אורים גדולים קכה

שהם יכולים להתחשב כמו שני קצוות ואמצעי מקצה מזה הגבלה מאודיית בכל המיני דיוקי הגבלות, ומקצה מזה שלילת ההגבלה, ובתוך הגבלות אמצעיים, ובררתי שם דהגבלות אמצעיים עושים את המשפט המוגבל למשפט מובני, דע"י שלילת ההגבלה מכל וכל וודאי דעלול שהמשפט יהיה עי"ז כמו חוקיי וחידושיי, ואולם גם ע"י ריבוי ההגבלות ג"כ מתראה המשפט כחוקיי ורק ע"י הגבלות אמצעים נעשה תמיד המשפט למשפט מובניי, וביחוד הארכתי בכלל זה בענייני תקנות, והראיתי בע"ה דלפעמים יש תקנות אשר מצד ריבוי ההגבלות נראים כזרים וכמופלאים, והוא במקום דחשבו להחשש לחשש רחוק ובכ"ז רצו להשאיר זכרון המעשה הזאת שבגללה ראו לתקן התקנה, ע"כ ראו להעמיד את התקנה על הגבלות ודיוקים כאלה שעי"ז יתמעט האיסור בפועל, ועי"ז יצאו ידי שניהם התקנה נשארה והאיסור לא יתפשט בפועל, כי כל התקנות לא ניתקנו רק במקום שראו צורך גדול לזה ושיש איזה חשש אם לא יתקנו, ואולם במקום שראו את החשש לחשש חלוש ובכ"ז הוקירו הענין שהעיר את החשש ורצו להשאיר לו זכרון, והזכרון הוא ע"י תקנה להמלט מזה וממילא הי' להם לאסור בפועל, במקום כזה ראו להגביל התקנה בהגבלות הרבה [אשר בכ"ז יש להם איזה יחס להתקנה], ועי"ז יתמעט האיסור בפועל, ואולם הגם שיתמעט במציאות בכ"ז בעיון פועל פעולתו, דבעיון יש לראות מזה עד כמה שחששו לזה עד שהשאירו את המאורע הזאת לזכרון עולם, ורק שהקפידו שיתקבצו כל ההגבלות שהיו בזה, וממילא מתמעט האיסור במציאותו, אבל הטעם והפעולה פועלת התקנה כמו שהיתה מתרבת ומתפשטת בלא ההגבלות, כי העיון והמעשה הם לענין זה שני דברים, ובמקום דההגבלות מצמצמים מציאות המעשה גם שם העיון לא ידע גבול

ולמען שיובנו הדברים היטב, אמרתי להסבירם יותר, ואם כי אין כאן מקומם בכ"ז לגודל התועלת שיש להוציא מהם ונתגלגל פה הענין לידי, אמרתי לבארם יותר

ה) הנה מתחלה יש לדעת ידיעה כללית אשר בכל התקנות שחז"ל תקנו יש לשאול שתי שאלות, א) ממה או מדוע, ב) למה, השאלות, האלה הן שאלות אשר ידיעתן מביאה תועלת עצום, כי ביחוד יש להתבונן על התשובות, ואמנם באשר ביאת השאלות האלה על התקנות לקוח מביאתן על כלל המצוות, ע"כ נבאר מתחלה חלותן [של השאלות] על כלל המצוות, ואח"כ נשוב להראות כי גם בתקנות ישנן ופועלות כמו במצוות:

דע דגם במצוות בכלל חלות השאלה האלה, א) ממה או מדוע, ב) למה. באור הדבר, השאלה ממה או מדוע, היא שאלה שבאה לשאול על התחלת התיסדות איזה דבר מדוע יסדוהו ומדוע תקנו הדבר, והשאלה למה, היא שאלה שחלה גם אחרי זה, כי היא חוקרת למה תובילנו הפעולה הזאת או התקנה הזאת, והוא כלל גדול כי התשובה על למה הוא בירור על חלק העיון של הפעולה הזאת, ובאשר כי העיון יכול להיות כי הוא רק ענין אחד, וכ"כ יכול להיות שמתחלק גם לאיזה חלקים, ע"כ במקום שהוא רק חלק אחד שם תתאחדנה התשובות על ממה ולמה, ובמקום שחלק העיון של הפעולה מתחלק לאיזה חלקים יכול להיות שתתחלקנה התשובות, כי להתשובה על ממה יש להראות את החלק היותר נכבד, עד דנוכל לומר דמשום זה באה מראשית הפעולה הזאת, אבל בהתשובה על למה יש לכלול גם חלקי העיון האלה אשר בגללם לא היתה נוסדה הפעולה הזאת של המצווה או של התקנה, ובכ"ז עתה שכבר נוסדו יש להשתדל להוציא מהם גם החלקים האלה, ונבאר הדברים ביותר באור

כל מצוה או ל"ת ביחס האדם היא פעולה חיובית או שלילות (כלל ו), ויש בה [בהמ"ע או בהל"ת] שני חלקים, א) חלק המעשה, מה שמוטל עליו לעשות או לבלי לעשות, ב) חלק העיון, הוא טעם ומטרת הפעולה [או גם של השלילה], כי כל מצוה נתונה מאת הקב"ה לאיזה מטרה, והמטרה הזאת היא היא גם טעם המצוה והיא מטרה רוחניית, והוא חלק העיון של המצוה דהמטרה היא בעיון, דבעת שעושה המצווה בפועל יש לו לדעת דזו היא הכוונה הלוטה וסגורה בה ויראה בעת עשייתה לכוין זאת למען להוציא את התועלת הזאת, והנה לפעמים יש כמה טעמים על מצוה אחת וכש"א בסנהדרין (דף ל"ד ע"א) מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ומובן דבתוך הטעמים יכול להיות שיהיו גם טעמים כאלה אשר אינם מספיקים להיות טעמים על התחלת ההצטוות מהמצוה הזאת, כי בגלל טעם זה לא הי' מצוה הקב"ה, אבל אחרי דכל טעם בשיעור זה ששם טעם חל עליו בשיעור זה הוא גם תועלת רוחני להעושה, א"כ אחרי שכבר נתנה המצוה יש להשתדל להוציא גם תועלת זה מהמצוה הזאת, ולפי"ז מבואר דהטעם של כל מצוה פעוליית [שצריך לעשות בפועל] היא היא חלק העיון שלה, וא"כ יש כלל גדול, דחלק העיון שמספיק להיות תשובה על ממה או מדוע, הוא יצלח להיות תשובה גם על למה, דאחרי דמשום זה נתנה המצוה א"כ וודאי דיש להשתדל להוציא התועלת הזאת, אבל חלק העיון שנכלל לתשובה על שאלת למה אינו מוכח דצולח גם לתשובה על ממה ומדוע, דיכול להיות דהיא מערה כזאת אשר עתה שישנה ונתנה יש להוציא גם המטרה הזאת, אבל משו"ז לבד לא היתה נתונה מתחלה, ורק אחרי שנתנה משום טעם אחר, יש להשתדל להוציא ממנה גם תועלת זו, כי אחרי שישנה כבר מדוע זה לא ישתדל להוציא ממנה גם התועלת הזאת אשר גם היא תועלת רוחני, וזהו שמצינו דבדברות הראשונות בעת שציוותה התורה על מצות שבת הזכירה הטעם של חדוש העולם, וכמש"כ (בפ' יתרו כ' י"א)