אורים גדולים קכב

עגין חדוש דאז יש מקום לומר דג"ז הוי בכלל עונשים וממילא בעי אזהרה, ובכ"ז הראיתי דלא הוי דבר ברור, ואמנם הרווחתי מדברי אלו הרבה, דעי"ז יש מקום ליישב לאלו שיאמרו דבבור בעינן אזהרה דיחסתי לזה גם הכלל של אין עונשים מה"ד, דג"ז תליא בזה, וע"כ יש מקום לומר דבור דחיובו הוי מגדר דחדוש, וכמש"א שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאלו הן ברשותו, ופלפלתי בזה בדברי המכלתא שהובא בתו' ריש ב"ק בד"ה ולא זה, ובכ"ז לענין אזהרה י"ל דנכנסין תחת כלל האזהרה לבלי לעשות נזק, בשגם דבבור יש גם ענין חששותא של סכ"נ הגם דאינו חייב על נזקי אדם בכ"ז יש להכניסו תחת אזהרה זו, והארכתי בזה הרבה, גם בענין אם קרבן צריך אזהרה, וגם נסיתי שם להראות דצורך התראה מתייחס לצורך אזהרה, ואכמ"ל בכל זה

כלל ו

שלשת חלקי משפטי התורה של ציוויים ואזהרות ועונשים, בהשקפת התייחסותם לאדם מצד חלק הפעולה שלהם, יש לחלקם בשמות אלה, א) פעולות מחייבות, ב) פעולות משוללות, ג) פעולות תנאותיות

באור, משפטי התורה מתחלקים לשלשה חלקים. ציוויים, אזהרות ועונשים (כלל ה'), כי מ"ע הם ציווים והל"ת הם אזהרות, ויש גם חלק בתורה שנקרא חלק העונשים, ששם מבואר דאם עבר ועשה מה שאין לו לעשות או שלא עשה מה שמוטל עליו לעשות [כמו מלה ופסח] יש עליו עונש זה וזה (באור לכלל הנ"ל), והנה כל החלקים האלה מוסבים על הפעולות, דחלק הציווים הוא מה שהתורה ציוותה שיעשה איזה דבר וחייבתו בפעולות האלה [וגם מצוות אנכי ה' כו' להני דסוברים דהוא נכנס במנין המצוות בכ"ז גם בה יש מעין חיוב], וכן חלק האזהרות ג"כ מוסב על פעולות, שהתורה שולל ממנו הפעולות והעניינים האלה שלא יעשה מעשה זו, ולא ידבר דיבור זה, ולא יאכל מאכל זה ודומיהם, וע"כ נקראות פעולות משוללות, דביחס הפעולות להאדם הן בדרך שלילה, וחלק העונשים סובב ג"כ אשר אם עשה פעולה כזאת וכזאת יש להענישו באיזה עונש, וא"כ ביחס הפעולות יש לקרא לחלק זה פעולות תנאותיות, דהוא בדרך תנאי אשר אם עשה הפעולה ההיא יש להענישו, דמודעת בהגיון, אשר זולת ההיקשים המשאיים יש עוד שני מיני היקשים התניים ואחד מהם הוא היקש התניי המדובק, כמו אם יאמר אם השמש עולה הוא יום, אבל השמש עלה הנה יתחייב שיהי' עתה יום, וכמו כן הפעולות אשר עליהם נמשכים חלק החיובים והעונשים, הם באופן זה דנאמר דמי שעושה פעולה זו הוא מתחייב באיזה חיוב או באיזה עונש, אבל האיש הזה עשה את הפעולה הזאת, ע"כ הוא מתחייב בחיוב זה או בעונש זה, וא"כ מבואר דהפעולה בחלק החיובים והעונשים ביחס הפעולה היא פעולה תנאותיות דנזכרת ע"ד התנאי, דאם עשה כך וכך אז דינו כן וכן, וא"כ ממילא החלק הזה ביחס הפעולות נקרא פעולות חתנאותיות דהפעולות מוזכרות ע"ד התנאי

כלל ז במטרת הזכרת שמות של הפועלים והפעולות והפעולים בחלקי המשפט שבתורה, יש שלשה חלקים ראשים, א) ציורים ודוגמאות, ב) יסודי ושרשי המשפט, ג) מורכבים מציורים ויסודות, ויש כמה מהמרות המקובלות שעקרן הן ללמד לדעת איזה מהם באים בתורת ציורים ודוגמאות, ואיזה בתורת יסודי ושרשי המשפט, ואיזה הם מורכבים משניהם, וכן יש כללים ביחוד על חלק המורכבים שמלמדים לדעת עד כמה פועל כל חלק וחלק, ותוצאת פעולת ההרכבה

א) באור, במשפטי התורה יש שלשה חלקים ראשים. ציווים, ואזהרות, ועונשים (כלל ה), ובהתייחסותם להאדם מצד חלק הפעולה שלהם נחלקים ג"כ לשלשה חלקים, פעולות מחייבות, ופעולות משוללות, ופעולות תנאותיות (כלל ו'), כי כל משפטי התורה סובבים הולכים על פעולות, ויש פעולות שהתורה מחייבתן אל האדם [הם חלק הציווים], ויש פעולות שהתורה שוללתן מן האדם [הם חלק התזכרות] ויש שבאות בדרך תנאי [חלק העונשים] (באור לכלל הנ"ל), ומובן דמשו"ז יש בכל שלשת חלקי התורה הזכרת שמות של הנושאים מהשלשה חלקים האלה, או מאחד מהשלשה חלקים האלה, שם הפועל, או שם הפעולה, או שם הפעול, כאו"א כפי מהלך עניינו

והנה כל נושא מוחשי מתחלק לשני חלקים ראשים. א) חציונותו, היינו תוארו ותמונתו ב) פנימיותו, היינו מושגיו הפנימים, והחלק של חציונותו הוא רק חלק אחד, והחלק של פנימיותו מתחלק לכמה וכמה חלקים, כי בכל נושא ונושא יש כמה מושגים פנימים, וכפי שחלקתי את מושגי הנושאים והנמצאים בספרי מושגי הנמצאים, [אשר אפס קצהו נדפס בח"ב מספרי חותם תכנית] מתחלק כל נושא מוחשי לכ"ב חלקים, אשר התואר והתמונה המתייחסים לחציונותו הוא חלק אחד, וכ"א חלקים יש ביחס פנימיותו, היינו במושגיו הפנימים. והחלקים האלה מתפרטים עוד לפרטים ומתענפים לענפים, והנה כל נושא מצד חציונותו הוא מתבודד ומתייחד, ומצד פנימיותו הוא מתכלל ומתרבה, כי מצד תמונתו הוא אחד ואין שני לו [או שמינו אחד], וע"כ הוא מתבודד ומתייחד מצד חציונותו, ומצד המושגים הפנימים יש כמה שיכולים להתדמות אליו, כי כל ענין התכללות והתרבות במשפטי התורה הוא ענין העתקת המשפט,