אורים גדולים יג

הקדמה ב בנתינה שמטרתה היא הקבלה, משפט זכות הירושה מסיר חיוב הנתינה, [ממושכלות, כי היא התולדה המדעית שנולדה על ברכי הרכבת שתי הקדמות צודקות]. ויוצא מהם

תולדה ג כל נתינה שמחילה מועלת, מועלת גם זכות הירושה, לבלי יצטרך להוציא

הרי דמבואר כי ההיקשים האלה מאמתים את היסודות האלה שהבאנו, דהיסודות שחשבנו הם הם רק ההקדמות והתולדות של ההיקשים האלה, וא"כ וודאי די"ל דהקושיא [שמשווית מחילה דנפשי' למחילה דאחרים] סומכת ונשענת על היסודות האלה, ואולם לפי"ז יקשה על אלה שמחלקים ומפרידים ביניהם [בין מחילה מאחרים למחילה לנפשי'], באיזה אופן יש לחלק ביניהם, ואחרי דההתחברות וההתקשרות נוסדו על היסודות הנ"ל, מובן דההתפרדות וההתנתקות מחלישות ומבטלות את היסודות הנ"ל, וא"כ יש להתבונן מדוע דחו וסתרו את ההיקשים האלה הבנויים על הקדמות צודקות ואמיתות. אמנם איך שיהי', אלה שמחלקים בין סתם מחילה למחילה דנפשי', מוכח דהם מבטלים את היסודות הנ"ל, דאחרי דגם בירושה [שמתייחס הכסף אליו ביחס שלו] אמרו דלנפשי' לא מצי מחיל, א"כ יש להוכיח דהנתינה הוית הפעולה המטרותיית ובכ"ז מועלת מחילה, וא"כ רואים אנו דסותרים את היסודות וההנחות הנ"ל, וא"כ יש באמת להתבונן בזה

ה) אמנם אחרי ההתבוננת ראיתי דיש עוד הרבה לדבר בזה, דלבד מה דקשה מצד היסודות הנ"ל, לבר מן דין ג"כ הסוגיא בעצמה מלאה תמיהות ופליאות וכמו שנבאר איזה מהן, ונציג את ראשי הקושיות והפליאות שיש בזה

א) קשה, יסוד ההבדל בין מחילה דנפשי' למחילה דאחרים דהוא תמוה מאד, כי עפ"י היסודות הנ"ל שבנויים על היקשים הגיוניים יש להוכיח דאין שום הבדל וכמשנ"ת

ב) קשה, מדוע אוקים רבא המתני' רק אליבא דר"ע אחרי דגם לדידי' מוכרח דיש אופן דלריה"ג אינה מועלת מחילה דאחרים, והיינו דבאופן זה כשגזל הגר ונשבע לו ומת הגר והודה לאחר מיתה דכה"ג מחוייב להשיב גזילת הגר, וכמו שאמר דגזל הגר דרחמנא אמר שישיב לכהנים איירי באופן זה, א"כ ממילא יש להוכיח דבכה"ג גם הבן מחוייב להשיב גזל אביו, דהא הגמ' מדמינהו להדדי, ולפי"ז קשה מאד מדוע לא יאמר רבא דהמתני' קאי גם אליבא דריה"ג ואיירי באופן דנשבע בחיי אביו והודה לאחר מיתת האב, ורש"י במתני' בד"ה ואח"כ כתב באמת דמתני' איירי בכה"ג, עיי"ש שכתב ואחר מיתת האב הודה, א"כ באופן זה וודאי דדינא דמתניתין יתכן גם אליבא דריה"ג, והגם דיש מקשים על רש"י מי הכריחו לזה, ורוצים להגיה בדברי רש"י [עיי"ש במהרש"א], אולם הלא נגד זה יש שהמליצו בעד רש"י והראו דיש הכרח לומר דאיירי כה"ג [עי' בפ"י], וא"כ וודאי דקשה, ועוד דגם אלו שמקשים על רש"י הוא משום דאינם מבינים מי הכריחו לרש"י לומר דאיירי כה"ג, אבל זה ברור דאין להרחיק אפשרות של הך דינא גם בכה"ג, וא"כ קשה מאד מדוע לא אוקים רבא המתני' גם אליבא דריה"ג, ולומר דרבא מחלק בין ירושת הגר לירושת הבן מהאב, לבד דההבדל הזה אין לו מקום בשכל ובסברא, עוד זאת יקשה הלא מכל הסוגיא דשם מוכח ג"כ דשווים הם לענין זה ירושת הגר לירושת הבן מהאב, דהא משו"ז החליטו דריה"ג ור"ע דפליגי לענין גר פליגי גם לענין ירושת הבן מהאב, עייש"ה בסוגיא

ג) קשה, דברי הרמב"ם בזה, ויש פליאה גדולה בדבריו בזה הענין, דהנה הוא כתב (בפ"ח מהל' גזילה ה"ד) וכן הגוזל את הנר ונשבע לו וחזר והודה לו וזקף עליו הכל מלוה, ואח"כ מת הנר אעפ"י שזכה בגזילה חייב להוציאה מתחת ידו והוא כדברי ר"ע, ובהלכה שאח"ז כתב בד"א כשהודה בנתים, אבל אם גזל את הנר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת הנר הרי זה חייב לשלם הקרן וחומש לכהנים של אותו משמר, והדברים האלה מרפסין אגרי דהיכן מצינו לר"ע הנ"מ בין הודה מקודם ללא הודה מקודם, הלא הנ"מ הוא רק לריה"ג והרמב"ם פסק כר"ע עיי"ש, וכבר תמהו גם מפרשי הרמב"ם עליו בזה

ד) קשה מאד, הנה מסוגיא זו משמע, דיש כי מחילה מועלת גם בכסף הגזילה לאחר שנשבע, והלא לקמן (דף ק"י ע"ב) כתבו בתו' ד"ה כסף וז"ל מכאן נראה דכהן אין יכול למחול כיון דהוי כפרה, וקשה מאד הלא גם הכא הוי הכסף כפרה ואיך פועלת המחילה להסיר ממנו החיוב, ועוד יש בסוגיא זו כמה דקדוקים וקושיות שיבא אליהם גם המעיין אחרי שיעיין שם היטב

ו) ונ"ל ליישב בע"ה כל אלה, הנה מצינו בתורה שתי פרשיות בגוזל ונשבע, הפרשה ראשונה בויקרא, דמבואר שם דין דהשבת הגזל ושאם נשבע משלם קרן וחומש ואשם, ובפ' שני' בנשא, מבואר גם דין של גזל הגר שנשבע ומת הגר, והנה גם מפרשה הראשונה יש להוכיח, דהגזל אחרי שהגזלן נשבע ע"ז יש בגזל זה עילוי בחיוב השבה בנוגע ליחס הקבלה של הנגזל, היינו דבנוגע להשגת הגזילה ליד הנגזל מתאלם כח של הנגזל בזה, דאחרי שהגזלן נשבע ע"ז והודה אז יש עליו חיוב היותר עצום בנוגע להשגת הגזל ליד הנגזל, דגם מסברא החיצונה יש לומר דכמו שיש עליו חיוב השבת קרן וחומש ומתאלם בזה כח של הנגזל לגבות ממנו גם חומש, כן מתוסף גם זכותו בזה בנוגע לההגעת הגזילה לידו, וכמו דמוכח מכל הסוגיא שם (דף ק"ג) לענין הגוזל את חבירו שוה פרוטה