ומצור דבש צ

בההיא דגג בעינן שיהיה במקוה רוב כשרים תהילה קודם שיפתח הצינור. וירדו המים המעורבים תוך המקוה הם דברים שאין להם שחר דכפי"ז יהיה נדון דגג בעינן קרי רובי דהא בראש הגג הא איכא כ' סאה ומשהו מי גשמים דהוי רוב הכשר ואם גם במקוה שלמטה יהיה ג"כ רוב כשרים תחילה א"כ מקוה זה משונה הוא דבעינן קרי רובי כשרים. וזאת לא אמרה אדם מעולם. וא"כ למה צריך להיות ממלא ושואב לתוכם לתשלום המ' סאה. הא איכא רוב כשר בגג ורוב כשר במקוה התחתון. מלבד דדעת חסרנו מאי עדיפותיה דתערובת המים קודם ירידתן למקוה מתערובתן לתוך המקוה. הא בכולהו מצרכת רוב כשרים במקוה תחילה. וזה דבר נמנע לפרשו כלל. אלא דהדבר ברור דהך דבעינן מים כשרים שכתב רמ"א משם מר"ן הב"י הם דוקא במים הפסולים המתערבים תוך המקוה. דאז בעינן שיקדימו המים הכשרים תחילה. אכן בנדון דגג דאיכא רוב מי גשמים תחילה. וממלא בכתף ושופך לתוכן כלי המשכה. הוי הכשרו ע"י פתיחת הצינור שירדו מעורבים שניהם קודם שירדו למקוה. והמשכה זו תועיל לכולם וכמ"ש מר"ן בב"י ובפסקיו בש"ע בסעיף הזה שאנחנו עסוקים בו והם דברים ברורים לקוחים מדברי מר"ן גופיה והאריכות אך למותר ודברי הרב ש"ך לא זכיתי לישבם

נחזור לדידן דגם הכא בנדון המכונה כיון שאין המים היוצאים ממנה נכנסים לתוך המקוה רק המים אשר בצינורות הבאים מנילוס מאליהן הכשרים עם המים שבמכונה שניהם יוצאים להבריכות הגדולות ושם מתערבין שניהם ואח"כ ע"י פתיחת הצינורות המים המעורבים שניהם באים למקוה. א"כ הו"ל ממש הך דינא דגג דכתב מר"ן. דשרי בשופי ואין כאן בית מיחוש לענ"ד

ומכ"ש דבנדו"ד הא איכא דעדיפא מינה. שהרי אין דברי מר"ן האמורים בענין אלא במימי גשמים אכן במעין לא צריכנא להא ולא דכוותה. שהרי כתבנו לעיל בסעיף השלישי דבמעין כל שהוא מטהר את השאובים כמ"ש מר"ן בסעיף י"א. וכן פסק מר"ן ז"ל בסעיף ט"ו דבמעין כל שהוא יכול לשאוב כל היום וליתן בתוכו יעו"ש ומבואר שם דאין חילוק בין אם קדם המעין לשאובים או השאובים למעין יעו"ש. והכא בנהר נילוס אין זה דין דמי גשמים רק דין מעין וכאשר אבאר בע"ה בהתרת הספק הרביעי איה"ב. ואולם לרווחא דמילתא דאפי' במי גשמים כחה דהיתרא פתוח לרווחא מדין הגג האמור וכדכתיבנא ודו"ק: סעיף הה'

בהיתר המכונה. לסניף לצדדי ההיתר האמורים לעיל. דהא כתיבנא לעיל שהמכונה הזאת הלוחצת את המים כחה גדול לשאוף וללחוץ בפעם אחת אלף ושני מאות קילו מים שהם שבע מאות אוקא ועוד והסכום הזה יש בו שיעור מקוה ויותר כאשר הוכחנו כ"ז בסעיף השלישי. וא"כ כיון שבכל לחיצה ולחיצה שלוחצת המכונה יש בה שיעור הכשר מקוה בשופי. והלחיצה הזאת היא באה מהמים אשר בצינורות הבאים מהנילוס מאליהם עד מקום המכונה להספיק לה די צרכה. וא"כ אפי' אם נחשוב שהלחיצה הזאת היא מפרדת את המים ממקורם. בכ"ז לדעתי יש לדמותו לדין גל שנתלש ובו ארבעים סאה דפסק מר"ן ז"ל סעיף ה' דגל שנתלש מהים ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים עלתה להם טבילה. אלא דבעינן שלא יטביל בו בעודו באויר יעו"ש. והכא בכל לחיצה ולחיצה הרי גל אחר גל שנתלשים זה אח"ז. וא"כ כיון שהוא גופו כשר לטבילה. א"כ פלט לה מדין שאובים שהרי במקוה שלם בשיעורו שוב אין השאובים פוסלים בו. והכא גופו כולו הוא מקוה גמור. מאי אמרת דהכא הוי ריעותיה דהא מקוה שנתלש בתוך הכלי. וא"כ הגם דאין ריעותא מצד שיעור המים הא הויה קברתיה מצד הכלי. זה אינו שכבר הוכחנו דכלי שהוא נקוב כשפופרת הנאד הוא כשר לטבילה כמש"ל וא"כ הו"ל המים כשרים והכלי כשר. דפלטינן מיהא מדין שאובים. ואם אמנם יש לצדד בזה. הא מיהא להיותו סניף לצדדי ההיתר האמורים לעיל זה יוסיף בכח ולא יגרע. וכמו שיראה המעיין ועוד יש לי סניפים אחרים בכחא דהתירא. אכן שלא להטריח על המעיין יותר מדאי בהתרת הספק הראשון לבדו. ע"כ אמרתי להסתפק בחמשה הסניפים האמורים אשר כולם הנם סמוכים על שלחנו של מר"ן דאתרא דידיה סמכינן. וזאת תורת העולה מכל האמור ומדובר בהתרת הספק הראשון דאין כאן מיחוש להמכונה הנ"ל מחמת חשש כלי. ואין מימיה נפסלים מדין שאובים וכמש"ל. ומעתה נלכה ונבואה לברר את הספק הב' בעהי"ת: הספק השני

אם תנועת המכונה הזאת ע"י כח הקיטור המסבב את אופני הגלגלים לדחוק המים ולהכניסם להצינור הגדול אם זה מיקרי תפיסת יד אדם או לא. כיון שהאדם הוא המנהיג את המכונה

ואען ואומר. שאם יש צד לומר בנדו"ד דהוי תפיסת אדם כיון שהאדם הוא המנהיג את המכונה הזאת א"כ נפל פתא בבירא. ואין נקב הכלי שוה להכשירה. והרי באנו לידי ספיקי חריצי. וה"ז דומה למקוה מויגו הנודע בתוקף מלחמותיו וספריו שנתחברו מצד המתירים והאוסרים כידוע. דשם נמי היה הכלי נקוב כשפ"ה ועכ"ז אסרוהו כת הרבנים האוסרים מטעמא דתלישת המים מן הבור הויא ע"י אדם וא"כ הוי תפיסת יד אדם במילוי המקוה. ואע"פ שהמשיכוהו ע"י סילונות בקרקע לא מהניא. דהו"ל המשיכוה כולה דקי"ל המשיכוה כולה פסולה וכסברת השאלתות דרב אתא וכן פסק מר"ן בסעיף מ"ד יעו"ש. וביש תפיסת יד אדם לא מהני כלי נקוב שאינו פוסל את המקוה. וכמ"ש מר"ן בסעיף ט"ל יעו"ש

האמנם המעיין וכל משכיל על דבר יראה דבנדו"ד לא שיך תפיסת יד אדם כלל וכלל. ושערי ההיתר פתוחים לרווחה בע"ה מצד ארבעה סעיפים אשר אבארם אחת אל אחת בעהי"ת: סעיף הא'

הדבר ברור לענ"ד דלא מיקרי תפיסת יד אדם אלא היכא שהאדם עצמו דולה ונותן לתוך המקוה. באופן שהמים אשר במקוה באו לשם ע"י האדם עצמו. אכן אם המים אשר באו למקוה לא באו ע"י האדם עצמו אלא שהוא גרמה או כח כחו שרי. שכן פסק מר"ן בס' ט"ל גבי זילוף מים למקוה ע"י אדם בידיו או ברגליו הרי זה פוסל. ואפי' עובר במים ונזדלפו מאליהן פוסלים את המקוה. וסים שם מר"ן