אורים גדולים קכו

כי ששת ימים עשה ח' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ח' את יום השבת ויקדשהו, כי זו היא התשובה על השאלה של ממה או מדוע דמזה נוסדה מצות שבת, ובדברות אחרונות (בפ' ואתחנן) כשהחזירה התורה על מצות שבת הזכירה טעם אחר כמש"א למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ח' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' על כן צוך ח' אלהיך לעשות את יום השבת, והוא טעם אחר שלא הוזכר כלל שם [ומודעת מה שהאריכו כולם בזה], והיינו דהכא רצתה התורה להראות עוד טעם רוחני אשר אחרי שכבר נתנה מצוה זאת [משום הטעם של חדוש העולם אשר הוא הטעם העקרי של התחלת הצטוות על מצוה זו], יש להשתדל להוציא ממנה גם תועלת זו, כי נכלל בה גם ענין זה דהיא כוללת גם שביתת עבדיו, דהוא ענין של להכנס במצב העבד לשית לנגד עיניו מצבו האומלל ולעורר אז גם עליו רגשי רחמים וחמלה, ולתת לו לנוח יום תמים מעבודתו הקשה, והרגשות העדינות האלה מתעוררות יותר בעת שמצייר האיש את הענין הזה עליו בעצמו, וע"כ יש מזה להוציא גם תועלת זה של זכרון ליציאת מצרים, ומשו"ז בנוסחא דקדוש ראו לקבוע המטרה הזאת יען כי היא רבת התועלת

ו) הנה נתבאר דבמצות יש שני חלקים חלק המעשה וחלק העיון, וחלק העיון כולל הטעם והמטרה היינו התשובה על ממה ועל למה, וכשנעיין עוד נראה דחלק גדול מחלקי העיון [של המצית], יכול להתמלאות ממציאות המצוה, דחלקי העיון בכלל י"ל דהם התועלת מושגיי שישיג ידיעה זו, משבת ישיג ידיעת חדוש העולם ויקבענה בלבו, ומאכילת מצה ענין של יצי"מ, והנה הציווי על המצוה בנוגע להידיעה מועיל להראות יקרת ערך הידיעה, עד כי בא משו"ז המצוה, אבל אחרי שכבר יש המצוה מתמלא מזה גופא ידיעת הכרח הידיעה הזאת, ואולם לבד כי המצות יסודם הוא בפועל ובמעשה, ואין לסמוך על ידיעת הטעם ולומר דיסתפק בהידיעה לבד אחרי דזהו תכלית המצות, משום דבאמת דרצון הבורא הוא שיעשם רק בפועל ומי בא בסוד ה', לבד זה י"ל דגם לענין הידיעה פועלת המעשה, דבנוגע להשרשת הידיעה [חלק העיון מהמעשה] מועלת יותר המעשה בפועל, כי עי"ז שעושה המצוה בפועל עי"ז נשרש יותר עמוק בלבו שורש הידיעה הזאת, ואולם הדברים האלה יועילו להבין מה שמצינו לפעמים הגבלות הרבה בענין מענייני התורה, אשר בהשקפה ראשונה אינו מובן כלל ריבוי ההגבלות, ואולם עפ"י דברינו אלה שגיא נמצא כח להשיג את הכונה הלוטה בהגבלות האלה, דהנה עונש של בסו"מ הגבילה התורה [לפי הקבלה והמסורה שנמסר למשה בסיני] בהגבלות רבות ועיי"ה סנהדרין (דף ע"א ע"א), אמנם הענין הוא כן, בכל העונשים יש ג"כ חלק המעשה וחלק העיון, חלק המעשה הוא העונש בפועל, חלק העיון הוא התועלת הרוחני והמטרה המוסריית שיש לקחת מזה שכ"א יראה איך שיש לעמוד על כל סבה קלה, דכל סבה יש להעריכה כפי המסובב ואז תגדל ערכה מאד, וע"כ גם בזה בשהגיע הבן הזה להשחתה כזאת, יש לדעת אשר אם בשניו אלה מלא את לבבו לעשות כן, אז אם יניחוהו, יהי' לאיש משחת ולאבן נגף בחברת האדם ולצור מכשול בישוב המדינה, ואולם אחרי דסוף סוף העונש הזה בא רק ע"ש סופו, ע"כ ראתה התורה להגביל את העונש בהגבלות רבות למען להמעיט מציאת העונש בפועל, ובכ"ז לא יופסד חלק העיון, דמזה שיש העונש במציאות יש לדעת את חלק העיון של העונש, דמה שלא בא העונש בפועל בלא ההגבלות הוא מצד שבהעדר ההגבלות או גם הגבלה אחת יש מקום לומר שלא נתמלא חוקי העבירה, כי כל ההגבלות האלה יש להן ג"כ איזה יחס לגוף המשפט, אם כי הוא ע"ד יחס הרחוק, אבל בכ"ז יש להן איזה יחס, דיש מקום להראות דההגבלות מועילות להגדיל את החטא ולהאדיר את העיוות, וא"כ נהי נמי דעל גוף העונש להענישו בפועל ראתה התורה שתתמלאנה כל ההגבלות היותר אפשרי להעמיד החטא והעיוות, בכ"ז הלא השגת התועלת הרוחני והגעת המטרה המוסריית תהיינה על מקומן, דחלק העיון וחלק המעשה הם שני דברים נפרדים וחלק העיון יכול לפעמים להתמלאות גם מחלק העיון וכנ"ל, אלא דבמצות רצתה התורה שהמצות יתקיימו בפועל, אבל בחלק העונשיי בשגם בעונש כזה דהוא רק ע"ש סופו ראתה התורה להסתפק בחלק העיון, ואולם גם להתמלאות חלק העיון בעינן שימצא העונש בפועל, ואחרי שהעונש נמצא א"כ ממילא יש לעשותו גם בפועל, וע"כ היתה בזה מקדושת חכמת התורה לאחד שניהם ביחד, היינו העונש יהי' במציאות וע"כ החלק העיון מתמלא מזה שיש במציאות, ולענין למנוע אשר המציאות לא תכריח את הקיום בפועל, הגבילה התורה את העונש בכמה וכמה הגבלות עד שנעשה כמו רחוק מן המציאות, ובכ"ז התועלת הרוחנית והמטרה המוסרית נשארו טל מקומן, וזהו גם עומק קדושת מליצתם ז"ל מש"א בסו"מ לא הי' ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר, היינו דמרוב ההגבלות י"ל כי לא הי' ולא עתיד להיות, דנתרחק מאד מציאותו [וגם על דבר שמציאותו רחוק השתמשו בלשון הזה ועי' מכות (דף ז' ע"א) בתו' ד"ה דלמא] ולמה נכתב, דאיזה תועלת יש ממציאת העונש בתורה אחרי דבפועל רחוק מאד ממציאותו, ועז"א דרוש וקבל שכר, דעתה שנכתב וישנו במציאות יש לכ"א לדרוש ולחקור במציאותו להבין ולהשיג מדוע יש העונש במציאות, ועי"ז ממילא יקבל השכר, כי מדרישתו במציאות העונש יגיע לו התועלת הרוחני והמטרה המוסריית שיש בהעונש הזה, והוא לדעתי בע"ה באור אמיתי, כי על המאמר המפליא הזה לא