אורים גדולים קי

ושינה ביחד לענין אונס, מוכח דסוברים דשינה הוי אונס כמו חולי, ודוחק לומר דמשו"ז כתבו בתו' או שינה נפלה עליו באונס דדווקא אם נפלה עליו באונס אבל לא שינה בעלמא, דזה וודאי דוחק, דאחרי דמשמע דלאביי עת שישן ונגנבה חייב, ואם לא ישן זמ"ר א"כ בהכרח שתפיל עליו שינה, ובאמת למותר להאריך בזה לברר דשינה הוי אונס, דכ"א יכול להבין מעצמו דאם נותן לו לשמור על זמן רב והוא גני פורתא בזמן משך השמירה וחוקרים אם חייב, הלא וודאי דבמשך ארוך כזה אין לאדם להזהר מבלי לישן, והנה אנן פסקינן כאביי וכמו שהביאו לסוף רב חסדא ורבה בר"ה לא סבירא להו הא דרבה דאמרי להכי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא, וא"כ לדידהו אם ישן מעט ובעת השינה נגנבה חייב, א"כ וודאי דכ"כ חלה, והיא ראיה נכונה וכמעט שאין עלי' תשובה, וגם מדברי הירושלמי משמע כן, וכפי שבארנו יסודי הדברים יש לומר דגם הסברא הישרה נוטית כן, ועי' בפ"ו שער השרשים בביאור לשורש טו, משכ"ב

הנחה יג

בהפסד בשמירה אמצעית סבת החיוב מתחלקת לשני חלקים, א) סבה מצד מיעוט השמירה, ב) סבה מצד ההפסד

באור, כל שמירה שהיא מצד המשתמר ולא מצד המשמר הוי רק שמירה אמצעית (באור להנחה ג) ושמירה חלקית (באור להנחה ו), ובהפסד בדבר המשתמר יש שלשה חלקים, א) הפסד מצד העדר היכולת, ב) הפסד מצד חסרון בשמירה, ג) הפסד מצד העדר השמירה (הנחה ז'), כל הפסד משום שמירה אמצעית וחלקית היינו שמירה מצד המשתמר ולא מצד המשמר הוי הפסד מצד חסרון בשמירה, (באור להנחה הנ"ל), וע"כ אם ההפסד הוא משום שנגנב או נאבד החפץ, דהיינו מצד שלא היה שם המשמר נקרא הפסד מצד חסרון בשמירה, אולם באמת החלק הזה הוי עוד חלק כללי, דבפרט יש לחלק הפסד הגניבה ביחס הסבה לשני חלקים, דגניבה מצד חסרון בשמירה שלא היה שם המשמר ביחס חובת המשמר, יש לחלקו לשני חלקים, דיכולה לבוא על שני אופנים, א) חסרון בשמירה מצד העדר הרצון, ב) חסרון בשמירה מצד העדר היכולת, דאם השומר סמך על זה שהניח הדבר הנפקד במקום המשתמר ומשום זה לא היה בעצמו שם, אם כי ביחס השני חלקים, יש לחשבו כמו אונס דלא היה לו לחשוב שיוגנב ממקום המשתמר, בכ"ז סוף סוף הגניבה היתה יען שלא היה שם בעצמו ואלו רצה היה יכול להיות שם, וא"כ חסרון ישיבת המשמר הוא מצד שלא רצה, אבל אם לא היה ביכלתו בשו"א כמו אם חלה או שנפלה עליו שינה וכדומה שם הוי החסרון בשמירה מצד העדר היכולת, והנה לענין חיוב י"ל דגם אם נאנס בזה שלא היה בעצמו, בכ"ז חייב אם נגנב או נאבד (באור להנחה יב), יען דאיך שיהיה הרי נגנב ושו"ש חייב בגניבה, דגדר של הפסד דגניבה הוא שההפסד היה בעת שהשומר לא היה שם [דאם היה שם השומר אז לא מקרי עוד בשם גניבה, והגם דגניבה כוללת שניהם העדר בעל החפץ וקפידת המפסיד בהעדר הבעלים, בכ"ז לעניננו יש לדעת דיסוד גדר דגניבה הוא ההפסד שהבעלים לא היו אז שם] ושו"ש התחייב לשלם אם יהי' הפסד בזה בעת שלא יהי' שם (שם), והנה הפסד כזה [שנעשה בעת שהשומר היה אנוס בגופו] בנוגע לאיכיות ההפסד ולגדריו יש לכנות אותו בשם הפסד בסבת העדר היכולת (הנחה ז), ואם נרצה עוד לסמן ולהגדיר גם סבת העדר היכולת, דבעת שאנו מדברים אודות. ההפסד לעמוד על סבת ההפסד, מספיק הגדר הזה של סבת העדר היכולת, אבל אם נחקור יותר גם על סבת העדר היכולת, ולהגדירה בגדר ברור ובסבה פרטית, אז נימא דהוא בסבת חולי וחולשת השומר (הנחה י"ב), ואולם בכל אלה לא נכלל עוד סבת החיוב, דמדוע מתחייב על הפסד כזה, ואם נתבונן היטב נראה דגם סבת החיוב יש להגדיר בסבה ברורה, ויש להגדיר הדברים כן, דלסבת החיוב שהשומר שכר מתחייב לשלם בעד גניבה יש לחלקה לשני חלקים, א) סבת החיוב מצד מיעוט בשמירה, ב) סבת החיוב מצד ההפסד, ונגד זה יש לחלק את ההפסד בחסרון בשמירה ג"כ לשני חלקים האלה, לחסרון בשמירה מצד העדר הרצון ולחסרון בשמירה מצד העדר היכולת, ויקבילו אלה לעומת אלה, דבעת שסבת החסרון בשמירה הוא מצד העדר הרצון, י"ל דסבת החיוב הוא מצד מיעוט בשמירה, דמיעוט השמירה הוי הנסיבה מהחיוב אחרי דהוא בעצמו אשם בזה שלא שמר דהלא היה ביכלתו לשמור, וע"כ חייב משו"ז, והגם שיש לו לומר שלא חשב שיוגנב בכ"ז הלא זה אינו מסיר החיוב יען כי הוא מחוייב להיות שם, דחובת שמירה בשכר היא שמירה כללית ותכליתית (הנחה יא), ואחרי שבאמת היה ביכלתו לשבת בעצמו ולא ישב, א"כ משו"ז גופא מתחייב לשלם באופן שהחסרון בשמירה בעצמו הוי סבת החיוב, אולם בעת שהחסרון בשמירה הוא מצד העדר היכולת אין מקום כלל לחשוב את החסרון בשמירה לסבת החיוב, אחרי דאז היה אונס גמור, אלא דבכ"ז חייב, יען דהוא התחייב מראש לשלם בעד הפסד שיהי' בעת שהוא לא יהיה שם ואשר גדר דהפסד כזה הוא לבא בעת העדר הבעלים וע"כ מחוייב לשלם בעד גניבה בכל אופן, נמצא דהגניבה היא בעצמה הוית סבת החיוב, יען כי גניבה היא הפסד שבא רק מפאת חסרון בשמירה, ע"כ התחייב מתחלה ע"ז עד שאח"כ י"ל דההפסד הוי סבת החיוב, דכל הפסד שבא רק בסבת העדר השומר מתחייב ע"ז יען כי קבל על עצמו מתחלה להיות שם, ולהתחייב אם יהיה הפסד שעלול לבא בעת העדר הבעלים, וא"כ נגדר סבת החיוב בשם זה סבת החיוב מצד ההפסד, והוא חילוק דק וזך ועמוק מאד ותוצאתיו רבות בהלכה: