אורים גדולים קב

לגמרי, ואם מוכר על זמן מתנתק רשות הראשון על זמן זה, כי השעבודים והרשותים אינם חודרים זב"ז, וזהו יסוד החקירה והמחלוקת בשעבודא אם הוא דאו', לאשר חלות השעבוד בעוד שיש ע"ז רשות הלוה לגמרי הוא ענין הקנאה חדשה שלא מצאנוה בדרכי הקניינים והעתקות, דבכ"מ חלות רשות חדש הוא על פי הפקעת רשות הקדום והכא הרשות הראשון לא ניזוז ממקומו, וע"כ י"ל דאין בכח הקניינים והשעבודים להמשיך מין שעבוד כזה, ועפי"ז בארתי בע"ה כל הענין של קניית משכון עם כל הסוגיות הנראות כסותרות זא"ז בנוגע לדינא דר' יצחק בקניית המשכון ובגבולי הקנין, וישבתי כ"ז בע"ה עפ"י הנחה הנ"ל, עד כי הם מאירים ושמחים. והנה כל חוקי ומשפטי ממונות בנוים על היסוד הראשון הנקרא התקשרות והתייחסות הרכוש עם האדם, דלולא שהי' יסוד קיים כי יש אפשרות שהרכוש יתקשר אל האדם, ושיקרא בשם שלו אז לא הי' מקום לשום דין מדיני ממונות, ואולם אחרי דהרכוש וקנייני הזמן מתקשרים אל האדם בקשר אמיץ וחזק ונקראים בשם שלו המגבילים את הרכוש ברשות מיוחד, ממילא אין לאחר לנגוע בזה בלא רצונו, וע"ז בנויים כל דיני העתקות ודיני היזיקות ושעבודים ודומיהם, מובן ממילא דכל המיני תנאים והשעבודים שיכול אדם להמשיך על רכושו וקניניו בעת שמעתיקם לאיזה איש הם נמשכים הכל מיסוד הראשון דהם שלו, וכל ענייני חוקי ומשפטי השמירה והשאלה, הם תנאי ההעתקה דבעת שהוא מעתיק לשמור, ברור דכוונתו כן שישמרנה על אופן זה, וע"כ מתחייב השומר והשואל לשלם אם קרה להם הפסד כאו"א כדינו כפי חוקי ותנאי העתקתו, וע"כ המפקיד או המשאיל הוא המשעבד כי הוא משעבד את השומר והשואל בתנאים האלה בנוגע לחפצו זה שהוא מוסר אליהם, והשומר או השואל הוא המשתעבד, כי השומר משתעבד לזה, וע"כ אם בעת ההיא שיש לחול שעבוד על המשתעבד להמשעבד על חפציו אז משועבד הוא בעצמו להמשתעבד, אין באפשרי אשר ברגע ההוא ישעבד המשעבד להמשתעבד, ועוד על חפציו, כי בערך זה שהוא בעצמו [המפקיד והמשאיל] משועבד אליו מתחלש על רגע זה הקשר נגדו, ואין עוד בכחו של המפקיד להמשיך ממנו על השומר שעבוד על רכושו אשר הרכוש נמשך רק ממנו מצד שהוא מקושר אליו, והוא בעצמו משועבד אז אליו ויהי' כמו שני הפכיים, והארכתי בע"ה בזה והראיתי איך שהקבלה הנאמנה והקדושה מתאמתת גם בשכל ובסברא, והראיתי שם בע"ה גם הרבה ראיות ברורות המכריחות לפרש הקרא של בעליו עמו טל שעת השעבוד, ואכ"מ. ואולם מזה מובן דהפטור של בבעלים הוא רק לענין הדברים אשר החיוב הוא מצד קבלתו והשתעבדותו, דע"ז י"ל דאם הי' משועבד לו אמרה התורה דאינו חל קבלתו, אבל להיזק בידים דלא בעינן קבלה וודאי דע"ז חייב תמיד, וכ"כ אם לקח ממנו איזה דבר שמחוייב להשיב לו, לזה ג"כ לא בעינן קבלה וע"כ לא שייך ע"ז לומר הפטור דבבעלים, וכל שינוי בשומרים בערך זה שנתבטלה דעת המעתיק נחלשה פעולתו ג"כ, והגם דלא הוי כגזילה בכ"ז מחוייב לראות שלא יגרום שום הפסד, ואם יש חשש גרם הפסד חייב לשלם מה"ד, א"כ לזה לא מהני הפטור דבבעלים, דנהי נמי דלא מהני קבלתו להתחייב בשמירה, בכ"ז אין לו לעשות שינוי ואין לו לתת לאחר, דהלא אם יבא אדם ויקח חפץ חבירו ויתננו לאיש אחד וודאי דמתחייב בהפסידו, ועפי"ז מיושב בע"ה דינו של הרמב"ם ודעימי' דבשומר שמוסר לשומר חייב גם בשמירה בבעלים דע"ז אין מקום לפוטרו מצד בבעלים, ולא עוד אלא דלפי שבארתי י"ל דהך דינא של הרמב"ם דבשומר שמסר לשומר חייב גם בשו"ח שמסר לשו"ח או גם לשו"ש במקום דאינו נאמן [שאינו ידוע שהמפקיד מאמינו], דבמקום שאינו נאמן יש לו לחשדו שהוא תחת ידו, אלא דאם מסר למי שרגיל להפקיד אצלו דכה"ג פטור, ורק אם מיעט בשמירתו יש מקום לחייבו, ובבעלים ג"כ חייב, אבל למי שאינו רגיל להפקיד אצלו חייב גם אם לא מיעט בשמירתו, דאין שום מקום לומר דמיעוט בשמירה רה במי שרגיל לפקוד אצלו יגרום יותר חיוב ממסירה לאחר למי שאינו רגיל לפקוד דהוא חשוד בכל וידעתי אשר כמה מהמפרשים לא פירשו כן, אבל לדעתי ברור דהעיקר הוא כמוש"כ, אבל באמת לא נתקררה דעתי מדבריהם ובאיזה מהן מצאתי דברים מעורבבים וע' בנתיבות (סי' ש"א) ובישועו"י או"ח (סי' ש"ו) בתשו' בנו הגאון זצ"ל, ובכלל מה שהשתמשו פה בענין מזיק בידים אינו מובן, ובנתיבות הרכיב שני הטעמים של מזיק בידים וגם ההבדל בין ספק אם ישנו ת"י או אם נאנסו, וכל מי שיעיין בדבריהם ויתבונן אח"כ על דברי יראה מה חדשתי ומה פעלתי בהענין הזה, ויבין איך שנתיישרו בע"ה כל העניינים האלה עפ"י דברי, ואור חדש מופיע עליהם

נחזור לעניננו די"ל דהיכא דאחד תובע מספק הגם דהוי תביעה כזאת דמתחייב לשבע, בכ"ז בשבועה כזאת לא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ וע"כ לא אמרינן בשומרים מחויי"ש שאיל"מ וכמשנ"ת, וכמש"כ גם הט"ז, וע' בקצוה"ח (סי' ע"ה סק"ט), ויש הרבה לפלפל בדבריו, ובמה שחקר שם לענין אם העד מעיד שהלוהו והוא טוען ברי אם פטור משבועה משום מגו, לפי דברי החקירה הזאת היא כלולה בהחקירה של שלילת השבועה משום שלילת ההכחשה (שורש י"ג), ואשר עפ"י ההשקפה הכללית שיש להשקיף על שלילת השבועה ביחוסה לפעולת חיוב תשלומין מתאחדת גם השלילה הזאת עם שארי השלילות (באור לשורש י"ד), ובספרי הארכתי בזה לענין החקירה הכללית אם אמרינן מגו לאפטורי משבועה ואכ"מ, ומש"כ עוד הקצוה"ח על דברי הט"ז שמיישב דברי