ומצור דבש צז

בדין החיבור ניצוק לבד. דהיינו לטבול בכלי שאין בו ארבעים סאה ע"י חיבור מימיו עם הנהר. לא למים המובאים למקוה ע"י כלי נקוב בשוליו שהיא נדון אחר והוא גופיה פסק היתירו מדינא וכמש"ל. ואי קשיתיה למהריט"ץ ז"ל ממה שכתב כשפ"ה ומזה בא עליו בטענה שבכל מקום בעינן כשפ"ה וזה אינו. בי אדוני הלא בדין עירובי מקואות קא עסיקינן דהוא דין משנה ערוכה דבעינן כשפ"ה לעירובן. דלדעת מר"ן ז"ל לא מתכשר הך אריתא אלא אם היא נקובה כשפ"ה דבהכי הוי עירוב זה בזה. ובפרט שאין כוונת מר"ן ז"ל פה ללמדנו דין הכשר מקואות וחילוקי דיניהם רק לחלק בין חומרות הטבילה דאית בה כשפ"ה לדיניהו באתר דמתבעי ובין טבילת ידים דלית בהו הנך חומרי וזה ברור בכוונתו. ומאן דכר שמיה דכלי נקוב בשוליו בדברי מר"ן לענין הבאת מים למקוה. דהוא פסק היתרו וכמ"ש. ודבריו צל"ת

עוד יש לעמוד בדברי מהריט"ץ ז"ל במה שנדחק לפרש דברי הרמב"ם שכתב בפסקיו בפ"ו מקואות ה"ג נקב מלמטה או מן הצד כשפ"ה. ונדחק לחלוק דברי הרמב"ם ז"ל לשנים ותמה על מרן הכ"מ. גם במה שפירש דברי רבינו בה"ד שכתב הלוקח כלי גדול ונקבו נקב המטהרו. שפירש בו מלמטה בכל שהוא או מצדו כשפ"ה ומלבד הדוחק שיש בפירושו שא"כ הי"ל לרבינו לומר נקב המכשירו לא נקב המטהרו. דטהרה אינו נופל רק על טומאה וטהרה. וכיון שכן הא לטהר את הכלי וכו' איני נטהר בנקב כ"ש. וכן יש לי לעמוד בד"ק. אלא שמיראת האריכות יראתי שאין זה מקום לשקו"ט כזאת שלא לצאת ממלאכת הפסק למלאכת השיטה. ורק משום כבודו של מר"ן ז"ל אשר הגאון מהריט"ץ ז"ל הרבה טענותיו נגדו בענין שאנחנו עוסקים בו יצאתי אך רגע לישב דבריו. ולחזור לנדונינו. ותו לא. ועיין להרב גו"ר יו"ד כלל ד' ס' ד' מה שעמד עליו בנדו"ז עוד. יעו"ש

נחזור לנדונינו הנה מכל הנך נדונות של כלהו רבוותא שהבאתי ד"ק לעיל בנדון הגלגלים והנעורה וכו'. לא חשיבה תפיסת יד אדם. כיון שאין המים באים מכח סיבוב האדם. והגלגל עושה פעולתו מאליו. ומהם תצא תורה גם למכונה דידן דאין לחוש לא מטעם תפיסת יד אדם וכמש"ל בעהי"ת: סעיף הג'

דבנדו"ר לא מיקרי תפיסת יד אדם. שהרי לא מצינו תפיסת יד אדם פוסלת במקוה אא"כ כל המקוה מתחילתו ועד סופו נעשה ע"י אדם. אכן אם אחר שבמקוה יש שיעור ארבעים סאה יכול לשאוב כל היום וליתן בתוכו אפי' שיתרבו המים יותר ממה שהיו בו במקוה. שכן פסק מר"ן סט"ו מקוה שיש בו ארבעים סאה יכול לשאוב וליתן בתוכה כל מה שירצה וכו' יעו"ש

והכא בנדון המכונה דעסקינן בה. אין כאן מקום להסתפק מחשש תפיסת יד אדם. אלא מהמכונה הלוחצת והלאה. רצוני לומר שעד שתמצא מקום המכונה הנז' לדחוק על המים ולהכניסם להצינור הגדול זה לא יתכן אלא בהיות לה המים מזומנים לפניה אשר באים מהנהר בתוך הסילונות ומשתפכים בקרבה. ומספיקים לה מזון לעבודת לחיצתה. אכן מקמי הכי המים הממלאים את גוף הצינורות מהנהר עד מקים פעולת הלחיצה. אין כאן תפיסת יד אדם כלל שהרי הם נכנסים מאליהן ומעצמם לתוך הצינורות הקבועים בקרקעות הנהר ומשם נמשכים לאורך כל הצינורות עד בואם אל גוף המכונה. וכבר הוכחנו לעיל בסעיף השלישי שבספק הראשון שהדבר ברור שיש בהם יותר משיעור מקוה כמה וכמה פעמים. והמים האלה שבתוך הצינורות דין מקוה להם לו היה באפשרות לטבול בהם האחת שהרי הם מחוברים למי הנהר וכדמוכח מתשו' הרשב"א שהובאו דבריו בסעיף א' שבהתרת ספק הראשון יעו"ש. ושנית שהרי פיהם גדול יותר משפ"ה. וכיון שכן הרי יש בידינו הכשר מקוה גם בטרם נגיע אל המכונה. וכפי"ז גם אם נחשוב דיש במים הנלחצים בהמכונה דין שאובים הרי המים אשר בצינורות מטהרים אותם. וקמה קמה בטיל בתוך המים שבצינורות וא"כ כל המים הנכנסים לתוך הצינור הגדול אחרי תערובתם הוו מים כשרים. מכיון דאיכא בתחילת ארבעים סאה מים כשרים דלא נגע בהם יד אדם שהרי באו מאליהם

ומכ"ש וק"ו אם נתן להם דין מעין כאשר יתבאר בעהי"ת בספק הרביעי. שאז לא צריכנא להא ולא דכוותה. שהרי בסעיף זה עצמו כתב מר"ן דבמעין כל שהוא יכול לשאוב וליתן כל היום יעו"ש. וא"כ אפי' אם נחשוב כל המים שבמכונה ושבצינורות הוו תפיסת יד אדם ושאובים הרי מי הנהר שהוא מעין הנכנס בראש הצינורות אפי' מעט מטהר את כולם אפי' אם שאב אותם ביד. וכבר מר"ן ז"ל השרישנו בסעיף י"א דלגבי מי מעין אין חילוק בין קדמי השאובים למעין או קדם המעין לשאובים יעו"ש. וא"כ לצד שיתברר אשר דין מעין יש לנדו"ד אין לנו שום חשש מחששת תפיסת יד אדם דאפי' שואב כל היום בידים ונותן לתוכו שרי

ואפי' לסברת החולקים דהביא רמ"א ז"ל הכא בסעיף ט"ו ופירש הש"ך ז"ל דכוונת החולקים לומר דאפי' במעין אם אין בו ארבעים סאה פוסלת בו שאיבה. מ"מ בנדו"ד הא איכא בשופי ארבעים סאה ויותר וכמש"ל. וכשר אליבא דכ"ע. מלבד דאנן אתכא דמר"ן ז"ל סמכינן. ומר"ן ז"ל הרי גילה דעתו בפירוש בסעיף מ' דאין מעין פוסל בשאיבה. ותול"מ. וכאשר כתבנו כל זה לעיל בסעיף השלישי בהתרת ספק הראשון יעו"ש. ומזה יצא לנו היתר בנדו"ד עוד סעיף אחר והוא סעיף הד'

אשר כתבנו לעיל בספק הראשון וממנו נקח גם לענין תפיסת יד אדם בטעמו ממש. דאין תפיסת יד אדם פוסלת אלא מיד אדם למקוה עצמו אכן ע"י המשכה שרי אי איכא רוב מהכשר. וכמ"ש מר"ן בסעיף מ"ד. יעו"ש. והכא בשגם נאמר דאין בהם בהצינורות שיעור מקוה שלם אכן רוב מקוה ליכא מאן דפליג. וא"כ עד רוב מהמקוה הא איכא מים כשרים הבאים מהנהר מאליהן. וא"כ גם אם נחשוב המים שבמכונה עצמה שאובים. הרי אין המים שבה נופלים למקוה. אלא ע"י המשכה של הצינור הגדול או צינורות המכונה שבימין ומשמאל. והרי כתב "מר"ן ז"ל שאם ממשיך ט"י סילון פחות מהרוב המקוה כשר כמ"ש מר"ן בסעיף זה יעו"ש. וא"כ הכא נמי בנדו"ד הא איכא רוב בלתי המשכה שהם המים שבצינורות הקודמים למקום המכונה. ומהמכונה ואילך בשגם נחשוב את לחיצת המכונה לשאובים. הרי אינם נופלים למקוה עצמו רק ממשיכם ע"י סילונות דשרי כמ"ש

ואת"ל דהכא לא חשיבי הנך צינורות מקוה גמור עד שנבוא לומר דהוי המשכה מה שבמכונה ואילך ומה גם אפשר דכמו זר נחשב לחשוב את הצינורות הראשונים למקוה גמור. והשניים לצינורות ההמשכה.