אורים גדולים קטז

בכל אופן, ובאמת הלא חזינן במקום דאין שום סבה להמשיך ההפסד להפשיעה מודים כו"ע דפטור, וכש"א בב"מ (דף ל"ו ע"ב) אלא אפי' למ"ד חייב הכא פטור, מ"ט דאמרינן מלאך המות מ"ל הכא ומ"ל התם, וכן חזינן הגם דלדינא פסקינן דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב (רמב"ם פ"ג מהל' שכירות ה"ט) וטוחו"מ (סי' רצ"א ס"ו), ובכ"ז במקום דליכא שום סבה לתלות ההפסד בהפשיעה פסקו כולם דפטור, עיי"ה רמב"ם (שם ה"י) וטושו"ע (שם סעיף ט), וכן להיפוך במקום דהתייחסות ההפסד להפשיעה בולטת וניכרת מודים כו"ע גם הסובר תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור דהכא חייב וכמש"א בגמרא (שם) אלא אפי' למ"ד פטור הכא חייב מ"ט דאמרינן הבלא דאגמא קטלה

וע"כ נראה לי דעיקר מחלקותם הוא בפעולת הנטי' של נקודה הנוטית, דהכא הוי ג"כ בכלל העתקה הנוטית מצד השינוי שעשה אח"כ, דבזה שפשע הוי שינוי דהכא פשיעה הוי היפוך משמירה, וא"כ המפקיד שנותן לו לשמור הוי כמו שהתנה עמו שלא יפשע, ובזה שפשע שינה, וביותר כפי שיטת הרמב"ם דכל פשיעה הוי כמזיק בידים וסברתו הוא דמצרפינן תחלת המעשה להפשיעה(באור לשורש ט"ז אות י'), וא"כ וודאי דעי"ז שפשע עשה שינוי מתנאי ודעת המעתיק, והי' אפשר לכאורה לומר דבטלה פעולת המעתיק והוי מני אז כמו גזל, ואולם אחרי דאנן פסקינן דע"י שינוי לא נתבטלה לגמרי פעולת המעתיק במקום שמתחלה היתה ההעתקה העתקה שלימה, א"כ אין לומר דבטלה לגמרי פעולתו, ואמנם זה וודאי דהשינוי הטבעי הזה פועל גם איזה שינוי מוסריי, ע"כ פליגי בפעולת השינוי, ומאן דסובר דתחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור, סובר דהשינוי פועל רק בוודאי היינו במקום שנדע דע"י השינוי הזה נפסד הדבר מתחייב, אבל כל עוד שלא תהיה הוכחה ברורה דההפסד בא ע"י השינוי הזה קמו התנאים הראשונים על מקומם, אחרי דע"י השינוי לא בטלה פעולת המעתיק, ומאן דמחייב סובר דהשינוי פועל גם מספק דכל עוד שלא תהיה הוכחה ברורה דהשינוי לא פעל על ההפסד, י"ל דפעל, דמעת ששינה מדעת המעתיק, אשר השינוי הטבעי הזה מחליש פעולת המעתיק, ועם חלישות פעולת המעתיק נחלשו גם הדינים הראשונים שנוסדו רק על פעולת המעתיק ודעתו, ע"כ נהי נמי דאם נדע בבירור דהשינוי לא קלקל מאומה בזה, ואין להשינוי שום יחס לההפסד, אז אין מקום להוציא הפטור הזה [של אונס] מן התנאים הראשונים, ואין לומר דאחרי שהפטור הזה נולד על ברכי תנאי ההעתקה כי ההעתקה של שמירה יש לה דינים אלו שיפטוה באונס, ע"כ עתה אחרי שנתבטלה תכונת ההעתקה הראשונה ממילא י"ל דנתבטלו גם המשפטים שנתעצמו בהתכונה ההיא, וא"כ יש מקום לומר שיתחייב על אונס, נהי נמי דזאת אין לומר, משום די"ל דסוף סוף אונס זה מונח גם בהתכונה הראשונה, אחרי דגם אם לא נתבטלה התכונה הראשונה ג"כ היה קרה אונס זה, וע"כ אין מקום לומר דנשתנה דינו, אולם כל עוד שלא ידענו בבירור דהשינוי לא פעל על ההפסד י"ל דחייב, דאחרי דהוא שינה והשינוי הוי שינוי כזה שבידו לגרום ולסבב הפסד דהא כל פשיעה עלולה לגרום הפסד והיזק, ולסוף הי' הפסד, וע"כ סובר דכל עוד שאינו מברר בבירור דאין יחס להשינוי עם ההפסד חייב

הנה נתבאר לנו דיסוד המחלוקת של תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב הוא בפעולת השינוי, היינו בהעתקה נוטית שיש בה נטי' לצד זה ולצד זה, ומודים שניהם דהשינוי אינו מבטל לגמרי פעולת המעתיק עד שיתבטל ממנו שם הראשון לגמרי ושיתחייב גם באונס כמו בשולח יד, דשם הוי שינוי גמור משם לשם, דש"י הוי ענין גזל, וע"כ קם מני אז ברשותו הפקדון, אבל פשיעה לא הוה שינוי משם לשם ולא נתבטל ממנו שם שומר והוי רק שינוי בפעולה זו, וע"כ פליגי עד כמה שהשינוי פועל ושניהם מודים דאם ידעינן דהשינוי לא פעל מאומה על ההפסד פטור, וכן במקום דהפשיעה פעלה על ההפסד וודאי דחייב, דע"ז וודאי דפועל השינוי לחייבו ורק דפליגי בספק

ועל אופן זה יש להבין גם המחלוקת בשומר שמסר לשומר, הן עצם המחלוקת דשומר שמסר לשומר והן המחלוקת בהטעם של המחייב אם הוא משום אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, או משום את מהימן לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה, דרב דסובר דפטור סובר דלא מקרי כלל שינוי וכמו שאמר דהא מסרה לבן דעת, דהכוונה דאין שום קפידא בזה וכמו לדידן דסוברים דשומר שמסר לשומר חייב משום דהוי שינוי, בכ"ז אם מסר לב"ב לא מקרי שינוי משום דאמרינן כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד, כן סובר רב דבכל מסירה לשומר אין קפידא בזה וכמו שהרשהו מתחלה למסור ולא הוי שינוי, ולמאן דמחייב יש שני טעמים, טעם אחד הוא משום דהמפקיד יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, וטעם השני [ואשר כן פסקינן לדינא] דהמפקיד יאמר אנת מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה, והנה ההבדל בין שני הטעמים האלה הוא ג"כ נקודת השינוי ופעולתה, דהנה במסירת הדבר לשומר אחר יש שני מיני שינויים, א) במקום, כי עי"ז שמסר לשומר אחר מתחלף הפקדון למקום אחר, ב) באיש, שמתחלף גם לאיש אחר, והסובר דהטעם הוא משום אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, הוא משום דסובר דיסוד השינוי הוא במקום, דמה שנשתנה מאיש זה לאיש זה לא הוי שינוי דאין מקפידין ע"ז כ"כ, דכל איש ישראלי יש לו חזקת כשרות, ולא יחטוף את של חבירו, ולכל אחד מישראל (לבד הנודעים לפסולים)