ומצור דבש פט

סאים ואח"כ מדינא יוכל לערות בתוכם י"ט סאין ואפי' שהכל פסול ואין כאן מקוה. אפי"ה כיון שמתערבין שניהם קודם ירידתן למקוה כשר מדינא. והכא נמי נימא שהמים שבצינורות דינם כמים בראש הגג שאינו מקוה. ומים שבמכונה הם שאובים גמורים כדין הי"ט סאין שנתמלאו בכתף. מכיון שאח"כ פותחים את הצינור הגדול ומתערבים המים הפסולים והכשרים יחד ואח"כ יורדים למקוה הרי מדינא כשר. וזאת ראיה חותכת להתיר המים אשר בהמכונה. לפי קוצר דעתי

ואל תשיבני ממ"ש רמ"א ז"ל בסעיף הנז' וז"ל אבל אם המשיך תחילה מים פסולים ואח"ך הביא עליהם רוב מים כשרים לא מהני. ע"כ ודברי רמ"א ז"ל הם דברי מר"ן הב"י שדקדק כן מדברי רבינו ז"ל כדי לישב דבריו מסתירת דבריו אהדדי ומוכרחים לחלק בהכי. וכמ"ש מר"ן הב"י בארוכה. וכדברי מר"ן בבית יוסף הן דבריו בכ"מ בה' מקוואות על פסקי רבינו הנ"ל. וא"כ כפי חילוק זה צריכים אנחנו לומר שהמים הכשרים הם יהיו תחילה הרוב ואח"כ יועיל להם המשכת המים הפיסולין עליהם. להכשיר המקוה. אבל איפכא לא. וא"כ הכא בנדו"ד של המכונה הרי. המים אשר במכונה הם הקודמים לצאת אל המקוה כי אין המים יוצאים לחוץ אלא על ידי אמצעות המכונה הדוחקת את המים לחוץ. וא"כ אם המים שבמכונה חשבינן להו מים שאובים ופסולים מצד עצמן מה יושיעינו המים אשר בתוך הצינורות הבאים מהנילוס לתוכן מאליהן וכשרים. הרי סוף סוף המים הפסולים הם היוצאים תחילה. ואח"כ באים עליהם המים הכשרים. ולא מהנו לדעת מר"ן הב"י בשיטתו לפירוש דברי הרמב"ם וכדברי ההגה שכתב רמ"א ז"ל

על זאת אשיבך קורא נעים תשובה נצחת דאין כאן בית מיחוש בנ"ד. דהנה המעין במקור הדברים של מר"ן הב"י בב"י ובכ"מ. יראה שכל עיקר חילוק זה דבעינן שהמים הכשרים יהיו תחילה. קודם המשכת מים הפסולים עליהם. אינו אלא בעירוב המים הכשרים והפסולים בתוך המקוה עצמו כבבא קמיתא. דכתב מקוה שיש בו עשרים סאה ומשהו מים כשרים והיה ממלא ושואב חוץ למקוה והמים נמשכים ויורדים לתוכו שה"ז כשר שהשאובה שהמשיכוה כשרה כיון שיש בה רוב מהכשר. ועל נדון זה מצריך מר"ן הב"י כיון דאתינן עלה מטעמא דהמשכה בעינן שיהיה במקוה רוב מהכשר תחילה ואח"ך ימשיך המים הפסולים עליהם להכשיר המקוה. כיון שבנדון כזה לא היה להם שום התרבות הפסולים עם הכשרים אלא בתוך המקוה עצמו. ומשו"ה בעינן המים הכשרים תחילה. דאם לא היו הרוב כשרים תחילה הא פסול להו ג' לוגין מים שאובים שנפלו לתוך המקוה. קודם שיהיה בו כשיעור

אכן כאשר יהיה תערובת המים הכשרים עם הפסולי' קודם ירידתן אל גוף המקוה. כנדון דגג שיש בראשו עשרים סאה ומשהו דכתב רבינו דשרי לשאוב וליתן אל תוכם כלי המשכה ואח"כ פותח הצינור והמים יורדים למקוה. והמקוה כשר. בזה אין לחלק שיהיו המים הכשרים תחילה. והדבר מוכרח ומוכרע מאליו דהא בנדון דגג אין כאן שום מציאות ושום אופן בעולם שיצוייר דהמים הכשרים ירדו למקוה תחילה. דהרי אין המים הכשרים יורדים לבדם ולא הפסולים לבדם יורדים אל תוך המקוה עד שנאמר שיהיה רוב הכשרים תחילה. ואין כחא דהתירא תלוי אלא בתערובת הכשרים והפסולים תחילה ירידתן למקוה. ותדע דהא בנדון של הגג המים הפסולים של הי"ט סאין האחרונים הם בלי המשכה כלל רק שהוא ממלא בכתף ונותן לתוכן. ולא שייכא בהו הך חלוקה שימשיך המים הכשרים תחילה ואח"ך הפסולים. דהא הפסולים דהכא מתכשרי אפי' בלא המשכה. אלא מכיון שמתערבין יחד קודם פתיחת פי הצינור והרי בעת שפותח הצינור הרי הם נמשכים תרוייהו לתוך המקוה וכשרום מטעמא דהיה בהם רוב מן הכשר דהיינו מי הגשמים שנתכנסו בראש הגג. והמשכה אחת תועיל לכולם והוא חילוק מבורר וברור. תמצאנו בדברי מר"ן הב"י ז"ל בדברים קצרים כוללי הרצון וז"ל וצ"ל דהא דקתני שמתערבין הייני לאפוקי היכא דלא נפלו רוב כשרים ברישא דהיכא דהיה במקוה פחות מכ' סאה ומשהו מים כשרים היא נפסל בשלשה לוגין שאובים אע"פ שנפלו בי בדרך המשכה. אבל כשהן מתערבין קודם שירדו והם נמשכין ויורדים אע"פ שאין רוב הכשרים ניכר ועומד לעצמו כיון שגם השאובין שאינם יורדים למקוה בפני עצמם אלא מעורבין עם הכשרים ובדרך המשכה כשרים והכי משמע מדברי רבינו שכתב אין המים שאובים פוסלים את המקוה בג' לוגין וכו' ואח"ך כתב וכן גג שהיה בראשו כ' סאה ומשהו מי גשמים וכו' מבואר דהיינו לומר דאפי' שאב ונתן לתוך המקוה בלא המשכה כלל שכבר נפסל המקוה בג' לוגין מים שאובים שנפלו לתוכן אם היו רוב כשרים במקוה כשר ע"י המשכה שימשכם כולם יעו"ש עכל"ה הצ"ל. ודעת לנכון נקל דהחילוק הוא מבורר ומוכרע דכיון שמתערבין קידם ירידתן למקוה ההמשכה לכולם תועיל להכשיר המקוה וכדכתיבנא. והך דכתב מר"ן בסו"ד אם היו רוב כשרים במקוה כשר. הך מקוה לאו דוקא רק פירושו מקום אסיפתן וכינוסם שהכי בדין דגג עסקינן ואיה הוא המקוה המוזכר בזה. והלא אחר פתיחת הצינור המים יורדים למקוה. אבל קודם ירידתן היו מכונסין בגג ופשוט הוא. או יותר נלע"ד לגרוס המקוה כשר ע"י המשכה. ואין כאן מקום להאריך. ולהטריח על המעין

באופן דבהך נדון דמים מכונסים בראש הגג בהיות בהם רוב מים כשרים. אפי' שאח"ך ממלא הי"ט סאים הנותרים בכתף ובלי המשכה כשר המקוה ע"י שיפתח הצינור וירדו הכל מעורבין למקוה והך דבעינן שיהיו המים הכשרים תחילה היינו אם מתערבים בתוך המקוה עצמו, דאז בעינן שיהיו תחילה רוב בכשרות דאי לאו הכי המקוה נפסל ע"י ג' לוגין. כיון שאין שם רוב ופשוט

ומהאמור דעת חסרתי להבין דברי הרב ש"ך בב"י זה שציין על דברי רמ"א ז"ל שכתב דבעינן המשכת מים כשרים שהם דברי מר"ן הב"י. ושם בס"ק צ"ט פירש הוא ז"ל דפירוש הדברים שאם המשיך תחילה מים שאובים למקוה ואינם כ' סאים ואח"ך הביא עליהם מי גשמים כלומר יותר מכ' סאים אפי' אם פתח הצינור אח"ך ונמשכו הכל לא מהני יעו"ש. ואדון לפניו בקרקע דדברי קדשו אינם מובנים לי דעירב ב' נדונות כנושא אחד והם מרוחקים זה מזה. ומלבד דדבריו הם הפך דברי מר"ן הב"י ז"ל גופיה דכתב בהך נדון דגג כיון שמתערבין קודם ירידתן למקוה אין הכשרים ניכרים ועומדים בפני עצמן. וכן הפסולים אינם יורדים בפני עצמם. ולא שייכא לומר הכשרים בעינן שיהיו תחילה. זאת שנית הא בדין הגג לא בעינן המשכה למים השאובים כיון דאיכא רוב מי גשמים ואפי' ממלא בכתף ההמשכה האחרונה מכשרת הכל. ולפרש בדעת מר"ן דגם