ומצור דבש צח

ושניהם צינורות. הגם דלא ראי כראי זה שהראשונים הם גדולים וקבועים בבנין בקרקע והשנים הם חלקי המכונה שבהם נמשכים מימיה. עכ"פ אין המים הראשונים במקוה גמור עד שנאמר כיון דאית ביה רוב מקוה. יהיו הי"ט סאים האחרונים כשרים מדי המשכה

ע"ז אשיב דאה"נ סמי מהכא שמיה דמקוה. הא לא. גרע מגג דפסק ביה מרן באותו סעיף עצמו. שגג שהיה בראשו עשרים סאה ומשהו מי גשמים. ומילא בכתפו ונתן לתוכו פחות מעשרים שנמצא הכל פסול ופתח הצינור ונמשך הכל למקוה הנז' כשר. ששאובה שהמשיכוה כולה כשרה הואיל והיה רוב מהכשר יעו"ש. והא הכא הגג הוא פסול למקוה. פיסול גמור. ואין בו מים כשרים רק רוב דוקא והשאר לתשלום המקוה נשלם ע"י אדם שממלא בכתף. ונמצא הכל פסולים אפי"ה מכשרינן לעשות מקוה כי האי גוונא שהרי אינם נופלים השאובים מיד אדם למקוה. והמים מתערבים זה בזה קודם ירידתן למקוה

וא"כ ממנו נקח גם לנדו"ד לו יהיה שהמים שבצינורות הם רק רוב מקוה דוקא והצינורות עצמם אינם מקוה כשר. והמים שבמכונה הנלחצת הם שאובים גמורים שנתמלאו בכתף. עכ"ז כיון שאינם יורדים למקוה מהמכונה הזאת אלא אחר שמתערבים שניהם א"כ הו"ל מקוה כשר. ואין כאן לא שאובים ותפיסת יד אדם כלל. וככל אשר כתבני לעיל כ"ז בספק הראשון סעיף הרביעי. והיא ראיה חותכת להיתר בנדו"ד. ותו לא מידי. ואחרי ביררנו בעניותינו הספק השני ככל אשר חנן אלהים אותנו. בכחא דהתירא. מעתה נלכה לברר את הספק השלישי בעהי"ת: ספק השלישי

באשר כי המים הנמשכים בצינורות המכונה עצמה. הם כלי ברזל. וכן הסילונות אשר ממשיכים בהם המים לחצרות שבעיר הם מעופרת. ובהם עתידים להמשיך גם להמקואות האלה בעהי"ת. וכיון דכלי מתכות נינהו ומקבלי טומאה. לא אריך למימשך בהו. דבעינן הווייתן על ידי טהרה כידוע

הנה הספק הזה מתחלק לשני סעיפים. סעיף הראשון הוא מאי דאיכא לאסתפוקי בהצינורות אשר מגוף חבית המכונה עד הצינור הגדול המסומן באות צ אשר הם מביאים המים הנחלצים מגוף חבית המכונה ומכניסים אותם להצינור הגדול אשר אלו אינם בנויים עם הקרקע רק מונחים על הקרקע ומחוברים ב' ראשיהם ראש אחד בגוף החבית של המכונה וראש השני מחובר עם הצינור הגדול הבנוי בעובי הכותל ומוליך מימיו שמקבל מהצינורות האלה להבריכות שבעבאסיא. כאשר יראה המתבונן בהצורה של המכונה. הנלוית עם הפס"ד הזה ובהא הוא דאיכא לאסתפוקי כיון שהם של מתכות ומקב"ט. (ב) וכן יש לעמוד בהצינורות של עופרת המביאים מים על ידם להבתים וחצירות ומהם למקואות העתידים להעשות בע"ה. כיון שממשיך בדבר המקב"ט. ובאלו השני סעיפים עלינו לברר משפטם ודינם בע"ה. ואמנם בצינורות הראשנים המושכים מימיהם מן הנהר עד מקום המכונה ובאים ומשתפכים בתוכה. אין לנו עסק בהם שהרי הם בנויים בקרקע וטמונים בקרקע. והרי הדין פשוט דבטילי אגב קרקע. כמ"ש מר"ן בסעיף מ"ח יעו"ש. ומה לנו להטריח על המעיין בדבר הלכה פסוקה

ומעתה נשים לב לראות אופן ההיתר להמשכת צינורות המכונה המחוברים להצינור הגדול אשר אינם בנויים ולא טמונים בקרקע. דלכאורה לא צריך למימשך בהו כיון דכלי מתכות נינהו ומקב"ט

ואולם אחרי ההתבוננות נראה לע"ד. דשערי ההיתר פתוחים לרווחא גם בנדון דידן כאשר אבאר בעהי"ת

דהנה לא מיבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל דודאי אין כאן חשש כלל דהרי הוא ז"ל בפ"ו מה' מקואות ה"ב דסילונות שהמים נמשכים מהם אין פוסלין את המקוה בין שהם של מתכות ובין שהם של חרם יעו"ש ולדעתו ז"ל אין חילוק בין מחוברים לקרקע או לא דבכ"ג כשר. משום לדעתו ז"ל לא בעינן הוויתם ע"י טהרה אלא לטבילת זבים ומצורעים דכתיב בהו מים חיים אבל בשאר טמאים לא. וכאשר הבאתי דבריו לעיל בתחילת פס"ד בסעיף הראשון ושם כתבנו ענין זה בבאר רחובות קחנו משם. וא"כ לדעת רבינו כל הסילונות האלה אפי' שהם של מתכות שרו דכיון שלא נעשו לקבלה סגי. אבל משום הוויתם ע"י טהרה ליכא למיחש כמ"ש אלא דהרא"ש ז"ל מהסס בכח ההיתר וכמש"ל יעו"ש

וא"כ לו היינו חפצים לסמוך רק על צד ההיתר אפי' באתרא דאיכא פלוגתא בדבר. הא יש לנו אילן גדול לסמוך על רבינו הרמב"ם ז"ל מאריה דאתרין. שכן השרישנו מרן הכנה"ג בכללי הפוסקים משם תשובת הרב מהר"ם אלשקאר ז"ל דבמצרים אין לזוז מדברי הרמב"ם ז"ל אפי' היכא דיש חולקים עליו ז"ל והיא תשו' מהר"ם אלשקאר ס' ט"ז יעו"ש. ומי לנו גדול ממנו בהוראה ושפיר הוה מצינא להיתיר כדעת הרמב"ם ז"ל

אלא דנלע"ד דבנדו"ד גם הרא"ש ז"ל נראה דדעתו נוטה להתיר. והענין הוא

דע שבדין ההמשכה כתב רבינו הטור שהבא להמשיך מים למקוה צריך שלא יהיה בדבר המקב"ט וכן סלון של אבר או של מתכת אסור ואם הוא מחובר לקרקע שפיר דמי. ועל זה ציין מרן בב"י שדברי רבינו הטור הם תשובת הרא"ש בתשו' ובסוף נדה והביא ראיה מדתנן בפ"י דכלים כל כלי מתכות שיש לו שם בפ"ע טמא חוץ מן הדלת והמנעול שנעשו לקרקע. וכן הני סילונית כיון שנעשו להיות מונחים שם תמיד תשמישן עם הקרקע ואינם מקבלים טומאה. וכתב עוד מר"ן ז"ל שהרא"ש ביאר בתשו' דבין שנתחברו עם הקרקע בבנין או שטמונים כולם בתוך הקרקע נתבטלו עם הקרקע וטהורים וכן דעת הרשב"א ז"ל שכתב בסוף תשובה שכתבתי בסמוך בד"א כשאינו מחובר לקרקע אבל אם היה מחובר לקרקע בטל הוא לגבי הקרקע ואינו מקבל טומאה. ולא עוד אלא אפי' מחובר לדבר המחובר לקרקע כגון טבעת שבדלת אינו מקבל טומאה כדאיתא בברייתא. ותנן במס' כלים כל כלי מתכות שיש לו שם בפ"ע טמא חוץ מן הדלת והמנעול שנעשו לקרקע וכו' וכ"כ בתשו' להרמב"ן ס' רכ"ז יעו"ש. הרי מתבאר דלדעת הרא"ש והרשב"א והרמב"ן דדבר העשוי לשמש עם הקרקע אינו מקב"ט. שהרי כולהו מייתו ראיה מההיא מתניתין דכלים דהדלת והמנעול. ומינה דנו את הדין גבי סילונות של מתכות ציון שתשמישן עם הקרקע אינו מקבל טומאה. וכן מתבאר מדברי