ומצור דבש צט

הרשב"א שכתב מרן בסמוך בד"ה אבל מדברי הרשב"א. שביאר בפי' כלי מתכות העשויים לקרקע אינם מקב"ט יעו"ש

וכפי"ז נראה לומר שמה שהביא מרן הב"י לעיל מזה דברי הרא"ש שהביא בתוך תשובתו דברי הרמב"ם שהתיר סילונות של מתכות כמש"ל וסיים עליה הרא"ש ומ"מ לא הייתי רשאי לעשות מעשה יעו"ש. היינו דוקא כלפי מה שהתיר הרמב"ם סילונות של מתכות אפי' שאינם מחוברים לקרקע. שעל היתר גדול כזה לא מלאו לבו להתיר. וכן מרן הב"י בעמוד השני הביא דברי הרמב"ם ז"ל בהך דסילונות ופירש דבריו דהוא ז"ל מתיר בכל גוונא וע"ז סיים מר"ן ומ"מ כיון שהרא"ש כתב שאינו רשאי לעשות מעשה וגם כתב בתשובה שהראשונים החמירו לפסול אין להקל בדבר ונקטינן כדברי הרא"ש להלכה ולמעשה עכ"ל. היינו שלא להקל כדברי הרמב"ם. אלא כדעת הרא"ש שמתיר במחוברין לקרקע. וכיון שמצינו להרא"ש גופיה דמתיר גם בדבר העשוי לשמש את הקרקע. א"כ הנך סילונות מתכשרן מטעמא שהן עשויים להיות מונחים שם תמיד שהרי ראיתו מההיא דפרק י"א דכלים דקתני דלת ומנעול וצנור שנעשו לקרקע וכיון שהן עשויים לשמש הקרקע הרי בטילי אגביה כדקי"ל כל המחובר לקרקע כקרקע דמי

וכפי זה הכא נמי בנדו"ד שהצינורות האלה מתחילת עשיתם לא נעשו אלא לחלקי המכונה הזאת ומשעת עשיתן נעשו להיות מונחים ע"ג קרקע מפני כובדן וגם כן לצורך פעולת הולכת המים האלה וא"כ הו"ל נעשו לשמש הקרקע דבטלי אגב קרקע. ובנדו"ד הרי יצאנו גם ידי חובתינו בסברת הגאון דגול מרבבה שפירש בדברי תשו' הרא"ש ז"ל דמיירי בסילון שמעיקרא נעשה על דעת נקבעו בקרקע יעו"ש ובנדו"ד הא איכא גם חומרא זו וא"כ לית לן שום חשש מטעם הווייתן ע"י טהרה כיון דאינן מקב"ט וכדבר האמור

ומזה הייתי תמה דא"כ אמאי מר"ן ז"ל בסעיף מ"ח לא הזכיר רק ההיא דמחובר עם הקרקע, אכן ההיא חלוקה דעשויין לשמש עם הקרקע דמועיל גם בלא חיבורו עם הקרקע ממש. השמיטה ולא ס"ל כן והדבר תמוה אחרי שכל סעיף מ"ח כולו לקוח מדברי הרא"ש ז"ל אמאי לא מייתי כל דברי הרא"ש וראייתו מפורשת ממשנה ערוכה דכלים. בהיתר הכלים העשויים לשמש הקרקע

ומתוך קושיא זאת חפשתי אחר תשובות הרא"ש ז"ל לראות הדברים במקורם. וראיתי חדשה. שבסוף אותה תשובה עצמה אחר שהסכימה דעתו להתיר בסילונות המונחים ע"ג קרקע מהך מתני' דכלים סיים הוא ז"ל וז"ל ובשביל שכתבת שהגדולים החמירו לפסול מקוה שהמים באים אל תוכו ע"י סילונות של מתכת. אפשר אם הסילונות מונחות ע"ג קרקע ולא נתחברו בבנין עם הקרקע ואינם בטלים אגב קרקע ומקב"ט. אבל אם נתחברו בבנין עם הקרקע או שטמונים כולם בתוך הקרקע ניתבטלו בתוך הקרקע וטהורים יעו"ש. וכפי"ז נראה דהרא"ש גופיה עם שבתחילה היה דעתו להתיר באופן דשימוש עם הקרקע אפי' אינו מחובר כיון ששמע שהגדולים החמירו. הדר ביה ולא התיר אלא במחובר ע"י בנין ממש. יעו"ש. והשתא צריכים אנחנו לפרש דבריו שהרי בתחילה הביא דברי הרמב"ם דמתיר בסילונות אפי' של מתכות וסיים הרא"ש ז"ל ע"ז ומ"מ לא הייתי רשאי לעשות מעשה. ושוב אח"ז כתב התיר דמשמע עם הקרקע. ול"מ עם הקרקע אלא אפי' נעשה לשמש כלי עץ כדתנן פי"ב דכלים וכו' זה הכלל כל המחובר לטהור טהור וכו'. ואח"כ חזר וכתב ומפני שכתבת שהגדולים החמירו וכו'. ואי בנדון אחד הם דברי הרמב"ם בהתירו עם נדון דמשמש עם הקרקע. הרי כבר כתב בראשונה שלא היה רשאי לעשות מעשה כדעת הרמב"ם והחמיר וא"כ מה זאת שכתב אח"כ ומפני שכתבת שהגדולים החמירו. ולמה תלה דעתו בדעת אחרים. הלא דעתו הוא ז"ל להחמיר כמ"ש בתחילה. אלא דהדבר ברור דדעת הרמב"ם הוא להתיר בכל גוונא בין מחובר לקרקע או לא ובין משמש עם הקרקע או לא. ועל היתר מוחלט כזה שלא היה רשאי לעשות מעשה. אכן באופן דמשמש עם הקרקע הוא מכשיר כפשטה דמתני' דכלים. ולא צריך מחובר ממש בבנין. ושוב אחרי ששמע שהגדולים מחמירים בכגו"ד. חזר וכתב שאפשר שאינו כשר אלא מחובר בבנין ממש עם שלא ביאר לנו הרא"ש ישובה של מתני' דכלים שהביא ראית התירו ממנה. עכ"פ הנה הרא"ש ז"ל חזר והחמיר ולא התיר אלא בבנין ממש

וא"כ צדקו יחדיו דברי מר"ן ז"ל שלא הביא בשלחנו הטהור רק חלוקת דמחובר לקרקע דוקא. וכמסקנת הרא"ש. ואי קשיא לך והלא מר"ן ז"ל גופיה בסעיף ל"ו פסק דסילון שאינו עשוי לקבלה אינו פוסל את המקוה והם דברי הרמב"ם ז"ל. וכיצד מזכא שטרא לבי תרי. הנה בסעיף ראשון מהספק הראשון תירצתי דאפשר דמרן איירי בסילון של חרס דאינו מקב"ט. שמטעם זה לא הזכיר מרן אפי' שהוא של מתכות כמי שפורש בו הרמב"ם ולשיטתיה אזיל דפסק כדעת הרא"ש. והשתא אי בעית אימא אפי' בסילון של מתכות. וסמך מר"ן ז"ל על סעיף מ"ח דכללא כייל דכלי מתכות לא שרו אלא במחובר לקרקע ובהכי מתוקמא ההיא דסעיף ל"ו דאיירי נמי בסילון המחובר ודו"ק

והן עתה חזר הוית להגאון חתם סופר יו"ד ס' רי"ח שהביא משם הרב פרמ"ג ז"ל קושיא זו על מרן בשלחנו הטהור שלא כתב הך חלוקה דמשמש עם הקרקע. וספר פרי מגדים איננו נמצא אצלי לראות מה מישב. אכן הגאון החת"ס ז"ל דידיה מתרץ דנדון הרא"ש דמתיר היינו שלא לבד חישב עליהם לקובעם בקרקע אלא צורתם מוכחת עליהם שאותם הכלים נעשו לשמש הקרקע תדיר ע"כ אפי' אינו מחובר לקרקע הו"ל כקרקע. אכן הסילון של מר"ן בש"ע איירי בסתם סילון שמשתמשים בו בתלוש ע"כ בעינן מחובר לקרקע עכד"ק. ולא זכיתי להבין ד"ק חדא דהא דברי מר"ן ז"ל בסעיף מ"ח כולו הוא לקוח מדברי הרא"ש בתשו' ממש לך נא ראה. וא"כ אינם ב' נדונית עד שנחלק אותם לב' מיני סילונות. ושנית דקושיא מעיקרא ליתא שהרי הרא"ש גופיה בתשו' לא מסיק להתירא אלא במחובר בבנין עם הקרקע. וההיא דמשמש עם הקרקע הדר ביה מינה כמ"ש המעין בתשו' הרא"ש כלל ל"א אות ז' יעו"ש. וא"כ מרן ז"ל עינו ראתה מאי דמסיק הרא"ש ז"ל במילתיה ופסק כמסקנתו דדוקא במחובר לקרקע. והוא פלא

הא מיהא לפי חילוקו של הגאון חת"ס ז"ל שאם הצינורות נעשו צורתן מתחילה לשמש עם הקרקע שרו אליבא דכ"ע בין להרא"ש ובין למר"ן אפי' אינם מחוברין. ארווח לן טובא בנדון המכונה דידן דשריא בשופי כיון שהדבר ידוע שאלו הצינורות של המכונה מתחילתן נעשו לחלק מחלקי גוף המכונה ונעשו רק לשמש עם הקרקע. דודאי בטלי אגב קרקע וטהורים הן

אלא דמה שיש להקשות בזה הוא דאם כנים אנחנו