אורים גדולים קלג

את המושג ההוא שמסבב זאת, ורק דיש להוכיח שיש מציאות מושג אחר בהנושא ההוא [של המלמד]

והנה עפ"י רוב ניכר גם מלשון הגמ' על איזה מין דחי' שכיונו, דעל הדחי' ממין הראשון אמרו בלשון מה, וכמו מה לכולהו שכן מועדין מתחילתן, וכן מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק, דמראה דיש בהמלמד מושג נוסף שאין בהלמד וגם אמרו על זה מעקרא דדינא פירכא, ועל הדחי' ממין השני אמרו בלשון יוכיח, ואולם לפעמים מצינו שהשתמטו בלשון הראשון גם על הדחי' ששייכת למין השני, דהנה בקדושין (דף ה' ע"א) איתא ומנין שאף בשטר ודין הוא, ומה כסף שאין מוציא מכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס, מה לכסף שכן פודין בו הקדש ומע"ש תאמר שטר שאין פודין בו, הדחי' הזאת אם כי מצורת לשונה נראית דהיא מתייחסת למין הראשון, אמנם באמת יש ליחסה למין השני של מן המאוחר אל הקודם, היינו להדחיות של יוכיח, דהנה יסוד הק"ו בזה הוא ג"כ נקודת ההשתוות וההתדמות, דבענייני רשויות והעתקתן יש שלש מדרגות, א) יציאה, מה שהדבר יוצא מרשות בעליו הקודם, ב) הכנסה, מה שנכנס לרשות איזה בעלים, ג) העתקה מה שנעתק הדבר מרשות לרשות (פ"א אות ד' ואות ה' מסדר המחלוקת וביותר באור בפתרון לחקירה ד), והנה גירושין וקדושין הם ג"כ מעניינים הנוגעים להתחלפות הרשויות, ורק גירושין הוי ממדרגת היציאה, וקדושין ממדרגת הכניסה, ומצינו דכסף ושטר פועלים בהתחלפות הרשויות, כסף פועל בכניסה בקדושין [וכן בעוד כניסות בקניינים למאן דסובר כסף קונה או בדברים שלכו"ע מועיל כסף כמו בקרקע], ושטר פועל ביציאה בגירושין, וגם מצינו דכסף ביציאה אינו פועל [עיי"ה גיטין (דף כ"א ע".ב) בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף, או ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה], והנה כמו שבכל הפעולות יש שלשה נושאים הפועל והפעולה והפעול (באור לעקר ד), כן יש גם בגירושין וקדושין, הכסף והשטר הם הפועלים, והגירושין והקדושין הן הפעולות, והאיש והאשה הפעולים, ומעתה מובן דאם נאבה להעמיד הפועלים האלה של כסף ושטר ביחס פעולתם על הפעולים על ענין כללי, [דכל הלמודים שתכליתם הוא ההתדמות יש לדעת דיסודן הוא הכוללי להוציא מכל דבר פרטיותו ולהכניסו לענין כללי] יש לומר דביחס הפועלים מקרי כסף פועל גרוע וחלוש לערך הפועל. של שטר, וביחס הפעולים בענין התחלפות הרשויות הוי יציאה פעולה מהפעולות החמורות ע"כ אינו מועיל כסף [שהוא פועל חלוש] על גירושין דפעולתו הוא בפעול חמור וחשוב, וע"כ פעולתו ביחס התחלפות הרשויות חשובה ונכבדה, וממילא יש לעשות ק"ו דשטר [שאינו ידוע אם מועיל גם בקדושין] מועיל בקדושין, דהלא הוא ביחס פועלים האלה הוי פועל חשוב וחזק, עד שיכול לפעול גם בגירושין א"כ כ"ש דיכול לפעול בקדושין דפעולת הקדושין [ביחס התחלפות הרשויות] אינה חשובה כ"כ, וא"כ מובן מאליו דכ"ז בנוי על יסוד ההשתוות, דיש בהם צד שיווי מהתחלפות הרשויות דבכסף יש צד שיווי לשטר ורק דחלוש מעט, ובקדושין יש צד שיווי לגירושין ורק דחלושה מעט, ומעתה אם נמצא דיש עוד מקום שביחס השתנות הרשויות פועל כסף יותר משטר, אז בטל כחו של למוד זה, דיהי' הכרח לומר דיש איזה קשר פרטי בין שטר לגירושין ויש איזה יחס פרטי בגירושין שרק משו"ז אין לכסף לפעול שם, ולא מצד חלישות פעולת הכסף בענייני התחלפות הרשויות, ולזה אמרו מה לכסף שכן פודין בו הקדש ומע"ש תאמר שטר שאין פודין בו הקדש ומע"ש, דמזה ניכר הריסת ההשתוות ביחס שטר לכסף, דבאמת יש בכסף כח יותר נעלה בנוגע לפעול בענינים אלה [של הרשויות] ובגירושין יש ענין פרטי, וא"כ הדיחוי הזה מתייחס להדחיות של מין השני הנחשבות מן המאוחר אל הקודם, דהא עוד לא הראו עצם הקשר שיש בין גירושין לשטר וההתעלות של כסף לכל מה שנוגע להתחלפות הרשויות, ורק דכוונתו דמזה שמצינו דיש פרטים מהתחלפות הרשויות דכסף מועיל בהם ושטר אינו מועיל, יש לדחות היסוד של הק"ו, וא"כ הוא ענין יוכיח, ומשו"ז לא שייך להכניס זאת גופא בהק"ו, עייש"ה בתו' ד"ה שכן שהקשו קושיא זו, וכפי שכתבנו מיושבת מאד הקושיא הזאת עייש"ה, ותראה דכפי שכתבנו אין שום מקום להקושיא ההיא

יג) וגם מה שמצינו בגמ' בכ"מ שעבדו שני ק"ו שסותרין זא"ז וכמו בחולין סוף פ"ק לענין תורין ובני יונה ובפרה ועגלה, ובכהנים ולווים, ובעוד כ"מ, הכוונה בזה הוא רק להראות דמה שאינם נלמדים זמ"ז [דהוא נגד הכלל של ההתדמות אשר הוא כלל ראשי בהליכות התורה], הוא רק משום דיש מקראות מפורשים ע"ז והוי כמו גזה"כ אבל לולא זה היו נלמדים זמ"ז, וכמו שם בכהנים ולוים דכפי האמת דאמרינן דכהנים בשנים במומין כשרין ולווים, א"כ יוצאים מכלל ההתדמות, דלפי הכלל מההתדמות י"ל דבאים ונלמדים זמ"ז ואינם מתקשרים זל"ז לומר דבלוים יש טעם לפוסלם רק בשנים ובכהנים דווקא במומין, דעי"ז משיג כאו"א שם חידוש, דפרטיות וחדוש מתייחסים ביחס אחד, וע"כ הראו דבאמת הוו בגדר גזה"כ אבל לולא הכתובים היו נלמדים זמ"ז, ובאם הי' קרא באחד לשלול ממנו משפט השני [כמו בכהנים לשלול פסול של שנים] ובהשני לא הי' קרא לשלול רק לחיוב דפוסל בשנים היינו עושין עוד ק"ו דלווים פוסלים במומין, ולהראות זאת דגם הם עלולים ומוכשרים לקבל הלמודים האלה עשו את הק"ו, והק"ו הראשון ציירו כאלו היה ידוע מאיזה מקום לשלול מנושא השני המשפט הזה, וממילא הביאו משו"ז על הנושא הזה הקרא ששולל ממנו משפט השני, וע"כ עושים אח"כ הק"ו השני כדיני ק"ו, והביאו גם הקרא השני על השלילה השני' מנושא השני את המשפט השני, ותכליתם הי' בזה להראות