ממון או באיזה עונש (באור לעקר ו'), וע"כ בעינן לזה ב' עדים דילפינן דבר דבר, וכמו שכללו את הכלל הזה במלים האלה אין דבר שבערוה פחות משנים (שם), והנה בקדושין בזה שהקדושין אוסרין לה על אחר אשר עד כה לא היתה אסורה הוי שינוי גמור, והבירור ע"ז הוי מבירורים המשנים דבכל מקום שהבירור הוא להוציא מחזקה הוי בירור לשנות (באור לעקר ה'), וא"כ הבירור בזה הוי רק עפ"י ב' עדים, ומעתה בקידושין אשר האיש והאשה מודים בזה וליכא עדים, כי אומרים שבינם לעצמם נעשה הקידושין, בקידושין כאלה חוקי הבירורים הם סותרים זא"ז ונלחמים זה עם זה, דכפי חוקי הבירורים הפרטים הלא הם שניהם האיש והאשה מודים בהקדושין, וא"כ י"ל דנתקדשה, ואולם אם באנו לדון על אחרים אם הקדושין האלה פועלים פעולתה לאוסרה, יש לומר דהוא כלל גדול דרק ב' עדים עומדים לשנות דבר ממצבו הראשון, וא"כ כפי חוקי הבירורים הכוללים אין לחוש להקידושין ולומר שנאסרה על אחרים, והכא הם נלחמים זה עם זה דאינם מתחלקים, דאין לומר דאצלם נחשבין הקדושין ונקראת האשה הזאת [שמודית שנתקדשה לו] לאשת האיש הזה שמודה ג"כ שקדשה, ובכ"ז לגבי אחרים תחשב כפנוי', דהוא דבר שאי אפשר, דכל יסוד של קדושין הוא שתאסר לאחרים [ובספרי כתבתי דבקדושין יש שני דברים קנין לעצמו ואיסור לאחרים, ומשו"ז נקראים בשני שמות בשם קנין מצד שנקנית אליו ובשם קדושין שנאסרת על אחרים כהקדש, ושתי הפעולות האלה קשורות וצמודות ואינן מתבדלות ובארתי עפי"ז הסוגיא דריש קדושין ואכמל"ב], וא"כ מובן דפה אינם מתחלקים זמ"ז, ונשאר רק לומר או דחוקי הבירורים הכוללים נכנעים ובטלים לבירורים הפרטיים, והיינו דאחרי דשניהם מודים בהקדושין ולגבי עצמם יש להם להאמין א"כ ממילא נקראת אשת איש לכל הלכותי' ופרטי' וחייבין עלי', או להיפוך דהבירור הפרטי מתבטל לחוקי הבירורים הכוללים ואינה נחשבת כלל בשם אשתו גם לגבי' גופא, ואחרי דהוא כלל גדול דהפרט מתבטל אל הכלל והבירורים הפרטים מתבטלים לחוקי הבירורים הכוללים, ועפ"י חוקי הבירורים הכוללים אין לאסור לאשה על אחרים עפ"י הודאת עצמם ואין לחייבם בעונש על ידם, ממילא ברור דקדושין כאלה אינם פועלים מאומה, וגם אם באמת נתקדשה בכ"ז נחשבו לאפס ואין אחרי דהיא מהפעולות העומדות תחת חוקי משפטי הבירורים הכוללים, וזהו. הכוונה האמיתית של הכא קא חייב לאחרינא, דהוי ממש כמו בירור להוציא ממון דבעינן ב' עדים דווקא, דעי"ז שתאסר על אחרים והם יתחייבו עלי' הוי ממש כמו שע"י הבירור מתחייב אחד דלזה בעינן דווקא ב' עדים, והוא ברור בפי' הסוגיא. ואחשוב כי הדברים האלה יספיקו לתת להקורא ציור נאמן ומושג בהיר מיסודי דברינו בהעניינים העמוקים האלה הסבוכים זב"ז, וכדאי להקורא לקחת עת לעיין בהדברים האלה כי הם יאירו לו אור חדש בהליכות העניינים האלה

יצא לנו מזה דבמקום דמתאחד בענין אחד שני משפטים הסותרים זא"ז, היינו חוקי משפטי הבירורים הכוללים עם משפטי הבירורים הפרטים, והם סותרים זא"ז, כי אינם מתחלקים, אז מכריעים החוקים הכוללים את הפרטים ומתבטל הפרטי מעיקרו ואינו עושה שום רושם ומתבטל המעשה שנעשית רק עפ"י בירור הפרטי, וכמו הכא בקדושין דגם אם באמת נתקדשה, בכ"ז בטלין הקדושין מצד דאינם כפי חוקי הבירורים הכוללים

סוף דבר דבמקום שהבירור הכללי והפרטי סותרים זא"ז, תליא בזה באופן ההתייחסות וההתחברות של שני הבירורים זל"ז, ועד כמה מתקשרות תולדותיהן ופעולותיהן זל"ז, דאם אין להם יחס עצום וקשר חזק ואינם מוכרחים להכריע זא"ז ונתנו להתחלק זמ"ז, אז י"ל דכל בירור ובירור פועל פעולתו, הבירור הכללי פועל על הכללי כפי כחו, והבירור הפרטי פועל על הפרט הזה, ואינו מחוייב להכנע תחת הבירור הכללי או תחת חוקי הבירורים הכוללים, ולו לעצמו יכול להשתמש בבירורו זה אשר באיכות נעלה הוא על כחו של ביאור הכללי, וע"כ מתחלק הוא בדינו אחרי דאין מזה שום סתירה לתולדות ופעולות של הבירור הכללי, אולם במקום שהבירורים הם מקושרים זל"ז ומתייחסים ביחס עצום ותולדותיהן ופעולותיהם אינן מתחלקות זמ"ז, ובהכרח אשר הבירורים יכריעו זע"ז, אחרי שהם מקושרים בקשר משפטי ובחיבור מדעי ולא נתנו בשו"א להתחלק בדיניהם, שם הבירור הפרטי מתכנע אל הכללי והבירור הכללי פועל פעולתו גם על הפרטי, ומוכרח הפרט הזה אשר כפי בירורי הפרטי צריך להיות להיפוך, בכ"ז הוא מוכרח לעשות ככל אשר הוא מצווה עפ"י הבירור הכללי

והנה לא נעלם ממני, כי בהשקפה הראשונה יחשוב הקורא והמעיין את כל החקירה הזאת לזרה ונפלאה אשר היא צולחה רק להראות כחן של חקירות הנוצרות בעולם הדמיון והמחשבה, אבל אין להם מקום בעולם ההלכה והמעשה כי איך אפשר אשר עדים יפעלו על החוש, ומה יכולים לפעול בהגדתם על האיש שראה ויודע ההיפוך, ובהשקפה ראשונה יצדק המתפלא, וע"כ ראיתי להעיר פה כי החקירה הזאת לא חדשה היא, וכבר ראינו דהגאון בעל תב"ש בחידושיו ליבמות (דף פ"ז ע"ב) חקר בזה ועיי"ש, דגם הוא הראה דיש מקום לומר דהעדים פועלים, וא"כ אין להתפלא כ"כ אחרי שכבר מצינו שחשבו כן, וכפי, שכתבתי הקטנתי הפלא והמעטתי הזרות, דהלא במקום