ומצור דבש ט

יכול הלוקח להשתמש בו כל מה שירצה. חוץ מד' דברים האמורים שם. ואם נמכר ע"י זט"ה במעמד אנשי העיר מותר לעשותו אפי' בורסקי וכיוצא. וכן הדין בבית הכנסת של כרכים אם תלו בדעת היחיד או על אופן ההיתר למכירתו דרשאי הלוקח להשתמש בו אפי' תשמיש בזוי. וזה פשוט. וא"כ לשיטת רו"מ דמתפיס קדושת ההיכל תפיסה מעלייא בוקעת עד תהומא דארעא אפי' אחר שאין שם היכל ואיננו במציאות במקומו. תיקשי מה יעשה הלוקח במקום ההיכל וכיצד ישתמש בו תשמיש בזוי. וקדושתו להיכן הלכה. וחידוש כזה לא הזכרוהו הפוסקים ז"ל לומר דמקום ההיכל יהיה אסור הלוקח להשתמש בו. ומכ"ש לשיטתו דמר דמצריך רק קדושה כקדושתו הראשונה. וכן תיקשי ממכירת בית הכנסת גופה. דהשתא לפי שיטת רו"מ גם בניטל משם מקומו עדיין קדוש. וא"כ מה מכרו הזט"ה ומה קנה הלוקח

זאת שנית כל בר שכל יודה שאין קדושה למקום הארון אלא בעבור קדושת הארון שעליו מלמעלה דאל"כ מאי אולמי' משאר בהכנ"ס דאין בה כי אם קדושת בהכנ"ס. וא"כ כיון שמצינו שיש היתר למכירת הארון כדקי"ל מכרו תיבה לוקחים בדמיה מטפחות והתיבה יצאה לחולין ונמצינו למדין דגם קדושת ההיכל עבידא דפקעה. וא"כ היאך יצוייר בשכל שאם גוף ההיכל המקדש את מקומו אמרינן דפקעה קדושתו ע"י המכר ויצא לחולין. מקומו אחר שניטל משם יהיה יותר חמור ממנו עד שלא ישתנה אלא לקדושה חמורה. זה לא אמרה אדם מעולם

וכן מוכח להדייא ממ"ש מר"ן ז"ל בסי' קנ"ג סקי"א בבני העיר שבנו בית הכנסת חדשה כשסותרין אח"כ את הישנה מותר למכור העצים והאבנים והעפר והם יוצאים לחולין יעו"ש. ולא פלוג רבנן בין מקום ההיכל לשאר בית הכנסת דבכולהו העצים והאבנים יוצאים לחולין. וזו ראיה גמורה לדברינו דבודאי פקעה קדושתו כמ"ש. ומכ"ש הכא בנדו"ד שאין אנחנו מוציאים את מקומו לחולין. אלא דאחר שניטל משם רוצים לקבוע במקומו בימה דקדושת בית הכנסת יש לה כדכתיבנא

ואם יש את נפשך להשיבני דאין ראיה מכל הנך דיני לנדו"ד. דשאני הנך דיני דאמרינן בהו דפקעה קדושתייהו. היינו ע"י המכירה דפקעה הקדושה מינייהו וחיילה אדמיהם וא"כ נכנסו הדמים תחתיהם. אבל בנדו"ד שאין כאן מכר להפקיע קדושתו ועדיין בקדושתו עומד. א"כ לעולם אימא לך כיון שגוף ההיכל לא פקעה קדושתו מכיון שאין כאן מכר. א"כ גם מקומו בקדושתו הוא עומד ואסור לעשות במקומו בימה כיון דקדושתה קלה מקדושת ההיכל. וטול מה שהבאת יאמר נא כבודו אלי. ומגוף ראייתי מפריך. ואם זאת היא תפיסתו עלי. אתו הסליחה לא צדק בדבריו ואענהו בכמה אנפי תריצי כאשר אבארם לכבודו אחת לאחת בעהי"ת

א) ממקום שבא עלי רו"מ בפרכתו ותפיסתו עלי. משם אוכיח לו כי צדקתי בראייתי והענין כי רו"מ תפס עלי מדין המכר והכא אין מכר כדי להפקיע קדושתו. אכן לא שת לבו לשארית דבריו שכתב וחיילה אדמיהם ואלו דקדק יפה בדברי עצמו לא הי"ל מקום לתפוס עלי מה שתפס. והענין כי אין דבר המכר המפקיע קדושת דבר הנמכר גזירת הכתוב או הלכתא בלא טעמא. אלא טעמא איכא למילתא דיש לקדושה על מי תחול. וכל מקום שימצא על מי תחול הקדושה פקעה מהראשון וחיילה על הב'. וכן פסק מר"ן סי' קנ"ג סקי"א וז"ל. בהכנ"ס או לבנים ועצים מבהכנ"ס ישן שסתרו יכולין ליתנם במתנה דאי לאו דהו"ל הנאה מיניה לא הוו יהבי ליה. הדר הו"ל כמכר. וכן יכולים להחליפם באחרים. והם יוצאים לחולין. אבל אסור למשכנם או להשכירם או להשאילן אעפ"י ע"י זט"ה שעדיין בקדושתן עומדים שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו עכ"ל

הראת לדעת שטעם ההיתר הוא משום שיש דבר אחר הנכנס תחת הראשון ותחול הקדושה עליו והיינו על הדמים. ולאו דוקא דמים אלא טובת הנאה הו"ל כדמים ואמטו"ל מתנה שרייא ושאלה ושכירות לא

וא"כ זו היא שקשה בעיני על דברי רו"מ דאטו לא תהיה נטילה זו שאנחנו נוטלים את ההיכל ממקום למקום כמכר דאייתי רו"מ בידיה. דע"י המכר שאתה מוציא גוף דבר הנמכר לחולין עכ"ז מינח נייח ליה יען מצא מקום על מי להתפיס קדושתו שהם הדמים. ובזה פקעה קדושה מיניה וחיילה אדמיו. ומדוע הכא בנדו"ד שאין אנחנו מוציאין אותו לחולין ח"ו רק אנחנו נוטלים גוף ההיכל וקדושתו עמו ממקום למקום אמאי לא אמרינן דפקעה קדושה ממקום היכל הראשון ותחול לשני. וכי מי איכא על מי תחיל הקדושה עדיף מהכי. אתמהא

ושוב מצאתי הדבר מפורש בדברי הט"ז ז"ל סי' קנ"ד סק"ז שכתב שבני העיר שעשו ארון קטן לס"ת עד אשר ירחיב ה' גבולם ואח"כ עשו ארון גדול הנה אחר קביעותו של ארון החדש נתבטלה קדושתו של הראשון יעו"ש

וכן בקדש חזיתי לג"ע בס' מחב"ר סי' ק"ן ס"ה שהביא משם הרב זרע אמת סי' כ"ו דבהכנ"ס שהיה להם הדוכן באמצע וחרב הבהכנ"ס וחזרו לבנותו יכולים לשנות מקומו לצד אחר יעו"ש. וס' זרע אמת לא נמצא אתי לראות הדברים במקורן. ומכ"ז מתבאר דאין מקום קדושה לההיכל אחר שניטל משם ויעשו אחר וכמ"ש

ב) הלא רו"מ עיניו שפיר יחזו דלאו דוקא דמי המכר בדוקא הם המתירין אלא אפי' טובת הנאה דמתנה שכבר נאכלה ההנאה מקדמת דנא ואינה בעין עתה לומר דתחול הקדושה עליה אפי"ה קם דינא דשרי. (ועיין בהר"ן ז"ל פ' ב"ה מה שהקשה הרמב"ן ע"ז דהיאך נפקעה הקדושה, בהנאה דאינה בעולם ומה שתירץ הרמב"ן ומ"ש הר"ן שם. אכן מרן בב"י ובשלחנו הטהור פסק דטו"ה כמכר וכתב בב"י שכן ס' רוב הפוסקים יעו"ש) ומדוע נגרעה טובת הנאה זו בעיני כבודו. דהיא הנאה גדולה להיות הבית הכנסת הזאת אחר נטילת כותל המפסיק וההיכל שבו תהיה בהכנ"ס גדולה ויפה ומשובחת וברוב עם הדרת מלך. וגם ההיכל עצמו בודאי יהיה יותר יפה ויותר גדול דהא צריך להגדילו ולפארו כשיעור שיחזיק כל הס"ת שהיו בב' הבתי כנסיות בהיותן חלוקים. והאם אין די בטו"ה כזאת לחושבה כמכר ולהפקיע על ידה את קדושת ההיכל הראשון לגמרי הוא ומקומו יחד. זה פלא בעיני

ג) הלא מדברי מרן ז"ל מתבאר דל"ד מכירה ומתנה אלא גם חליפין נמי מפקיע הקדושה ואפי' הבהכנ"ס שרי להחליפה כמ"ש מרן ז"ל והוא מדינא דגמ' פרק בני העיר דכ"ו האי בי כנישתא זבונה וחלופה שרי וכן פסקו כל הפוס' הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והכא בנדו"ד הוי חליפין שמחליפין היכל ישן בחדש. ושפיר נימא דפקעה קדושה מהראשון