ומצור דבש צה

הפרווה. אע"פ שעולין ע"י תפיסת אדם שפיר דמי

וכי תימא התם מייא כי אורחייהו אזלי ומגדר הוא גדר באפייהו כדי שיעלו כנגד מקום נביעתן אבל שעולים שלא כטבען מן הנמוך לגבוה ע"י אדם מיקרי ליתא. דהא נמי לאו בידי אדם מיקרי. תדע דלגבי שחיטה דבעינן כח גברא אמרינן בפ"ק דחולין השוחט במוכני שחיטתו כשרה. והתניא שחיטתו פסולה. ומשני הא בסרנא דפיזרא פי' גלגל של יוצרים. הא בסרנא דמיא. ואבע"א הא והא בסרנא דמיא הא מכח ראשון הא מכח שני. ע"כ הרי אע"פ שהגלגל עשוי בידי אדם והאדם הוא הקובעו ופוטר מים כדי שתגלגל מ"מ מכח ראשון ואילך אין שם כח גברא. יעו"ש ועוד הביא הגאון מהרימ"ט ז"ל ראיות אחרות לדברי קדשו יעו"ש

הנך רואה כי תשובת הגאון מהרימ"ט ז"ל יש בה כדי שביעה ומספקת לנדון המכונה דידן. דלא מיקרי תפיסת יד אדם כיון שע"י סיבוב הראשון של המכונה פסק כחו של אדם. והכא בנדו"ד שאין הסיבוב מהמים וכחם אפי' בסיבוב הראשין. עדיף טפי. דהכא כח האש שמתחמם הוא הכח השני שהאדם מחמם את המכונה והולך ויושב לו מנגד וסיבוב הראשון של המכונה הוא מכח האש. וכח החימום אחרי כן הוא מניע את המים. והמים עצמם אינם נתלשין רק הקו הלוחץ עומד בפניהם עד שיעלו למקומם ושפיר דמי בשופי כמש"ל

וכן בקדש חזיתי להגאון המבי"ט ס' שמ"ח שהתיר במקוה חמת שהמים באים ע"י גלגל חרסים אע"ג דהוי שאיבה כולה ומכ"ש אם הגלגל עשוי באופן שאפשר שאין המים שאובים אלא מחוברים עם מי הנהר יעו"ש

הן אמת כי התירו של מקוה חמת הלזה. איננו מוסכם להתירא. שהרי על מקוה חמת זאת נשאל מר"ן בתשובתו אבקת רוכל ס' נ"ד ונ"ה. ומייתי התם פסק דין מהגאון מהר"י בן צייאח ז"ל דפסק להתיר. ומר"ן ז"ל בס' נ"ד דחה דבריו ביד חזקה ודחאם מהלכה והשיגו על כל דיבור וסעיף כמ"ש המעיין וגם הגאון מהרימ"ט מר בריה דהגאון המבי"ט מפקפק בהיתר יעו"ש בסוף התשובה הנז"ל ס' י"ז. האמנם הרואה יראה שבכל הדחיות שדחה מר"ן ז"ל את צדדי ההיתר וצדד לאסור. לא איתי עלה כלל מטעם דאית ביה תפיסת אדם. אשר הטעם הזה היה מספיק לקעקע בירת ההיתר. אלא שמוכרח לומר דבגלגל המגלגל המים אין בה טעם תפיסת אדם. והטעם ברור שכיון שהמים הם המניעים את הגלגל אע"פ שהאדם הוא הפותח והסוגר את מוצא המים לא הוי כח אדם כלל וע"כ מר"ן ז"ל איתי עלה מטעם דהמשיכוה כולה לא מתכשרא. וגם שהוי כלים וכו' כמ"ש המעיין

וכן בקדש חזיתי להגאון מהריט"ץ ז"ל בס' ר"י שנשאל ע"ע מקוה הנעשה ע"י נעורה בכלי עץ קטנים והתיר בפשיטות יעו"ש. והרואה יראה דשאלה זו הוצעה לפני הגאון מהרימ"ט ולפני הגאון מהריט"ץ כי השואל אשר שאל ענין מקוה הנעורה צירף לשאלתו גם ענין הקדש ס"ת. ובשניהם תמצא לשון השאלה והנדונות דס"ת כולם אחד. ובזמן אחד היו הרבנים הנז' זצ"ל. ומהריט"ץ ז"ל הלך ברג'ש מהך דמרדכי והרוקח. וע"ז כתב וז"ל ואין הנדון הזה דומה לנדון של הרוקח שכתב הרב מהר"י קארו זלה"ה ותמה כמה תמיהות משום דהתם כפי הנראה לא היה שיעור באותו המקוה והיה רוצה להכשר ע"י חיבור הדלי לארייתא אע"ג דאין באריתא שיעור מקוה מי נהר משלימין. וע"ז כתב מהרי"ק שגדולי הפוס' חולקים ע"ז רש"י והתוס' ורבינו יונה והריב"ש שכולם ס"ל באין דין ניצוק חיבור מועיל למקוה יעו"ש בד"ק

ואמנם לא יכולתי עבור בשתיקה על תשו' הגאון מהריט"ץ ז"ל אשר הרבה תמיהותיו על מר"ן הב"י ובנדון המרדכי הנז"ל. ותמיהותיו נפלאו ממני ולא זכיתי להבינם. ע"כ יצאתי מגדרי אך רגע לישב דברי מר"ן אשר לאורו נלך. וחוב קדוש הוא לנו לישב דבריו המצודקים כפי מה שתעלה מצודת עניות עיוני הואיל וידי עסוקות בהאי ענינא. וזכותו תהיה למגן וצנה

הנה נדון שאלת הגאון מהריט"ץ היא שהכלים הקבועים בגלגל הם נקובים בכונס משקה בשולי הכלי למטה. וע"ז כתב מהריט"ץ ז"ל דכיון דנקוב בשולי הכלי סגי. ולא בעינן נקב כשפופרת הנאד אלא כשהנקב בצד הכלי. ובחלקות ישית דינו מנדון המרדכי. דנדון המרדכי הוא בשאין שיעור מקוה. והיה רוצה להכשירו ע"י חיבור הדלי הנקוב לאריתא. דהשתא הוי כל כחא דהתירא מטעם חיבור ניצוק. וע"ז כתב מר"ן ז"ל דהיתר זה לא מצינו במקוה. אכן בנדון דידיה הא איכא מקוה גמור לטבילה אלא שהמים באו למקוה ע"י הדלי. וכיון שהוא נקוב בשוליו נקב כל שהוא סגי זהו חילוק מהריט"ץ ז"ל המתבאר מד"ק לכל מעיין בהם. אשר הוא חילוק ברור עומד על אדני הדין כמובן

ואם כן דעת חסרתי להבין אמרי קדוש בהצעתו הזאת אשר העתיק כל דברי המרדכי וכל מה שהשיג מר"ן הב"י עליו משם רש"י והתוס' ורבינו יונה והריב"ש וכו' דסברי מרנן דחיבור ניצוק לא נאמר לדין המקוה. וע"ז כתב הגאון מהריט"ץ ז"ל וז"ל הנך רואה שמ"ש שגדולי המורים חולקים אינו אלא על עירוב מקואות שרצה להכשיר ע"י חיבור ניצוק וגם דאין הנקב כשפ"ה לערב המקוה עם הנהר וע"ז כתב שרש"י והתוס' וכו' כתבו דלא עלה על לב אדם להכשיר חיבור ניצוק וכו' אבל לענין הכשר מלקבל טומאה בנקב כונס משקה לא מצינו גדולי המורים הללו שדברו עכ"ל

ודב"ק לא זכיתי להבינם דאם כל תוצאות חילוקו ולילף מזה כחא דהתירא הוא ממה שלא מצא שגדולי המורים הנז"ל שדיברו בנקב כונס משקה שמקבל טומאה. ואתמהא טובא דמה ידברו גדולי המורים בזה. הלא דין דכלי הנקב בכונס משקה שאינו מקבל טומאה הוא דין מפורש במשנה וגמרא. משנה ריש פ"ג דכלים משנה א. וסוגיין דשבת פ' המצניע דף צ"ה. וסוגייא ערוכה בנדה פ' בא סימן דמ"ט. דכלי הנקוב בנקב כונס משקה אינו מקבל טומאה דבטל ליה מתורת כלי והוא דין פשוט ומוסכם ופסקו הרמב"ם פי"ט מהלכות כלים. ואין זה חידוש שרצה מהריט"ץ ז"ל ללמדו מדיוקא דלא דיברו בו גדולי המורים

ובאשר כי הדבר ברור ונכון כאור היום שעיקר התירו של מקוה שנשאל עליו הרב ז"ל היינו משים שהכלי נקוב בשוליו ואיננו פוסל המקוה. וע"ז יתחמץ לבב כל מעיין ויתפלא דמה לו להגאון מהריט"ץ ז"ל ליכנס במשעול צר כזה ולילף מדיוקא דלא דברו בו גדולי המורים, הלא היתר הזה מפורש בגדולי הפוסקים שדיברו בו הלא הם הרא"ש ורבינו הטור וכו'. ופסקו מר"ן בש"ע סעיף מ'. וז"ל כלי שהוא נקוב בשוליו אפי' נקב כ"ש אינו חשיב כלי לפוסל את המקוה. ומ"מ אין להקל לעשות מקוה בתחילה ולהביא מים בכלי מניקב כזה ע"כ. ומר"ן בב"י הא הרחיב הדיבור בנדון זה לעיל בדין גיגית הקבועה וכו'. ואם מהריט"ץ ז"ל