אורים גדולים קכד

לכתוב מעט בענין המדות שנוגעות לכלל ו פרט, כי על ידן מובן גם הכלל הזה שאנו עוסקים בבאורו, היינו מענין הידיעה מיסודי ושרשי המשפט וציורים ודוגמאות שהוא יובן יותר עפ"י הבאור של המדות בכלל ופרט, ואח"כ נרשום בקצרה גם התחלת הבאור על ק"ו [עפ"י דברינו הנ"ל], אשר היא המדה הראשונה מהי"ג מדות, והחלק יעיד על הכלל, ואומר

ג) השלשה חלקים וחלוקים שיש בכלל ופרט, היינו, א) כלל ופרט, ב) פרט וכלל, ג) כלל ופרט וכלל, וחלוקים זמ"ז בדיניהם, דכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, ופרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ומרבה הכל, וכלל ופרט וכלל דנין כעין הפרט השלשה חלקים האלה מתבארים עפ"י דברינו הנ"ל. והנה עצמי הכללים מונחים בטבע הלשון כי הנפש יודעת ומרגשת את הכללים האלה כפי שהושרש בטבעה להשיג כל דבר, ואשר ההשגה הזאת היא השגה שנתנה לו מאת הבורא ב"ה כהמדות שנתנו ג"כ מהקב"ה החונן לאדם דעת, וכל ההרגשות המוסריות וההשגות הרוחניות הנטועות וטבועות בהנפש, הן הנה הטבעיות שהטביע הקב"ה בה, כי כאו"א יודע ומרגיש בנפשו דבטבע הלשון מונח דהבאור יבא אחרי המבואר, ולא המבואר אחרי הבאור, ואם יראה איש שלב מבין לו שהבאור יבא מקודם ואחריו המבואר ירגיש בנפשו שאינה נוחה מזה, וכמו שמרגשת בזה צער העדר הבינה, באשר כי הוא נגד השגותי' הנטועות בה, ולזה הראה הקב"ה את המדות האלה כי הן הולכות שלובי יד עם טבעי ההשגות והידיעות הנטועות בנפש מאת הבורא ב"ה, וע"כ הפרט בעת שיבא בתורת שלילה להראות דרק בו נוהג ענין זה, אז מתערך הפרט אל הכלל בערך באור אל המבואר, [והיינו בענין הכמות אבל לא בגוף הדבר, דבמקום דהפרט הוא באור על עצם איכות הכלל הוי כלל שצריך לפרט, דהיא מדה בפ"ע, וע' חולין (דף פ"ח ע"ב) ובמפרשי הי"ג מדות ואכמל"ב], ע"כ יבא אחרי הכלל ויהי' כוונתו בתורת באור, מותאם עם טבע ההשגה מדרכי הלשון, שהבאור יבא אחרי המבואר, וע"כ אין בכלל אלא מה שבפרט, אחרי דהפרט הוא הבאור של הכלל, אבל אם יבא מקודם הפרט ואח"כ הכלל, ונאבה להעריך את הפרט בתורת באור שבא לשלול יתר הפרטים, יהי' לפי"ז המבואר אחרי הבאור וזהו נגד דרכי ההשגה מטבע הלשון, ע"כ גלה הקב"ה את המדה הזאת בסיני להראות דבאופן כזה [שהפרט בא מקודם ואחריו הכלל] לא בא הפרט בתורת באור ורק להיפוך, והוי כמו דהכלל מבאר את הפרט דהוא מרבה הכל

והנה כ"ז הוא בערך התייחסות של הפרט והכלל זל"ז בנוגע לבאור ומבואר, אולם יש עוד הבדל גדול בין כלל ופרט לפרט וכלל בנוגע להתייחסות הפרט אל המשפט, דבכל כלל ופרט אשר עפ"י חוקי הבאור והמבואר הוי הפרט הבאור מהכלל, ובא לגלות דרק בו נוהג משפט זה, א"כ מתייחס הפרט הזה אל המשפט בתורת יסוד ותורת המשפט, אחרי דרק הפרט הזה מכוין בדיוק ובדקדוק להעמיד המשפט הזה כי רק בו ועל ידו יתקיים המשפט, א"כ מתחשב הפרט הזה להמשפט בתורת יסוד ושורש המשפט, אולם במקום שהפרט בא מקודם ואח"כ הכלל דאז אינו בא הפרט בתורת באור, ורק להיפוך דהכלל הוא העקר ומרבה הכל, א"כ אין לומר עוד דהפרט הזה מתייחס להמשפט בתורת יסוד ושורש המשפט, אחרי דבאמת נוהג משפט זה גם בשארי נושאים, וא"כ הזכרת הפרט הזה בהמשפט הוי רק בתורת ציור ודוגמא, דסוף סוף כל אלו המתרבים ע"י הכלל שבא אחריו מתדמים באיזה דמיון להפרט היינו בהדמיון של שם הכללי, במה שהם נושאים ונמצאים כמוהו וששייכים גם למשפט זה כמוהו, [דאלו שאינם שייכים כלל בטבע להמשפט הזה וודאי דאינם נכללים גם בהכלל]

ד) יצא לנו ממה שכתבנו, דיש שני מיני הבדלים בין כלל ופרט לפרט וכלל, א) הבדל ביחס הפרט להכלל, דבכלל ופרט הוי הכלל המבואר והפרט הבאור, ובפרט וכלל הוי להיפוך, ב) הבדל ביחס הפרט להמשפט, דבכלל ופרט הוי הפרט יסוד ושורש המשפט, ובפרט וכלל הוי הפרט ציור ודוגמא מנושא המשפט, ושני ההבדלים האלה קשורים ואגודים זב"ז, דבמקום דהפרט הוי הבאור וא"כ נוהג המשפט רק בו וממילא הוי הפרט ביחס המשפט יסוד ושורש המשפט, אבל במקום דהפר הוי כמו המבואר והכלל כמו הבאור א"כ נוהג המשפט בכל הנושאים וע"כ דהפרט ביחס המשפט הוי רק כמו ציור

ומעתה מובן דהמדה של כלל ופרט וכלל, דבאה ללמד [לפי הקבלה והמסורה] דדרשינן כעין הפרט, יש בה הרכבה כפולה משתי המדות, א) הרכבה מיחס הפרט להכלל, דמצד הכלל הקדום יש לחשוב דהפרט הוי הבאור והכלל המבואר, ומשום הכלל שלאחריו יש לחשוב כמו דהפרט הוא המבואר והכלל הוא הבאור, ב) הרכבה מיחם הפרט להמשפט, דמשום הכלל הקדום להפרט יש לחשוב את הפרט ביחס המשפט ליסוד ושורש המשפט, ומשום הכלל שלאחריו יש לחשוב את הפרט לציור ודוגמא, וע"כ הוי תוצאות של המדה הזאת ג"כ משפט מורכב משני המשפטים, ממשפט היוצא מכלל ופרט וממשפט היוצא מפרט וכלל, דבהמשפט של כעין הפרט מורכב שני המשפטים, דבזה שיוצא מבדידותו ומרבה עוד איזה נושאים [הנכללים בכעין הפרט] מתדמה בזה להמשפט של הפרט והכלל, ובזה שאינו מרבה כל הנושאים אוצר בקרבו מעין המשפט היוצא מכלל ופרט

והנה בספרי כתבתי, דענין של הגבלת איזה דבר במשפטים התוריים מתחלק לשלשה חלקים