אורים גדולים ק

בשו"א (באור להצעה הנ"ל), ובהעתקה הנוטית אחרי שיש בזה נטי' טבעית פועלת הנטי' גם שינוי מוסריי (הצעה ו'), כי ע"י השינוי הזה נשתנו גם חוקי ודיני העתקה מכפי שהי' בעת שההעתקה היתה עוד בשלימותה (שם), דאחרי שעל אופן זה לא נתן לו א"כ י"ל דבטלה פעולת המעתיק והוי כמו העתקה מועתקיית, והוי כמו שגזל ומתחייב על כל המיני הפסדים שיקרה בזה, וכאשר זהו באמת הטעם של הסובר דכל מי שמשנה על דעת בעה"ב נקרא גזלן דסובר דבטלה לגמרי פעולת המעתיק, ואולם גם הסובר דלא בטלה לגמרי פעולת המעתיק מודה דבערך שהשינוי פעל בטבע על ההפסד הזה בערך זה מתחייב המשנה (שם), ויש גם מקום לומר דהשינוי פועל כ"כ עד כי אם יקרה הפסד אח"כ יהי' מוכרח לברר דהשינוי לא גרם על ההפסד, וכל עוד שאינו מברר חייב לשלם בעד ההפסד (שם). שמירה הוית ג"כ העתקה, דהא המפקיד נותן את הדבר הנפקד להשומר (באור להצעה ד), והנה למאן דסובר דשומר שמסר לשומר חייב י"ל דהוא משום דיש בזה קפידא גדולה והוי שינוי, ומעתה י"ל דמשו"ה מועלת הסברא דאת מהימנית לי בשבועה כו' לחייב את השומר הראשון בהתשלומין, הגם דע"י שלילת השבועה הוי רק ספק והשומר גופא אם אומר איני יודע אם נאנסה פטור, וא"כ הלא קשה לכאורה במה גרע הכא מאלו השומר בעצמו הי' אומר איני יודע דפטור, אמנם לפי דברינו הנ"ל מובן הענין מאד, דבשומר שמסר לשומר חייב משום השינוי, דבכ"מ דהמועתק עושה שינוי בהנעתק יש מקום לחייבו אם קרה אח"כ הפסד עד שיברר שההפסד לא בא מחמת השינוי

והנה גם יסודי הסברות מדיני שינוי הכוללים מסכימים לזה, דהא בכל שינוי יש סברא לומר דבטלה לגמרי פעולת המעתיק והוי מני אז כמו שגזל ממנו דחייב אפי' באונסים, ואשר משו"ז סובר ר"מ כי כל המעביר על דעת בעה"ב נקרא גזלן וא"כ מובן דלכה"פ י"ל דהשינוי פועל לחייב כל עוד שיש ספק דהשינוי גרם באמת על ההפסד, ואולם לבד מה שיש לאמת סברא זו מדיני שינוי הכוללים, עוד יש לאמתה גם מדיני שמירה בפרט, דמצינו סברא כזאת בדיני שמירה ביחוד, דמודעת דיש מחלוקת בתחילתו בפשיעה וסופו באונס אם חייב או פטור, והנה מסוגיא דב"מ (דף לו ע"ב) מוכח דבמקום דידעינן דההפסד הי' רק ע"י הפשיעה מודים כו"ע דחייב וכמו שאמרו שם אלא אפי' למ"ד פטור הכא חייב מ"ט דאמרינן הבלא דאגמא קטלה, והיינו דידעינן דרק הפשיעה. גרמה ההעדר ע"כ סוברים כו"ע דחייב וכ"כ היכא דידעינן בבירור דהפשיעה לא גרמה את ההפסד וההפסד הזה הי' בא גם אם לא פשע מודים כו"ע דפטור, וכש"א שם אלא אפי' למ"ד חייב הכא פטור, מ"ט דאמרינן מלאך המות מ"ל הכא מ"ל התם, והיינו דידוע בבירור דההפסד הי' גם בלא הפשיעה, וכיון שכן מוכרח דיסוד המחלוקת הוא במקום דליכא בירור לשום צד, דהסובר דחייב סובר דבעינן דווקא בירור לפטור שנדע בבירור דהפשיעה לא גרמה את ההפסד, וכל עוד שיש מקום לספק אולי בא ההפסד בסבת הפשיעה חייב, והסובר דפטור סובר להיפוך דדווקא כשידוע דהפשיעה גרמה ההפסד אז חייב, אבל כל עוד שיש ספק אולי הי' בא ההפסד גם בלא הפשיעה פטור, ולפי"ז יש לפרש כל המקומות שמצינו שהוזכר דפליגי בתחלתו בפשיעה וסופו באונס, דאיירו בכה"ג דליכא הכרח ובירור לא על התייחסות הפשיעה להפסד, ולא על העדר ההתייחסות, ואם כי בהשקפה ראשונה יחשוב המעיין כי יש מקומות שיתנגדו לזה, בכ"ז אחרי העיון יראה שיתפרשו גם לפי דברי, דבכל המקומות י"ל דהוי ספק אם הפשיעה גרמה, וכמו בב"ק (דף כא ע"ב) לענין קפצו ונפלו, י"ל אחרי דעתה נפלו ממקום זה, הנה אם היו במקום שהקפיצה לא תפסיד לא היו נופלים ורק המקום הזה גרם להם, וכ"כ י"ל אחרי דחזינן דנפלו א"כ אולי גם אם היו במקום אחר ג"כ היו נופלים, ושם (דף נו ע"א) לענין חתרה, גם כפי שסברו מתחילה בעוד שלא ידעו עוד בהחלט הסברא די"ל דכולה פשיעה היא מ"ט דא"ל מידע ידעת דכיון דשבקתה בחמה כל דא"ל למיעבד עבדא ונפקא, בכ"ז גם אז הלא מידי ספיקא לא נפקא וע"כ י"ל דתליא במחלוקת דתחילתו בפשיעה וסופו באונס, ושם (דף נח ע"א) לענין היזיקה במי לידה, כיון דיש מקום לומר אשר כולה פשיעה היא מ"ט דכיון דקא חזי דקריבה לה למילד כו' ממילא גם אם לא נחליט הסברא הזאת בהחלט, בכ"ז אין עוד בירור גמור לא על התייחסות ההפסד להפשיעה ולא על העדר ההתייחסות, וכן בב"מ (דף מב ע"א) בצריפי דאורבנא, די"ל דיש מקום לומר דממקום אחר לא היו גונבים, ויש גם לומר דהיו גונבים אחרי דגם הכא הי' הגניבה באונס, ושם (דף צד ע"ב) לענין רועה שהי' רועה והניח עדרו כו', ג"כ אין הכרח ברור, דהאומדנא הוית רק אומדנא אבל לא הוי בכלל בירור גמור ואינה מגעת למדרגת הבירור של מאה"מ מ"ל הכא מ"ל התם אליבא דרבא, דלרבא ליכא שום ספק בסברא זו והוי בירור גמור דגם שם היתה מתה, אבל הכא ליכא בירור גמור וזהו הענין שמסתפקים (בב"ק דף נ"ב ע"ב) הספק הזה מי אמרינן מגו דהוי פושע אצל גמלים הוי פושע נמי לענין התלעה א"ד לא אמרינן מגו, ולא הזכירו כלל ענין של תחילתו בפשיעה וסופו באונס, דכפי גדרי החיוב של תחלתו בפשיעה וסופו באונס [למאן דמחייב] לא שייך הכא שום חיוב, דהא הכא לענין שוורים אין שום יחס לההפסד עם הפשיעה, וענין תחילתו בפשיעה וסב"א הוא לענין הדבר הנפסד דלענין זה גופא פשע, והכא הוי כל השקלא וטריא רק אליבא מאן דסובר דתחלתו בפשיעה וסב"א חייב, אם יש לחייבו גם מצד מגו, ולמאן דסובר דתחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור