אורים גדולים קיח

דהספק יש לו רק על מקצת, אולם לפי"ז בטלה כל הקו' של מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה כו' וכבר פלפלו בזה איזה מן האחרונים, וכשאני לעצמי הארכתי בבאור דברי אביי אלה, והיוצא מדברי דהראיתי דגם אביי מודה דהספק של שמא ספק מלוה ישגה יש לו עליו, הוא ספק רחוק מאד, ורק לבלי להמשיך על אדם חשד עד למונעו משבועה בעד החשד, שם יש להסתפק גם בספק. רחוק אחרי דלמונעו משבועה מצד החשד הוא עוד ענין יותר רחוק, אבל במקום שעפ"י יסודי הסברות יש מקום לפוטרו משבועה, שם אין להשתמש בהספק הזה של שמא ספק מלוה ישנה כו', בכדי להמשיך עליו שבועה, ובזה מודה גם אביי דלא אמרינן כן, וע"כ גם לאביי בעינן הכרח הודאה לחיוב שבועת מוב"מ, וכ"כ גם לאביי י"ל דהטלת שבועה בלא הכרח הודאה יש לחוש להעדר הודאה

כלל ב

חיוב שבועה במודה במקצת בתביעה ע"י בירור אמצעי, ההכרעה לחיוב שבועה לא תסיר החשש של העדר ההודאה מכל וכל

באור, בתביעה ע"י בירור אמצעי היינו ע"י ע"א והדומה לזה, יש לספק אם חייב שבועה, משום דיש לספק אם יש בזה הכרח הודאה (חקירה ד' ובאורה), ותליא במחלוקת דראב"י וחכמים (פתרון לחקירה הנ"ל), ואולם אחרי דהוי בירור אמצעי מובן דגם ראב"י דמכריע דחייב שבועה משום דסובר דיש בזה הכרח הודאה, בכ"ז יודה דיש כ"כ מקום לחוש אולי ליכא הכרח הודאה, וחיוב שבועה בהודאה במקצת בהעדר ההכרח אפשר לגרום העדר הודאה (כלל א') וא"כ יש מקום לחוש, ורק שסובר דלערך החיוב יש בו כח להכריע את החשש וכמו דבכל מושג הרשיון מהחיוב יש רשיון שהוא רק מהכרעת החיוב על האיסור (למוד ל"ח), והיינו דיש חיובים כאלה שיש בהם גם צד איסור ורק שהחיוב מכריע את האיסור (באור ללמוד הנ"ל), וכ"כ סובר ראב"י גם הכא דהחיוב מכריע את החשש, וכמו בכל חיוב שיש בו מושג הרשיון אז יש להחליט דהסבה שמספקת להעמיד החיוב מספקת גם להעמיד הרשיון (למוד מ'), כן י"ל בזה הגם דמצד החשש הזה הי' מקום להסיר החיוב שבועה, בכ"ז סובר ראב"י דבהתביעה ע"י בירור אמצעי יש בה שיעור החיוב עד שעוצם החיוב עומד גם נגד החשש הזה, ואמנם מהדברים האלה יש לדעת דלא יפלא אם ימצאו אלה שיאבו לצאת ידי חובת שניהם, היינו די"ל שהם יודו שמדאורייתא יש כח גם בבירור אמצעי לסבב חיוב שבועה, ובכ"ז סוברים דיש לתת מקום גם על החשש של העדר ההודאה ולהסיר את השבועה מפני התקנה, היינו שסוברים כי התקנה השקיפה על החשש וראתה לצאת ידי החשש

כלל ג

הנושאים מהפעולים שעליהם תקנו חז"ל וגזרו, הם אמצעים בין הנושאים האסורים לגמרי ובין המותרים לגמרי

באור, כל גזירות חז"ל ותקנותיהם הוא שגזרו על נושאים כאלה שמדאו' אין עליהם שום איסור, ובכ"ז גזרו, וכ"כ הוא ענין תקנותיהם, וטעמי הגזירות והתקנות הוא שחששו שאם יניחום על משפטם התוריי ובהיתרם, יבאו מזה גם לנגוע בהאסורים מדאו', וכ"כ כל התקנות הם על דרך זה שראו שיהי' איזה מכשול, ואולם כל הגזירות הוא מצד שראו שיש איזה התדמות בין הדבר הזה הגזור ובין האסור מדאו', וא"כ יש לדעת מזה שיש בהם צד ההתדמות לדברים האסורים מדאו', ומזה שמדאו' לא נאסרו והוו בכלל הנושאים המותרים לענין זה, ע"כ דיש בהם צד ההבדל מן הדברים האסורים, וכמו ד"מ כרמלית מדאו' מותר לטלטל בו ולהוציא ממנו לר"ה ולרה"י וחכמים גזרו, והנה משום צד ההתדמות שיש להם עם הרשות האסור מצאו מקום לגזור ומשום צד ההבדל מן רשות גמור [דהא סוף סוף לא הוי רשות גמור] ע"כ מותר מדאו', וא"כ הכרמלית הוא אמצעי בין רשותים גמורים ובין נעדרי הרשותים לגמרי, ועל דרך זה סובבים הולכים כל הגזירות והתקנות, וכאשר מצינו כ"פ בעת שגזרו הראו את צד ההשתוות בין הדבר הגזור להדבר שבעבורו גזרו וחשש ההתחלפות שיש לחוש שיתחלפו זב"ז, וא"כ מבואר דהנושאים הנגזרים הם אמצעים בין הנושאים האסורים מדאו' ובין המותרים לגמרי

כלל ד

משפט תוריי מצטייר מנושאים כאלה, ובשמות כאלה, האוצרים בקרבם, או שמרמזים גם על טעם המשפט

א) באור יש נושאים שיש להם איזה שמות, והוא יען כי כל נושא ונושא יש לו כמה מושגים שונים, ע"כ יש לו לפעמים איזה שמות לערך מושגיו, כי כל שם ושם יש לו איזה יחס ממהות ואיכות הנושא, [ובספרי מושגי הנמצאים הארכתי בע"ה בזה, וגליתי בזה בע"ה חדשות ונצורות, ומעט מהן הדפסתי לדוגמא בספרי חו"ת ח"ב עיי"ש בהדוגמאות מספר מושגי הנמצאים הנ"ל], והנה כל משפט תוריי הוא נמשך על איזה נושא גשמי ומוחשי, וכן ידוע כי כל משפט יש לו איזה טעם, ומובן דהטעם ההוא מתייחס לאיזה מושג ממושגי הנושא, כי הטעם הוא