אורים גדולים יא

הכא לא כוון להכביד עלי' כ"כ ומסתפק בהנאה והרווחה מועטת, אבל לרבנן י"ל דהוא כוון להכביד עלי' וכל מה שיתמשך יותר זמן ההנקה כבד יותר לפני'

ה) ועפ"י מש"כ נימא דגם לרשב"ג אם יאבה אחר ליתן עבורה את סכום הכסף שהתנה לא מהני, אחרי שלא יהי' לה מזה שום צער, אם לא שהאיש הזה יתן מקודם לידה הכסף ממילא הוית שלה [ועי' ביה"מ (פ"ח מהל' גירושין הכ"א) במאמר המוסגר שם]. ועפי"ז מובן דיש לתמוה על דברי הרא"ש, דהרא"ש בגיטין בפ' מי שאחזו (סימן ז') כתב וז"ל הלכך איצטלית דווקא בעי למיתב לי' ואי אבדה אע"ג דיהבה לי' דמי גיטה לא הוי גיטא, ויראה דמדעתו הוי גט, ואע"ג דמחולין לך לא הוי ניטא, שאני התם דלא ציערה אבל הכא דיהבה דמי וציערה על גוף האיצטלית יכול למחול, והנה מה שרבים תמהו על הרא"ש בזה משום דלדבריו מוכח דפליגי רק בנתינה בע"כ, וא"כ מוכח דנתינה בע"כ הוי נתינה (עי' ביש"ש ובקרבן נתנאל שם), הפליאה הזאת באמת אינה מאומה, ולפלא שלא ירדו לסוף כוונת דעתו דאין בזה שום ענין מנתינה בע"כ, ועקר כוונתו דבזה אם רוצה בעצמו למחול מן האיצטלית על דמים הרשות בידו, והמחלוקת של רשב"ג ורבנן הוא על עקר הדין, אם מצד הדין יש לו לקבל הדמים בעת שנאבד או לא, והמחלוקת בנתינה בע"כ הוא במקום שאינו רוצה לשמוע הדין ואינו רוצה לקבל בשו"א, וכל מי שיראה ויעיין בדבריו יראה דזו היא אמיתת כוונתו, ועי' באה"ע (סי' קמג) בט"ז (ס"ק יא), וגם דבריו קצת אינם מובנים והעקר כמוש"כ ועיי"ש בבית מאיר, עכ"פ קושיא זו שהקשו על הרא"ש אינה קושיא. אולם לפי דברי יש לראות דזולת הקו' הנ"ל אין דברי הרא"ש מובנים, אחרי דמוכח דחכמים סוברים דהנתינה היא הפעולה המטרותיית, ונכלל בתנאי זה ענין הגבלת צערה עד כי גם נתינת דמים אינה ממלאת הצער הנכלל בהתנאי, ומחילה ממלאת רק ההנאה של המקבל ולא הצער של הנותן, א"כ באיזה אופן תועיל גם המחילה מהחפץ על הדמים, ומי שיתבונן היטב בענין זה יראה אמיתת דברי, ובאמת הרשב"א חולק ע"ז וסובר דגם ע"ז לא מהני מחילה, ויש לי בענין זה עוד הרבה דברים בנוגע למה שהקשו שם בדברי רשב"ג שאמר כל עבבה שאינה הימנה הר"ז גט דבמאי שני זה ממחילה, עיי"ש בתו' ד"ה כלל, ובחי' הר"ן לגיטין (דף עד ע"ב) בד"ה הרי זה גיטך, ובאמת י"ל דבזה סובר דכל כוונתו מתחלה היתה רק לצערה כן בחייו ואין צריך לנגוע בזה לשיטת הבה"ג אשר בביטול התנאי שלאחר מיתת הבעל ובקיום התנאי אחר מיתת הבעל ואינו ענין לזה. גם ראיתי לאיזה מן האחרונים נ שפלפלו בענין זה של מחילה עפ"י דברי הר"ן והרשב"א בנדרים (דף כ"ד ע"א) בד"ה הריני, שכתב דמשו"ה יכול לומר הריני כאלו התקבלתי הוא משום דכיון שאפי' הי' מקבל ממנו חי' יכול להחזיר לו, אף מעכשיו יכול לומר הריני כאלו התקבלתי והחזרתיך דאפוכי מטרתא ל"ל, ועפי"ז פלפלו משום דמחוסר מעשה, אבל לדעתי הדברים הם רק לרווחא דמלתא ועקר הסברא הוא כמו שבארנו, וכן מבואר בדברי הר"ן גופא בגיטין ואכמ"ל יותר

פרק ג

יבאר בענין מחילה אם הוי כנתינה, ויבאר איזה עניינים ואיזו סוגיות השייכות לזה

א) עפ"י דברינו בפרק הקדום, יש הרבה לדבר בכלל ענין של מחילה שיש בזה חקירה נכבדה וקדומה אם הוית כמו נתינה, והוצאות של החקירה הזאת רבות הן, כי לענין כמה פרטים יש נ"מ אם המחילה הוי כמו תשלומין או לא, ולפי מה שבארנו בחלוקות של הפעולות המטרותיות וחלקיהן, תפשוט חקירה זו צורתה הקודמת ותלבוש צורה חדשה, תצא מכלליותה [כי כפי שהבינו חשבו דהחקירה הזאת היא חקירה כלליית, ובכל העקומות אשר שם תחול החקירה הזאת תהי' תוצאותי' שוות], ותכנס לשם פרטיות, כי תתחלק ממקום למקום כפי יחס חלקי המטרות השייכות שם. ואמנם אחרי שאין בידינו לבאר פה כל תוצאות של החקירה הזאת ולדבר על כל העניינים שהחקירה הזאת מתפשטת שם ולבאר באורך כל הסוגיות שמתבררות על פי', ע"כ אמרתי להזכיר מתחלה סוגיא אחת שהיא הסוגיא הראשית הנוגעת ומסתבכת עם החקירה הנ"ל, [ואח"כ נרשום בקצרה על עוד איזה סוגיות]

ב) בב"ק (דק ק"ט ע"א) הקשו שם על המתני' [דאיתא שם הגוזל את אביו ונשבע לו הר"ז משלם קרן וחומש ואשם לבניו או לאחיו, ואם אינו רוצה או שאין לו לווה ובע"ח באין ונפרעין], אמאי ונמחלי' לנפשי' מי לא תנן מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש אלמא בר מחילה הוא ועז"א אמר ר"י ל"ק הא ריה"ג הא ר"ע דתניא ואם אין לאיש גואל להשיב האשם, וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים אלא בגזל הנר הכתוב מדבר שאין לו גואלים כלל, חרי שגזל הנר ונשבע לו ושמע שמת חגר והי' מעלה כספו ואשמו לירושלים **(כל ההלכה הזאת איננה שייכת רק בא"י בימים עברו, כי בזמנינו כל עניני ירושות וגזל וכאלה נדונים רק ע"פ דינא דמלכותא ועיין פ"א, ובארץ מולדתינו אין הגרות נוהגת כלל.)** ופגע באותו הנר וזקפו עליו במלוה זכה חלה במה