אורים גדולים קלו

מעולם, ואולם כ"ז הוא רק בהשקפה ראשונה, אבל אחרי העיון יש לראות דאין בזה הכרעה ברורה מעקרי הסברות, דבאמת היא חקירה גדולה וספק עצום דיש בזה נקודה הנוטית לספק בשלילה ולספק בחיוב [כמו כל הספיקות שיש בהם שני גבולים ידועים, ובהדבר המסתפק יש נקודה הנוטית (פתרון לחקירה ג')], דפטור זה הגם שהוא ג"כ מורכב משני יסודות, בכ"ז לא דמי לפטור מורכב מפורשיי, דשם הלקיחה וההפסד הם שני דברים נפרדים ואינם מסתבבים זה מזה, דגם אם לא לקח מעולם ממנו ורק אם הפסיד באופן שיתחייב יש בזה לבד חיוב תשלומין, וממילא כשמכחיש את הלקיחה ונשאר רק טענת ההפסד שהיא טענה בודדת שאין לה שום התקשרות עם הלקיחה הקודמת, ע"כ כשמסתפק בההפסד הוי כמו שמסתפק אם חל עליו מעולם חיוב, אבל הכא בשומרים שהחיוב על ההפסד הוא מצד הלקיחה הראשונה, וא"כ יש תמיד התחברות והתקשרות לההפסד עם הלקיחה, וע"כ אחרי השני גבולים הידועים דספק בשלילה [אם נתחייב] פטור, וספק בחיוב [אם החזיר] חייב, יש לראות דיש בזה [בשומר שמסתפק באיכיות ההעדר] נקודה הנוטית, שיש בזה מקום לנטות החקירה לצד ספק בשלילה, די"ל אחרי דההעדר הוא בבירור, והספק הוא רק באיכיות ההעדר, היינו אם יהי' ההעדר באופן כזה שיתמשך עליו ויחשב השומר להמפסיד או לא, א"כ הוי ספק בעיקר החיוב אם נתחייב וממילא פטור, וכמ"כ יש מקום לנטותה לצד ספק בחיוב די"ל דאחרי שהשומר לקח ממנו הרי התחייב להשיב, ורק אם נעדר בתנאים ידועים פטור, וא"כ הספק באיכות ההעדר הוי כמו ספק בהפרעון, ועקר הספק יתלה בזה אם החיוב בשומרים מצד איכיות ההעדר עקרו הוא מעת קבלתו או מעת שקרה האונס, והגם דההשקפה הראשונה תשפוט דזה תליא בהך דינא של ר"פ אשר אם היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור, ובהתרי לשנא אליבא דרבא, עיי"ה בכתובות (דף לד ע"ב) ובב"ק (דף קיב ע"א), בכל זה אחרי העיון יש לראות דמשפט מההשקפה הזאת אינו משפט צדק ואמת, דההשקפה הזאת היא רק השקפה שטחיית, דלפי האמת י"ל דגם לר"פ אמרינן דעיקר החיוב מונח בהנתינה הראשונה, ורק כל עוד שלא יצא ההעדר אל הפועל לא יצא החיוב, ואח"כ כשיצא ההעדר אל הפועל, אז י"ל דמצרפים גם הנתינה הראשונה, ויש לייחס חקירה זו לחקירת אגלאי מלתא (באור לשורש טו נתיב ב), וע"כ אם הי' הפסק בין התרקמות החיוב [הנתינה הראשונה] ליציאתו בפועל, כי מת בנתים יש מקום לומר דאין לחייב את היורשים, וגם אם טבח בשבת יש מקום לצדד דכיון דבפעולת גמר החיוב היו דנין אותו מיתה חל בזה המשפט של קלב"מ, ובכ"ז עיקר התחלת החיוב הוא מונח בהנתינה הראשונה, וא"כ אם יש להשומר ספק בפרטי איכיות ההעדר, יש להחזיר את הספק למקורו ולומר דרושמי החיוב וודאי שהיה בעובדא זו, דהא הוא נתן לו לשמור והוא קבל ממנו וא"כ הוי הספק כמו ספק בפרעון ויש בזה הרבה להאריך, אבל פה אינני נכנס בעומקי הדברים, כי כל כוונתי הוא להראות דבהפטור של שומרים מצד חסרון באיכיות ההעדר יש בו שני יסודות עצם ההעדר ואיכיות ההעדר, וספק בעצם ההעדר ברור דמתייחס ביחס ספק אם פרעתי וחייב, ובספק באיכיות ההעדר יש נקודה הנוטית, יש מקום להטות הספק לספק אם נתחייבתי, וכ"כ יש לדמותו לספק אם פרעתי, וידוע דיש בזה מחלוקת הראשונים ז"ל, וע' חו"מ (סי' רצ"א סכ"ו) ובש"ך (ס"ק מד) ויש בזה אריכות, ואולם פה כוונתי רק להראות דיש בזה נקודה וכל שיטה ושיטה היה בידה להטות הסברא לימינה, ובנוגע לבירור ענין זה אכ"מ, וגם ראיתי להעיר דיש לדעת דכל מה שכתבנו פה ההבדל בין ספק בעצם ההעדר לספק באיכיות ההעדר הוא רק מצד השקפת ההבדל שיש בספיקות בין ספק פרעון לספק בעקר החיוב, אבל באמת יש עוד הבדלים במה שיש לחלק בין ספק בעצם ההעדר לספק באיכיות ההעדר

פרק יא

שער היסודות

יסוד א

יש כמה מיני בירורים, ואם כי בכלל הם נחלקים לשני חלקים ראשים, לבירורים החלטים ותכליתיים, ולבירורים אמצעיים, אמנם בפרט יש כמה מיני בירורים, וכולם מתחלקים למדרגות מדרגות, ובל בירור ובירור פועל כפי ערכו על המחברר

באור, כל בירור הוא פעל, ויש בו שלשה נושאים, א) המברר, והוא הפועל מהבירור, ב) עצם הבירור, היינו פעולת הבירור, ג) הדבר המתברר, והוא הפעול (באור לעקר ח), והבירור הוא הפעולה היוצאת מהמברר, והוי כמו מסובב מהמברר, וכל המדרגות שיש בבירורים הם כפי ערך כחות של המבררים, והבירור מתערך לערך כח המברר, וכפי ערך הבירור כן הוא ערך המתברר, כי המברר והבירור והמתברר כולם אחוזים וקשורים זב"ז, כשלהבת הקשורה בגחלת, ומתייחסים זל"ז ביחס שוה

יסוד ב

כל בירור שבעת פעולתו הי' חמתברר כפי כח המברר