אורים גדולים קיד

להסתרב, וגם עפי"ז יש לבאר הסוגיא דקדושין, אבל יותר נראה כפי מש"כ לעיל בבאור הסוגיא דקדושין, דהכוונה היא דאם נימא דמדאורייתא א"כ הוי כמו ממילא והקו' תתפרש בדרך ממ"נ, דגם אם נימא דלא שייך בזה כלל זכי' מצד דהוי איה"נ א"כ וודאי דיקשה דאיך מותר לקחת חליפי' דבזה נהנה מהאיה"נ ורק דלא רצו להאריך בזה, דכפי שהקשו עתה ואס"ד דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי קא שקיל חלופי ע"ז הוא דקא שקיל, מונחת גם כוונה זו, דהכוונה העקרית במלים האלה הוא להראות דבעת שהגר נוטל חליפי ע"ז גם בעוד שלא באו לרשותו, בכ"ז החליפין באו מהעיקר אחרי דירושה דמדאורייתא הוית ממילא, וא"כ קשה הא הוא נהנה מאיה"נ, ואם נימא דהאיסור מאיה"נ חמור כ"כ עד כי לא שייך בו ג"כ זכי', א"כ הלא יקשה עוד יותר דהשיטה הזאת [הסוברת דבאיה"נ ליכא זכי'] אינה מגרע כח האיסור, כי עוד תעלהו במדרגה היותר נעלה, וא"כ וודאי דיקשה דאיך נוטל החליפין דבזה הלא מראה שרוצה לזכות וליהנות מאיה"נ, דהכא לא שייך לומר דכיון דלא זכי א"כ ממילא יכול להחליף, כמו דאם נימא דהוי אך דרבנן דיכול להסתרב ולהתנות מתחלה יען דהזכיה לא באה בהכרח, דהכא שלילת הזכיה היא מצד איה"נ, א"כ וודאי דקשה איך יכול לקחת חליפי', ובקו' מכריח המקשן רק דהוא נוטל חלופי ע"ז, אבל מדוע אין לו ליטול אינו מבאר כלל בהקו', ומי לא יניח לפרש דמקשה גם משום שלילת הזכיה, וע"כ מתפרשים דברי הגמרא גם אם נימא דאין לו זכי' באיה"נ, ועי' נו"ב מ"ק חאו"ח (סי' כ') שחידש דבאיה"נ לא זכי היורש, ולכאורה יש מקום לדחות דבריו מהסוגיא הנ"ל, ובאמת השיגו עליו רבים מכאן, וכפי שכתבתי אין שום מקום תפיסה מכאן, ועי' דברי חיים דיני חמץ (סימן א') והדברים ארוכים ורחבים ואכ"מ. נחזור לעניניינו דירושה הוית ג"כ העתקה שלימה, ורק דלא בעינן לזה סבת ורצון המעתיק, ובכל אלה ההעתקות השלימות שחשבנו יש תמיד לשום לב על הסבות, כי כל אלפי הדינים הרבים שיש בהם, יסודם ומקורם הוא מפעולת ההעתקות

עכ"פ נתבאר דכל אלה הם העתקות שלימות, ויש בהם כמה חלקים, אבל העתקה מועתקית בכללה יש בה שני חלקים ראשים. א) גזל, דכל גזל הוא מצד המועתק שהחפץ נעתק מרשות לרשות ויש בזה התחלפות רשותים ורק כי אינה באה מצד המעתיק כי הוא חטף בחזקה, ב) גניבה, דגניבה היא ג"כ העתקה מועתקית, ויש בזה ג"כ התחלפות דהחפץ מתחלף מרשות לרשות, ואולם ההעתקה הוית רק העתקה מועתקיית, דהמעתיק לא עשה בזה דבר

הצעה ה

יש העתקה כללית הנקראת, העתקה הנוטית, והיא מתחלקת לכמה חלקים ופרטים, וביחוד יש בה שני חלקים ראשים, א) שלימה בצורתה וחציונותח, ומועתקית בתכליתה ובפנימיותה, ב) מועתקית בצורתה וחציונותה ושלימה בתכליתה ובפנימיותה

באור, יש שני מיני העתקות ראשיות העתקה שלימה והעתקה מועתקיית (הצעה ב'), העתקה שלימה היא אשר העתקת החפץ נעשה ע"י המעתיק והמועתק, העתקה מועתקיית היא כשההעתקה נעשה רק ע"י המועתק בלבד כמו גזילה וגניבה (באור להצעה הנ"ל), ואולם יש העתקות כאלה שיש בהם נקודת הנוטית, כי יש מקום לומר עליהן שהן נכנסות תחת סוג העתקות שלימות, וכ"כ יש מקום לומר שהן נכנסות תחת סוג העתקות מועתקיות, ויש בזה כמה חלקים, ואמנם ביחוד יש בזה שני חלקים ראשים. א) שלימה בצורתה והציונותה ומועתקית בתכליתה ובפנימיותה, כמו אם אחד נתן לחבירו איזה דבר על איזה תנאי ואח"כ שינה בזה עד כי נוכל לומר דעל אופן זה לא הי' נותן לו בשו"א, א"כ כפי צורתה וחציונותה הוית העתקה שלימה, דהמעתיק נתן להמועתק, אבל כפי התכלית והפנימיות הוית העתקה מועתקית דהוי כמו בע"כ, דהא על אופן זה לא הוי נתן וא"כ כפי שהוא עתה אצלו לא היתה ע"ז דעת ורצון המעתיק, וזהו שמצינו שיש מחלוקת אם כל המעביר על דעת בעה"ב נקרא גזלן, [עיי"ה ב"מ (דף ע"ח ע"א)], די"ל דר"מ דסובר דכל המשנה על דעת בעה"ב נקרא גזלן הוא משום דסובר דכפי תכלית ופנימית ההעתקה לא הוית עתה ברצון המעתיק, והגם דמתחלה נתן לו בעצמו אבל אחרי ששינה מכפי שנתן לו ע"כ סובר דבטלה לגמרי פעולת המעתיק והוי כמו שנטל מעצמו והוית גזילה ומאותה העת הוי ברשותו, והחולקים סוברים כיון דכפי צורת הענין הוית העתקה שלימה דנתן לו מעצמו, ע"כ הגם דשינה עתה מרצון המעתיק בכ"ז לא בטלה פעולת המעתיק, וע"כ אין לחשוב זאת לגזל. ב) מועתקית בצורתה ושלימה בתכליתה, אם שאל איזה חפץ שלא מדעת בעלים, ואולם השואל היתה דעתו בפירוש רק על שאלה, וא"כ אין בזה כפי האמת ענין גזילה [דיסוד העתקת המועתקיית הונח על גזילה], וע"כ יש גם בזה נקודה הנוטית, דמצד צורת הענין י"ל דהוי כמו גזל ומצד פנימיות הענין הוי כמו שאלה, וזהו יסוד המחלוקת אם שואל שלא מדעת בעה"ב נקרא גזלן, ועי' ב"ב (דף פ"ח ע"א) ובב"מ בפ' המפקיד, ויש להאריך מזה לענין החקירה הנודעת אם דבר שעומד על