אורים גדולים קיא

פרק ח

שער ההצעות

הצעה א

העתקת החפצים ביחוסה אל פעולה, יש בה שלשה נושאים, א) מעתיק, ב) העתקה, ג) נעתק, ואולם ביחוסה אל האיש שאליו נעתק יש להוסיף עוד נושא, ד) מועתק, האיש שאליו נעתק החפץ, כי בפעולת ההעתקה האיש הזה שאליו נעתק הוי ג"כ נושא עיקרי

באור, בכל פעולה יש שלשה נושאים פועל ופעולה ופעול (באור לעקר ד), ואחרי דהמושג מהעתקת החפצים הוא שבעל החפץ שהיה עד אז הבעלים על החפץ מעתיק עתה החפץ ממנו לבעלים אחרים, ע"כ נקראת ההעתקה בשם פעולה, ויש בזה שלשה נושאים אלה, א) המעתיק, האיש שמעתיק החפץ מרשותו, ב) ההעתקה, עצם הפעולה, ג) נעתק, החפץ שנעתק, ואולם באשר בזה יש תמיד להשקיף גם על האיש שאליו נעתק החפץ ע"כ יש לחשוב פה את האיש הזה לנושא עקרי והוא המועתק כי אליו נעתק החפץ, [הנחת השמות האלה אינם בכל מקום כפי חוקי הדקדוק, כי עקרם הם לסימנים ולציונים, והרבה השתמשו בשמות המלאכותיים גם בעת שאינם כפי חוקי הדקדוק]

הצעה ב

העתקה נחלקת לשני חלקים, א) העתקה שלימה, ב) העתקה מועתקיית

באור, בענייני הוצאות החפצים מרשות אחד והכנסתם לרשות אחרים והתחלפות הרשותים מהחפצים והקניינים יש בזה שלשה נושאים עקרים, א) הפקעה מרשות, כי יש שהחפצים נפקעים מרשות הבעלים בעוד שאינם נכנסים לרשות אחרת, כמו שהפקיר נכסיו או שנעשו הפקר מצד איסור הנאה וכדומה, ב) ההכנסה לרשות, שיש חפצים שנכנסים לרשות לא מרשות אחר רק שמתחילה לא היה עליהם שום רשות, ג) ההעתקה הוא התחלפות הרשויות, כי החפצים אינם שרוים רגע אחד בלא רשות בעלים וההעתקה היא כהרף עין רשות זה נפקע ממנו ורשות אחר בא, ובאותו רגע שנפקע רשות הקודם שורה על החפץ הרשות השני והיא התחלפות הרשותים [עיי"ה בספרי זה (פרק א) משכ"ב], וא"כ מבואר דהעתקה היא התחלפות הרשויות, ועפי"ז יש להבין דיש שני מיני העתקות, א') העתקה שלימה, היא העתקה שהחפץ בא על ידי המעתיק להמועתק, כי המעתיק נתן לו מדעתו ורצונו ויש בזה דעת ורצון של שניהם של המעתיק ושל המועתק, ב) העתקה מועתקיית כי ההתחלפות אינה מוכרחת לבא דווקא ע"י המעתיק, כי הלא מצוייר שאחד בא וחוטף או שגנב מחבירו איזה חפץ ועי"ז ג"כ נתחלף החפץ מרשות לרשות, וי"ל דעל החפץ הזה חל התחלפות הרשותים, אבל ההתחלפות הוא רק על ידי העתקת המועתקיי, דרק הוא העתיק אליו החפץ בלא ידיעת ורצון המעתיק, שהרי הוא גזל וגנב, והעתקה כזאת נקראת מועתקיית, דההעתקה באה רק בסבת האיש שאליו הועתק החפץ ולא בסבת המעתיק

הצעה ג

העתקה שלימה הוי העתקה טבעית ומוסרית, העתקה מועתקית הוית רק העתקה טבעית

באור, יש שני מיני העתקות העתקה שלימה והעתקה מועתקית (הצעה ב), העתקה שלמה, היא כשהמעתיק העתיק בעצמו החפץ להמועתק, והעתקה מועתקית, היא כשהמועתק העתיק אליו החפץ בלא ידיעת ורצון המעתיק (באור להצעה הנ"ל), והנה בהעתקה שלימה כמו שיש בזה העתקה טבעית, כי בטבע ובמציאות נעתק החפץ מהמעתיק להמועתק, כן יש בזה גם העתקה המוסרית, דההשקפה המוסרית והתוריית תכיר את ההעתקה להעתקה, ותקרא את החפץ על שם המועתק, ואולם העתקה מועתקיית הוית רק העתקה טבעית, דבטבע אנו רואים שהועתק החפץ מרשות לרשות אבל ההשקפה המוסרית לא תכיר את ההעתקה המועתקית הזאת להעתקה, משום דאין בזה סבת המעתיק, וע"כ מדיני תורה לא הוית שלו, הרי דנתבאר דהעתקה שלימה הוית גם העתקה מוסרית, והעתקה מועתקית הוית העתקה טבעית, ואם כי בהשקפה ראשונה יש לטעון על הכלל הזה דיש להראות שמצינו העתקות שלימות שאינן נחשבות להעתקות מוסריות, כמו במי שלקח ועפ"י דרכי הקנין לא נגמר עוד הדבר, הגם שהחפץ נעתק עפ"י, דעת המעתיק, בכ"ז לא הוית העתקה מוסריית, או אם משך את החפץ להסובר דמדאורייתא כסף קונה ולא משיכה, וא"כ לא הוי עוד החפץ שלו, וכן יש להראות דיש העתקות מועתקות שנחשבות גם למוסריות דגם מדיני התורה נחשבים של המועתק, כמו יאוש ושינוי רשות, אמנם באמת אין מזה סתירה לדברינו, ואינם סותרים את הכלל הזה, דגדר של העתקה שלימה הוא במקום שיש ידיעת ורצון המעתיק, ובכל מקום שמצד דרכי הקניינים לא נחשבת עוד ההעתקה להעתקה מוסריית היא משום דאין כאן רצון המעתיק דלא נתן לו אדעתא דהכי, וכמו אם אחד נתן לחבירו איזה חפץ על שעה קלה, דעי"ז לא הוי עוד