אורים גדולים קטו

מכירה מותר לקחת שלא בידיעת הבעלים כשיתן הכסף, עיי"ה ב"ק (דף ס' ע"ב) וברא"ש שם ובחו"מ (סי' שנ"ט ס"ב) ובאחרונים שם, ויש לחלק ולומר דהחקירה הזאת אינה נכנסת תחת החלקים האלה, כי אחרי שיש זכי' א"כ הוי כמו שיש גם ידיעה, ולא קאימנא בזה לבאר פה כל פרטי העניינים, כי פה הנני מצייר רק ציורי המציאות מהחלוקות הנ"ל

הצעה ו

הנטי' הטבעית מהעתקה הנוטית [השלימה בצורתה וחציונותה ומועתקית בתכליתה], פועלת גם שינוי סוסריי על ההעתקה, כי היא משנית גם חוקי ודיני ההעתקה מכפי שהי' בעת שההעתקה היתה עוד בשלימותה, וערך פעולתה על השינוי המוסריי הוא כפי ערך פעולתה על השינוי הטבעי, ויש בענין פעולת הנטי' על שינוי מוסרי כמה וכמה חלקים, כערך החלקים שיש בפעולות הטבעיות, ויש כמה פעולות שהנטי' ביחס השינוי הטבעי יש בה גם נקודה הנוטית אשר לרגלי הנקודה הנוטית מתרבים הספיקות והמחלוקת

באור, יש שני מיני העתקות ראשיות העתקה שלימה והעתקה מועתקיית (הצעה ב), העתקה שלימה היא כשההעתקה נעשית ע"י המעתיק והמועתק כמו מכירה מתנה ודומיהם, והעתקה מועתקית היא כשנעתק לא ע"י הבעלים רק שהמועתק בעצמו העתיק החפץ מיד הבעלים כמו גזילה וגניבה (באור להצעה הנ"ל), ויש גם העתקה דנוטית השלימה בצורתה וחציונותה ומועתקית בתכליתה ובפנימיותה (הצעה ה), כי היא בא לידו ע"י הבעלים ורק שעשה שינוי ששנה מדעת הבעלים, ובזה יש נקודה הנוטית דיש מקום לומר דמעת ששינה הוית כמו העתקה מועתקית, אחרי דעל אופן זה לא נתן לו, וע"כ י"ל דהוי כמו שגזל, ויש גם לומר כיין דאיהו נתן לו ע"כ הוי דינה כהעתקה שלימה, ויש בזה מחלוקת דתנאי (באור להצעה הנ"ל). והנה מובן מאליו כי אם אמנם אשר המחלוקת הוא בפעולת ההעתקה על שינוי מוסרי, אבל יסוד המחלוקת הוא מצד השינוי הטבעי, דאחרי דבאמת נשתנה בזה שינוי טבעי, ע"כ חולקים עד כמה שנשתנה לעומתו [לעומת השינוי הטבעי] גם המצב המוסריי, ואולם יש לדעת דגם להסובר דהעתקות כאלה אינם נידונים כהעתקות המועתקות, בכ"ז מודה דלא הוו גם כהעתקות שלימות, דמני אז ששינה מדעת בעה"ב דעפי"ז נחלשה קצת פעולת המעתיק הראשונה, מני אז נשתנו גם חוקי ודיני ההעתקה, דהטבעי והמוסרי מתלכדים ואינם מתפרדים, ופועלים זה על זה ונפעלים זה מזה, וא"כ יסוד המחלוקת בזה אם כל המעביר מדעת בעה"ב בהפעולה הזאת נקרא גזלן, לפי דברינו י"ל דיסודה היא, אם השינוי שעשה מבטל ומסיר פעולת המעתיק מכל וכל, או דעושה רק רושם כפי ערך השינוי, דהסובר דהוי כגזלן, סובר אחרי דהעתקה מועתקית הנעשית שלא בפעולת המעתיק הוי גזל והכא היתה פעולת המעתיק רק על תנאים ידועים ואופנים מיוחדים ועתה ששינה בטלה הפעולה ממילא הוי כמו גזל, והחולק סובר דהשינוי אין בכחו להסיר את הפעולה לגמרי, וע"כ פעולת המעתיק שהיתה נשארה גם עתה ורישומה ניכר גם אח"כ, אבל. בכ"ז מודה דרושמי השינוי ניכר ג"כ, וכפי ערך שפעל השינוי בטבע הדבר כן פעל גם בחוקי ודיני הדבר, וזהו שמצינו דלכו"ע אמרינן אשר כל המשנה ידו על התחתונה, והרבה דינים יש שנאמרים בענייני שינוי שבנוים רק על יסוד זה אבל אין פה המקום לבארם, ואולם פה לעניינינו נבאר רק חוקי שינויי העתקה אחת שמתבארים רק ע"פ הצעה הזאת ועפ"י הלמודים התקועים ותחובים בה

שמירה נחשבת ג"כ העתקה שלימה (באור להצעה ד), דהא המפקיד בעצמו מסר לו, ומובן דגם בהעתקה זו מצוייר שתהיה העתקה הנוטית, דהא מצוייר שהשומר יעשה איזה שינוי בדבר המשתמר מכפי תנאי השמירה, אשר על פיהם נתן לו לשמור, וא"כ במקום שהשומר עשה איזה שינוי טבעי מובן דיכול להיות שישתנה גם מצב המוסריי, ויכול להיות שיהי' גם שינויים כאלה שיחול בהם ספק באופן פעולתם בשינוי המוסריי, מצד שיש גם ספק בשינויי הטבעים, והנה בזה יש כמה חלקים אך פה נבאר רק שני עניינים, אשר לדעתי מתבארים רק עפ"י הצעה זו והוא: א) הענין של תחלתו בפשיעה וסופו באונס, ב) הענין של שומר שמסר לשומר מודעת דיש מחלוקת בתחלתו בפשיעה וסופו באונס אם חייב או פטור, וראוי להתבונן במה הוי יסוד המחלוקת, והנה לכאורה רציתי לומר דיסוד המחלוקת הוא אם סבת החיוב מהשומר בעינן שתהיה בההפסד, שיהיה הפסד עפ"י סבה מספקת, או דדי' אם יש סבה מספקת להאשים השומר בשמירתו זו שאח"כ נתהווה הפסד הגם דההפסד הפרטי הזה לא היה בגלל הסבה ההיא, בכ"ז י"ל כיון דיש סבה מספקת להאשים השומר ע"כ מתמשך ההפסד להסבה לחייבו, דהסובר תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב, סובר דסבת החיוב צריכה להיות בהשומר, וכיון שפשע יש בו סבת החיוב ע"כ ממילא מתמשך ההפסד להסבה ההיא, והסובר דפטור הוא משום דסובר דבעינן שהסבה תהי' בההפסד, ואחרי דההפסד לא בא בהסבה ההיא אינה פועלת הסבה ההיא לחיוב, אמנם באמת אא"ל כן, דלפי"ז נצטרך לומר דלמאן דסובר תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב יתחייב בכל אופן גם במקום שאין שום מקום לומר דהפשיעה גרמה, אחרי דנימא דכיון שפשע ואח"כ נעדר הפקדון חייב