אורים גדולים קג

הטור דכוונתו דכמו דאמרינן בספק פרעון ברי ושמא ברי עדיף, ה"נ במחוייב שבועה ומשו"ה לא מצי משתבע שאינו יודע, והוכיח הקצוה"ח מדבריו דסובר דאם טוענו בספק עפ"י העד דלא שייך ברי ושמא נשבע הנתבע שאינו יודע אם חייב לו, ולדעתי אינו מוכרח, דעקר כוונתו כיון דצריך לשבע מוכח דבעי בירור וכל עוד שאינו מברר חייב לשלם מצד הספק דסוף סוף נחסר הבירור, ואם טוענו עפ"י העד הוי ג"כ כמו שטוענו בעצמו ומשו"ה מחייבו שבועה דאו' כמשנ"ת באריכות (פתרון לחקירה ד'), וממילא אינו מתפטר מספק, ונלאיתי להאריך יותר בזה

פרק ז

שער ההנחות

הנחה א

שמירה היא השגחה על הדבר הנשמר ושימת עין עליו

באור, כל שמירה הוא שהמפקיד מוסר חפצו להשומר בכדי שהוא ישגיח עליו, וא"כ מובן דתכלית השמירה היא ההשגחה ושישים עין על הדבר הנפקד, שהדבר הנפקד יהי' בטוח לבלי יקרה לו איזה הפסד ושלא יתאבד ממנו

הנחה ב

יש שני מיני שמירות ביחס הבטחון בקיום דבר הנשמר, א) מצד המשתמר ב) מצד המשמר

באור כל שמירה היא השגחת השומר על הדבר. הנפקד שיהי' הדבר הנשמר בטוח שלא יקרה בו הפסד ואבדון (באור להנחה א'), ויש שני אופנים איך שיכול לעשות את החפץ שיהי' בטוח, א) מצד המשתמר, שמניחו במקום סגור ומסוגר אשר אין עין אדם שולטת שם ובמנעול או בחומה בצורה וכדומה, ב) מצד המשמר, שהוא בעצמו משים עין על הדבר הנפקד ואינו מניחו בלא שמירת עצמו וגופו, והשמירה היא על ידי השומר כי הוא בעצמו יושב ומשמר

הנחה ג

יש שלש מדרגות ראשיות ביחס השמירה, א) שמירה תכליתית, ב) שמירה אמצעית, ג) העדר השמירה

באור, יש שני מיני שמירות ביחס הבטחון בקיום דבר הנשמר, מצד המשתמר ומצד המשמר (הנחה ב'), מצד המשתמר הוא שהשומר יניח את הדבר הנשמר במקום בטוח, ומצד המשמר הוא שבעצמו ישגיח עליו ולא יסיר עינו ממנו (באור להנחה הנ"ל), והנה השמירה התכליתית היא השמירה שהיא מצד המשמר כי מגדרה היא שלא יסיר עיניו גם רגע אחד ממנו, ומובן כי על שמירה כזאת י"ל דאין עוד שמירה למעלה ממנו, והשמירה מצד המשתמר היא שמירה אמצעית כי אין לומר שלא שמר כלל, אחרי דהניחו במקום המשתמר, ובכ"ז אין לומר דזאת נקראת שמירה מעולה ותכליתית, אחרי שבעצמו לא הי' שם, ולא שם בעצמו עינו על הדבר המשתמר, והעדר השמירה הוא דלא הניחו גם במקום המשתמר, באופן שיש בענייני שמירות שתי קצוות ואמצעי, מקצה מזה, היא השמירה המעולה והתכליתית שהיא גם מצד המשמר, ומקצה מזה העדר השמירה לגמרי שלא היתה שמירה גם מצד המשתמר, ובתוך עומדת השמירה מצד דבר המשתמר ולא מצד המשמר, ששמירה כזאת הוי כמו אמצעי בין שתי הקצוות האלה

הנחה ד

העדר השמירה מצד המשתמר, הוי פשיעה בשמירה, והעדר השמירה מצד המשמר לא חוי פשיעה בשמירה

באור, יש שני מיני שמירות איך שישמור את החפץ, מצד המשתמר היינו שיניחנו במקום בטוח, מצד המשמר שהוא בעצמו ישגיח ולא יסיר עינו ממנו (באור להנחה ב'), והשמירה מצד המשמר הוית שמירה מעולה ותכליתית, ומצד המשתמר הוי רק שמירה אמצעית, ואם נעדרה גם השמירה מצד המשתמר לא הוית שמירה כלל (באור להנחה ג'), והנה פשיעה בשמירה היא היפוך השמירה שלא התחיל כלל לשמור באופן שהניח את הדבר הנפקד במקום תורפה וגלוי, ואולם אם שמר רק שלא שמר בשמירה מעולה ותכליתית, אם כי אין לומר ששמר בשמירה מעולה ותכליתית, בכ"ז אין לומר גם שלא שמר כלל דהא שמירה כזאת הוית שמירה אמצעית, וממילא אין לומר על השומר ששמר שמירה כזאת דהוא פשע בשמירה, ויש רק לומר שלא שמר שמירה מעולה ותכליתית, אבל אין להמשיך עליו שם פושע דבשמירה כזאת ליכא פשיעה

הנחה ה

שמירה בהפשטה מתחלקת לשני חלקים, א) שמירה מציאותיית, ב) שמירה כחנית ואפשרית

באור, על כל דבר נמצא ופעולותיי יש להשקיף שתי השקפות, א) השקפת המציאות, ב) השקפת