ומצור דבש צד

סעיף הב'

דהכא בנדו"ד המים האלה הבאים ע"י גלגול אופני המכונה לא גרעי ממים הבאים ע"י כלים הקבועים בגלגל דפסק רמ"א בסעיף ל"ו וז"ל אם המים באים אל הצנור ע"י כלים הקבועים בגלגל והם נקובים בדרך שלא מיקרי כלי מותר לטבול בהם אם יש בהם ארבעים סאה. אבל אם אין בהם ארבעים סאה אין לטבול שם דלא מיקרי חיבור לנהר ע"י זה יעו"ש. ודבריו הם מדברי המרדכי. והרוקח יעו"ש

הן אמת כי מר"ן הב"י בסוף ס' כ"א הביא דברי המרדכי בשם הרוקח הך התירא דכלים קבועים בגלגל דהתיר בשם ר' אליעזר מיורדינייא ז"ל ומחי לה כמוחא וכתב שכל גדולי הפוסקים והמפרשים חולקים על דין זה ותמה תמיהא רבתי על האגור שהעתיק דין זה לתת מכשול לפני המעינים וכו' עי"ש כדברי מר"ן חוצבי להבות. אכן כל מעיין בדברי מר"ן הב"י יראה שלא חרה לו למר"ן אלא על היתר המחודש לטבול באריתא אע"ג דאין בה ארבעים סאה ורק ע"י שהכלי נקוב בכונס משקה שע"י מתחבר מימיו עם הנהר והוי כח הקיטור מכח חיבור ניצוק. וע"ז כתב מר"ן ז"ל דזה אינו חיבור למקוה והביא דברי הריב"ש בתשובה שאמר שמעולם לא נשמע מי שאמר שהניצוק יהיה חיבור למקוה. וע"כ כתב מר"ן שכל גדולי הפוסקים חולקים ע"ז

אבל לו היה באריתא ארבעים סאה כדין המקוה גמור אלא שהמים באו לו מן הנהר ע"י כלי מנוקב כל שהוא. לא יתכן לכתוב שהפוסקים חולקים ע"ז שהרי מר"ן גופיה פסק להלכה כלי שנקוב בשוליו נקב כ"ש אינו פוסל את המקוה. אלא שאין לעשות מקוה לכתחילה. והיא ההיא דסעיף מ'. וזה פשוט

והגאון הש"ך ז"ל כתב עוד שכ"ז שכתב מר"ן אינו אלא שלא היה באריתא מ' סאה וחיבורם ע"י נקב כ"ש אבל אם היה נקב כשפ"ה הוי עירוב למקואות ומותר לטבול בו ומזה תמה על רמ"א ז"ל שהעתיק דברים אלו שאינם אלא למ"ד שניקב בכונס משקה סגי להכשיר. אכן הוא ניהו שפסק לעיל דבעינן כשפ"ה א"כ בדרך זה הוי חיבור ג"כ והניח דבר רמ"א בצ"ע. יעו"ש

והרב דגול מרבבה ז"ל השיג על הגאון ש"ך וז"ל ולע"ד לא קשה ולא מידי שהרי מבואר לקמן בסעיף סמ"ך דאין הנזחלים מתערבין וק"ו לזה ע"כ. ונוראות נפלאתי על הרב ז"ל דחשב על הגאון ש"ך ז"ל ככה. דאישתמיט מיניה דין ברור כזה בהלכות האלה דהוה עסוק בהן ואולם בבקשת הסליחה מקדושת עצמותיו אמינא דאין הנדון דומה לראיה שהרי דינא דאין נזחלים מתערבים אינו אלא כמי גשמים. אכן לא כמעין. דבמעין מתערבין והכי כתב הש"כ שם ובנדו"ד דהמרדכי דקא משתעי בהו הש"כ בתמיהתו על רמ"א הא מוזכר בפי' שהמים באים מן הנהר. והנהר דין מעין לו וא"כ אי הוה ביה כשפ"ה הוי עירוב למקואות אע"פ שהוא זוחל ושפיר מתמה על רמ"א ז"ל ודו"ק

אתאן לדידן לעיקר מטרין היוצא לנו מהאמור. דהנה בכל הך שקו"ט דדין הגלגל דכל ישוביו וגלגוליו וחילוקי דיניו לא נזכר צד חשש מצד תפיסת יד אדם דלא יבצר מחלוקה דמי היא המגלגל את הגלגל הזה. אם אדם. או בהמה. או שמתגלגל בכח שטף ומרוצת המים. אם אדם הוא המגלגל הא מוכחא מילתא דליתא צד תפיסת יד אדם שהרי אינם באים מידו למקוה רק הוא מגלגל את האופן ומאליהם המים נכנסים ויוצאים והו"ל ככח כחו דשרי כדין רוכב ע"ג בהמה. ואת"ל דע"י אדם בכל גוונא לא והגלגול הוא ע"י בהמה. א"כ בנדו"ד עדיף טפי דהמכונה היא מניעה את המים ואת"ל דאין כאן לא אדם ולא בהמה ורק מתגלגל ע"י שטף המים. א"כ אף אתה אמור לו דבהך נמי דהגלגל מתגלגל ע"י המים. הא הדבר ברור דיש בו יד אדם שהרי כשמתמלא המקוה מהמים אשר עלו בגלגל הלא יד אדם מעמיד את הגלגל שלא יתן מימיו שעת הצורך. ובעת הצורך למים הוא פוקק את המים ואח"כ המים הולכים במרוצתם ויסוב הגלגל להתנועע. ובכ"ז לא חששנו לו מטעם תפיסת יד אדם כלל כיון שאין האדם רק סיבה ולא הוא הפועל. א"כ הוא הדין והוא הטעם במכונה דידן. שהמכונה עושה פעולתה בנענועה ע"י כח האש שהאדם מדליק תחת המכונה והיה עושה פעולתה ואיני יודע לחלק מה בין כח האש לכח המים. ומכ"ש דהכא במכונה אין גם המכונה שואבת שהרי המים באים מאליהם לתוך המכונה וכל כח פעולתה הוא רק לדחוק את המים הבאים אל קרבה ולגדור בפניהם עד שיעלו מאליהם לתוך הצינור הגדול. ואין כאן שאיבה כלל כמ"ש

ושוב מצאתי הדבר מפורש להגאון מהרימ"ט ז"ל בסי' י"ז שנשאל על מקוה שעשו בעיר אחת שעל הנהר יש גלגל הנקרא נעור'ה שמכח המים מתגלגל ובו קבועים כלי עץ קטנים והגלגל מתגלגל ודולה מן הנהר בדליו ושופכם בתוך סילון עץ ארוך וכו' וכדי להכשיר המקוה נוקבים כלי עץ הקבועים בגלגל בכונס משקה. וראיתי בי"ד שהביא הרב הגדול מהרי"ק תשו' המרדכי בשם הרוקח ותמה מאד על האגור וכו' ובראותי זה תמהתי על המקוה הזה (שכבר היו טובלים בו מזמן רב ע"פ חכמי העיר כמבואר שם) יורנו מורנו וכו' והשיב מהרימ"ט ז"ל וז"ל הצ"ל. איניני רואה בו צד פיסול דלמאי ניחוש לה. אם משום שאיבה בכלים כיון דנקיבי בכונס משקי בטלי מתורת כלי. ואי משום שנעקרו ממקום חיבורם אפי' תימא דניצוק לא הוי חיבור נהי דבנתלשו בידי אדם איכא למימר דחשיבי שאובין וכו' אבל בנ"ד שהם נתלשים מאליהם. שהגלגל מתגלגל מכח המים ומעלה ממנו מן הנמוך לגבוה. הא לא חשיב שאיבה וראיה מהא דתנן בפ"ב דחולין גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים וכו'. אלמא אפי' שנתלשו ממקום חיבורם פשיטא לן דלא חשיבי שאובים הואיל ונתלשו מאליהן. דדרשינן בת"כ מה מעין בידי שמים והאי נמי הואיל ומכח המים מתגלגל ומעלה את המים בידי שמים חשיב. (אמ"ה ראיתו מהך דגל שנתלש לא זכיתי להעמידה דהתם טעמא דלא חשיבי שאובים שהרי יש שיעור מקוה כשר בגל שהרי יש בו ארבעים סאה ומהיכא תיתי דיהיו שאובים הא קי"ל דמקוה שיש בו ארבעים סאה אפי' אם שואב כל היום ונותן לתוכו שרי כמ"ש מר"ן סעיף ט"ו והכא בנדו"ד דהגלגל הוא נתלש מעט מעט בכל כלי עץ שבנעורה. ומה ענין זה לזה. דהתם נמי אי הוה בגל פחות מארבעים סאה לא עלתה להם טבילה. ואולי דעיקר כוונתו למילף מיהא דתלישה לא משוייה שאיבה. ואשאר ראיות הוא סומך ודוחק) דתניא התם אימא מעין שאין בו תפיסת אדם וכו' ת"ל ובור. ובור יש תפיסת אדם ואכשר רחמנא מעין נמי אע"פ שיש בו תפיסת אדם כגון שהמשיכוהו למקומות שאי איפשר לעלות כדרכו כגון מקוה שעל שער המים דהוו מהדרי ליה מייא מעין עיטם כדקאמרינן ביומא דגבוה מקרקע העזרה כשלשים אמות וכן טבילה של כ"ג ביוה"כ שהיתה ע"ג לשכת בית