אורים גדולים קיב

שלו, דע"ז לא נתן לו המעתיק, וכמו לר"י דסובר דכסף קונה מדאורייתא הוא משום דסובר דיסוד המכירה הוא המוכר וכל עיקר מכירתו הוא כדי שישיג הכסף, וכ"כ במקום שההעתקות המועתקות באות לכלל מוסריות הוא משום דנתחדש בענין זה איזה סבה שהסבה הזאת ממשכת על ההעתקה הזאת שם העתקה מוסריית, ויש בענין סבה זאת שני חלקים ראשים, א) סבה מצד המעתיק, ב) סבה מצד הנעתק, או סבה לביטול דרישת סבת המעתיק. באור הדבר, א) סבה מצד המעתיק, הוא ענין יאוש, דכשאנו חוקרים ביאוש אם מהני, הכוונה בזה הוא אם היאוש ממלא חסרון סבת המעתיק, דאחרי שנתייאש א"כ יש גם סבת המעתיק, דיאוש הוי כהפקר, והוי כמו שנתרצה הוא ע"ז, וא"כ נתחדש בזה סבת המעתיק, ב) סבה מצד הנעתק, או סבה לביטול דרישת סבת המעתיק, הוא כמו שינוי מעשה ושינוי רשות ושינוי השם, דכל אלה הם סובבים על הנעתק דהחפץ נשתנה עד כפי מצבו זה אינו שייך עוד להבעלים הראשונים, וא"כ יש כאן סבת ביטול דרישת סבת המעתיק, היינו דאחרי שנשתנה הדבר א"כ ממילא הגיע הדבר למדרגה כזאת דלא בעינן עוד סבת המעתיק, ורשמתי פה רק רשימת הדברים מבלי לבאר את הבאורים שמתחדשים על ידם כי אכ"מ

הצעה ד

מספר חלקי של העתקה שלימה, הם כפי מספר הסבות המעוררים את ההעתקה, וכ"כ בהעתקה מועתקיית, ורק דבהעתקה שלימה רבו הסבות ורבו חלקי', ובהעתקה מועתקית יש שני חלקים ראשים כמספר הסבות הראשיות

באור, העתקה שלימה היא בעת שההעתקה נעשית ע"י המעתיק להמועתק (באור להצעה ב), והנה לכל העתקה יש סבת ההעתקה, ואחרי דהעתקה נעשית ע"י שניהם ע"י המעתיק והמועתק, מובן דהסבה הוא בשניהן בהמעתיק והמועתק, דאל"כ לא תצא ההעתקה, והנה אם נרצה לחלק ההעתקה לחלוקותי' יש לן לבקר מתחלה מספר הסבות המעוררות את ההעתקה, והנה מספר הסבות הפרטיות הם, א) מכירה, ב) מתנה, ג) ירושה, ד) חליפין, ה) שאלה, ו) הלואה, ז) שמירה, ח) תיקון לאומנות, ט) סרסרות, י) שליחות, ובכל אלה יש סבות מיוחדות כאו"א כפי עניינו והסבות כוללות את שניהם את המעתיק והמועתק, וכמו מכירה דיש בזה סבה שעוררה את המוכר למכור ואת הלוקח לקנות. במתנה יש ג"כ שתי סבות, סבת המקבל מובן מעצמו, וגם על הנותן החליטו דיש סבה מספקת וכמש"א, אי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא הוה יהיב ליה, (מגילה דף כ"ו ע"ב) וכן דאי לאו דטרח וארצי קמיה לא חוה יהיב ליה, (ב"מ דף ט"ז ע"א), ובירושה יש ג"כ סבה רק דהסבה היא מצד המעתיק ולא מצד המועתק כי בעת שמת מגעת מאלי' הירושה להבן המועתק, ויש כמה דינים בענייני ירושה הבנוים על יסוד זה לחלק ירושה מקנין אחר, משום דירושה באה מאליה, עי' (ב"מ דף ט"ז ע"א) ירושה ממילא היא ולאו איהו קא טרח, וע"כ אין בידו להשמט מזה, אחרי דאין בזה סבה מצידו, דרק במקום שגם המועתק פועל מה בסבת ההעתקה, ממילא במדה זו שפועל בסבתו במדה זו תליא בדידי', אחרי דבעינן לסיבתו, וע"כ ירושה דלא מצינו שום סבה מצד המועתק לא מהני בזה הסתרבות, וכן בכל הגעת הדבר לרשות המועתק לא מהני הסתרבות המועתק רק במקום שיש סבה מיוחדת או גם סבה כללית כמו, כל התקנות שחז"ל תיקנו בד"מ, דהוא כלל גדול דבכל התקנות השגיחו על טובת שניהם וכל תקנה בממון הוא ענין ההעתקה, דמצד התקנה ראו להעתיק מן המעתיק להמועתק, ויש בזה טובת המעתיק והמועתק, וע"כ במקום דהגעת הדבר הוא מצד תקנה דרבנן, א"כ בערך זה שיש סבה להתקנה לטובת המועתק בערך זה נקרא דתליא בדידי' ע"כ בידו להסתרב בזה והוי כמו שאינו מבטל את המסובב, אחרי דיש לזה סבה, וכל מסובב מוכרח רק מצד הסבה, ואולם קודם הסבה אינו מוכרח המסובב, דבביטול הסבה יבוטל ממילא המסובב, ואחרי דהסבה היא מסבבתו, א"כ הרי יכול להסתרב נגד הסבה וממילא יבוטל המסובב, וזהו עומק המימרא של רבא, כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זאת שומעין לו, מאי כגון זאת כדר"ה אמר רב דאמר ר"ה אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה אינו ניזונית ואינו עושה, דאחרי דהתקנה של הגעת מעשי ידי' לבעלה נעשית בסבת המזונות א"כ תליא בדידה, ואם היא תבטל הסבה של המזונות יתבטל ממילא המסובב של הגעת מעשי ידי' לבעלה, וע"ז נשען דינו של רב. כהנא אשר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר, לא מהקרובים העלולים מצד הטבע קורבתם ויחס משפחתם להורישו, ורק ממקום אחר, אשר בסבת איזה תקנה מגעת אליו איזה נחלה, א"כ ממילא יש בזה גם סבת המועתק דראו שיש בזה איזה טובה וע"כ אדם מתנה עלי' שלא יירשנה, אחרי דתליא בדידיה, וזהו עומק כוונת דחז"ל בכתובות (דף פ"ג ע"א) ובב"ב (דף מ"ט ע"א) אמרי לה דבי ר' ינאי מתני' בכתב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא דאר"כ נחלה הבאה לו לאדם כי', דבעודה ארוסה לא זכה עוד, וההגעה ברשותו הוא לטובתו, וע"כ קודם שתגיע הסבה יכול להסתרב בזה

והנה באשר שאנכי נגעתי פה בענין רחב ועמוק, ואשר כבר האריכו בזה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל, כמו שיראה המעיין שם בכתובות שיש