אורים גדולים קמב

עליו שום חזקה ושום הכרעה הקודמת, והבירור בזה הוי רק בירור המברר, דהעד בא רק לברר הספק השקול ע"כ סגי ע"א, ואולם בירור המשנה הוא רק עפ"י ב' עדים, וע"כ להוציא ממון בעינן ב' עדים, דרוצים לשנות דהכסף שהי' תחת יד הבעלים בחזקתו רוצים עתה לשנות הכסף ולהוציאו מחזקתו ע"כ בעינן ב' עדים, וכ"כ כל העונשים הם כמו לשנות דיש להעניש אדם שמן הסתם אינו עומד בחזקת חיוב עונש, דלזה בעינן בירור גמור דהוא רק בשני עדים, וזהו מה שאמרה התורה (דברים, י"ט, ט"ו) על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר, דעפ"י עדים מתקיים הבירור דהוי בירור שלם, ומזה ידעינן דהא דכתבה התורה (שם, כ"ד, א') כי מצא בה ערות דבר, דהכוונה דנמצא בה ענין ערוה בבירור גמור שאין עוד להסתפק בזה, דע"כ דהוא ג"כ בב' עדים אחרי דידעינן משם [מהקרא של על פי שני עדים כו'], דדבר ברור הוא רק על פי ב' עדים, וזש"א חז"ל בגיטין (דף צ' ע"א) נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר מה להלן בשני עדים אף כאן בשני עדים, והכוונה מבוארת כמש"כ, ואחרי דיסודי הגז"ש הוא דבזה שבאים להשוות שני עניינים זל"ז מראים גם דיש בהם גם שיווי פנימי והתדמות עקרי, [וכמו שהארכתי בזה בספרי קנה המדות ובררתי שם דהוא כלל גד דבכ"מ שמצינו שהתורה השוותה שני עניינים בדיניהם זל"ז, יש לחפש בהם התייחסות פנימי דגם ההשתוות וההתדמות עומדות תחת הכלל והשורש אשר אין לעשות לחידוש כל עוד שיש לחדש טעם מובני (שורש א') וההשתוות של שני עניינים שיש בהם יחס פנימי לא הוי בשם חידוש], ע"כ יש גם בפה להראות דיש השתוות פנימי בין הענין של חיוב ממון וחיוב עונשים, לבין הענין של להוציא אשה מבעלה, [לב"ש לענין רשיון הגט ולב"ה לכפותה לזה עיי"ה שם בסוגיא] אחרי דבשניהם בעינן דווקא ב' עדים, וההשתוות היא מצד דבשניהם בא הבירור לשנות הדבר מחזקתו, דאחת הוא להוציא ממון ולחייב בעונשים, או להוציא אשה מבעלי' ולאוסרה עליו, ומהג"ש הזאת נוסד הלימוד דלהוציא כל דבר מחזקתו בעינן ב' עדים, ואחרי דיסוד הלימוד הזה [דלהוציא כל דבר מחזקתו בעינן ב' עדים כמו להוציא ממון] הוא מהקרא דכי מצא בה ערות דבר, ע"כ השתמשו חז"ל ע"ז הכלל תמיד בהך לשנא אין דבר שבערוה פחות משנים, היינו להוציא אשה מחזקתה וכדומה בעינן שנים כמו דמוכח מהך קרא דכי מצא בה ערות דבר, ורבים חשבו דכוונת חז"ל בהכלל של אין דבר שבערוה כו' הוא דדבר שבערוה מצטיין בענין הבירור, וע"כ הרבו לחקור על כמה דברים אם הם בכלל דבר שבערוה, וכפי דברינו אין מקום לזה, ורק אם יש לחקור על איזה דברים אם בעינן ב' עדים או דסגי בע"א, יש להטות החקירה לנקודה זו, היינו לנקודות השינוי, דבמקום דהוי חזקה גמורה בעינן ב' עדים משום דשם בא הבירור לשנות וכנ"ל, ובכ"מ דמצינו דע"א מהימן וגם נגד החזקה כמו בשחיטה, מודעת דנמצאו טעמים ע"ז אם משום דהוי דבר שבידו או משום דעשוי להשתנות [עי' מרדכי ריש חולין והאחרונים האריכו בזה], וכוונת הטעמים האלה הוא להחליש נקודת השינוי, דע"י הטעמים האלה נראה דהחזקות וההכרעות חלושות הן וע"כ הבירור נגדם לא הוי בירור לשנות בשינוי גמור, וממילא לא דמי לענין של להוציא ממון או לענין של להוציא אשה מבעלה, דשם בעינן ב' עדים משום דשם בא הבירור על שינוי גמור דהחזקות הוו חזקות אלימתות, וממילא מובן דיכול להיות שיהיו כמה דברים שיחול ספק בערך החזקה שלהם, וממילא הוי ספק על השינוי ואם הבירור הוי בירור לשנות דניבעי ב' עדים, [אין קצה להחדשות שחידשתי עפי"ז דכל החקירות הרבות שישנן בענין זה כמו ע"א נגד חזקה ונגד הרוב, ואשר האחרונים הרבו להאריך בהן ובאמת הן מסתעפות ומתפשטות בכמה סוגיות, כל אלה בארתי עפ"י יסודי דברינו אלה ואכמל"ב], דהוא כלל גדול דבירור שבא לשנות הדבר בשינוי גמור בעינן דווקא ב' עדים, וכמו שחז"ל כללו זה בהכלל הזה אשר אין דבר שבערוה פחות משנים, וכפי שבארתי כוונת הכלל הזה אשר הבאור הוא באור אמיתי בע"ה, ובריש גיטין אשר מתחילה אמרו סתם ע"א נאמן באיסורין ואח"כ אמרו אימור חלב ע"א נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן כו' הכוונה הוא כן, דזאת מודעת לכל דבאיסורין נאמן ע"א דמעשים של יום יום מאמתים זאת, ורק שמתחלה נסו לומר אולי ההבדל הוא בעצם בין איסור לממון ועונשים, ולא מצד החזקות ופעולת הבירור דהכא הוי להכריע ספק השקול והכא הוי לשנות, ועז"א אח"כ דאינו כן דעיקר ההבדל הוא מצד דבאיסורין בא הבירור להכריע ספק השקול, והכא בא לשנות דבר מחזקתו הראשונה עייש"ה, וביבמות ריש פ' האשה רבה מתפרשת כל השקלא וטריא ג"כ ע"ד הנ"ל דחשבו אולי יש טעם אחר בזה דבאיסורין נאמן ע"א והיינו משום דשם אין מי שיכחישו, ונוציא מזה כלל, דבכ"מ דאין מי שיכחיש את העד מהימן מדאו' וממילא יתיישב הא דבאשה מהימן ע"א, ועז"א דאינו כן אלא דעקר הדבר הוא מצד דבאיסורין לא בא הבירור לשנות ובמקום דבא לשנות בעינן ב' עדים, והא דבאשה מועיל ע"א בהכרח לומר דהוא רק מדרבנן עייש"ה, והאחרונים האריכו בזה הרבה ואכמל"ב

עקר ז

יש שני מיני בירורים, א) בירורים כוללים, ב) בירורים פרטים או חלקיים

באור, הנה מודעת דיש בירורים חושים ובירורים מוסריים (למוד ט"ז), ויש לדעת דבירורים