אורים גדולים קלז

והבירור, וע"כ פעל עליו המברר בבירורו ואח"כ נתחלף מצד המתברר, עד שאם ישאר על המתברר השם ההוא של הבירור ההוא תגדל עתה פעולת המברר יותר מכפי כחו, בכ"ז לא בטל גם אז מן המתברר השם ההוא והפעולה ההיא, כי כל בירור אין לו אלא מקומו ושעתו

באור, כל מברר אמצעי פועל רק בירור אמצעי ולא בירור החלטי ותכליתי, ומעתה אם איזה מברר אמצעי פעל בשעתו על איזה מתברר שהי' בידו לפעול עליו כפי מצב המתברר ההוא, ואולם אח"כ נעשה איזה שינוי או פעולה חדשה בהמתברר, עד אשר אם גם עתה יתקיים השם ההוא של המתברר שהשיג אז ע"י המברר, תצא עתה פעולה היותר גדולה מכפי ערך פעולת כח המברר ההוא, ואם הי' אז המתברר במצב הזה לא היה פועל עליו המברר בבירורו זה הפעולה הזאת, בכ"ז אחרי כי אז הי' המתברר במצב כזה שהי' ביד המברר לפעול עליו פעולת הבירור ויצא עליו אז השם הזה, הגם שעתה התחלף מצבו של המתברר בכ"ז לא בטלה פעולת המתברר הקודמת שחל על המתברר הזה ע"י הבירור הקדום, והוא הוא דינו של הרמב"ם, דהנה הרמב"ם (בפט"ז מהל' סנהדרין ה"ו) כתב אינו צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה, אבל האיסור עצמו בעד אחד מוחזק כיצד אמר עד אחד חלב כליות הוא זה, כלאי הכרם הם פירות אלו, גרושה או זונה אשה זו, ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו הרי זה לוקה אעפ"י שעיקר האיסור בעד אחד, ושנה דין זה (בפ"ט מהל' נזירות הי"ז) ושלשו (פ"ג מהל' שגגות ה"ב), ודבריו אלה נובעים מדברי הירו' נזיר פ' שני נזירים, והוא ממש הענין הזה, דע"א הגם דהוי רק בירור אמצעי (באור ללמוד כט), בכ"ז פועל באיסורין, ובעת שהעיד ע"ז שהוא חלב וכה"כ ועל האשה שהיא גרושה או זונה הי' מצב המתבררים שההעדאה נגעה רק לאיסור ולא לעונשים, וע"כ הועיל אז הבירור, ומשו"ז הגם שאח"כ נשתנה מצב המתבררים כי נתהווה בהם איזה התחדשות אשר עי"ז יפעול הבירור פעולה חזקה שלא כפי כחו דע"י עדותו יש לענשם עתה, ובאמת ע"א בעדותו אינו יכול להעניש והכא מענישים להאוכל [את החלב שנתחזק לחלב ע"י ע"א או הכה"כ שנתחזק ע"י ע"א], ולהבועל [להזונה והגרושה שנתחזקו רק ע"י ע"א], ואולם הענין הוא דמצד דפעולתו הקודמת אינה בטלה, ואחרי דאז [בעת שהעיד על החלב וכה"כ ועל האשה שהיא זונה או גרושה] פעל פעולתו בצדק, ורק שאח"כ נשתנה מצב המתברר אין לבטל הפעולה הקודמת, והיא היא הסברא הנ"ל, ויסוד הסברא הוא דהעד פועל על העונשין בתורת סבה דסבה, דיש סבות שאינן מספיקות בעצמן לסבב איזה מסובב, ובכ"ז יכולין לסבב המסובבים האלה בתורת סבה דסבה (למוד יב ובאורו), וה"נ כן, ובספרי הארכתי בבאור. כלל זה, ובארתי על פיו כמה סוגיות, וביחוד נסיתי להפיץ אור על ידו על הסוגיא בב"ק (דף קו ע"א) בהא דשבועה קונה דמוקי שם דהכוונה הוא על המימרא דרב שאמר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ונשבע ואח"כ באו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו הבעלים שבועה שוב אין לו ממון, ועייש"ה בסוגיא, וקשה מאד להבין הסברא של דין זה דמה מועלת השבועה נגד העדים, והגם די"ל דסמך רק על הקרא של ולקח בעליו דכפי הדרש מוכח ממנו דהשבועה פוטרתו, אולם הוא דחוק, דכפי הנראה משמע דהוא אך אסמכתא, וגם אם נימא דהעיקר הוא משום דילפינן מקרא, מכ"מ יש לנו לחפש טעם דלא מצינו שהדין הזה יהי' נחשב בין הדינים שהם רק כמו חדוש שאין בהם תפיסת שכל, וביותר יקשה אחרי דבהודה בעצמו מוכח דהשבועה לא פעלה לפטור, עיי"ש שרבא אמר כל הודה ל"ש טוען טענת אבד ול"ש טוען טענת גנב נמי לא אמר רב דהא כתיב והתודה, וקשה מ"ש זמ"ז, והגם דיש ע"ז קראי בכ"ז הלא יש גם להבין הסברא, וע"כ אמרתי דבירור הענין הזה הוא עפ"י הסברא הנ"ל דשבועה הוי ג"כ בירור, והוא בירור כזה שפועל נגד ע"א ולא נגד ב' עדים, ושני עדים אם כי הוא בירור החלטי ותכליתי (ביאור ללמוד ט), בכ"ז הוא רק בירור מוסרי (ביאור ללמוד טז), ומתבטל נגד חושיי (למוד כו), וע"כ אחרי דבירור השבועה הועיל בשעתו ע"כ גם אם אח"כ התחלף מצב הענין כי באו עדים, בכ"ז אין לבטל את הבירור הקדום ופעולתו נשארת גם אח"כ, אחרי כי גם הבירור הזה הוא רק בירור מוסרי ומדעי, ואמנם אם הודה בעצמו דהוי בירור טבעי וחושי אז מתבטל הבירור המוסרי, אבל בירור מוסרי נגד בירור מוסריי אינו מתבטל, וכתבתי שם באורך בביאור הסוגיא הזאת ובכל הפרטים השייכים לזה. איך שיהי' מבואר היטב באור היסוד הזה, וע' בפ"י בקו"א לקדושין (סי' צא) דמוכח דפשיטא לי' דכלל הנ"ל שייך גם לענין חיוב מיתה, וע' בתשובת רע"א (סי' קז) דמספ"ל בזה, וכפי שהסברתי בירור הסברא, ברור דהוא גם בחיוב מיתה, ואם נסתבב אח"כ מהעדאת העד עונש מיתה מענישים, דההעדאה הראשונה אינה מתבטלת, ואחרי דאז פעלה פעולתה והמשיכה שם זה על נושא זה לא נתבטל אח"כ השם הזה וכנ"ל

יסוד ג

כל בירור יבא על אחד משלשה נושאים אלה, א) ער הפועל, ב) על הפעולה, ג) על הפעול

באור, כל בירור באשר שהוא בירור, מובן דבא על דבר שיש בו ספק, דאם לא יהי' ספק לאיזה צורך דרוש הבירור, ובערך זה י"ל דהספק הוא הסבה והבירור הוא המסובב, היינו דמה שאנו חוקרין