ומצור דבש ח

בשלחנו הטהור דאפי' בשל כרכים יכולים למכרו והדמים יוצאין לחולין. וכמ"ש. הרי מתבאר שאם ח"ו יבוא לידי היתר המכירה הפתוח לרווחה קריה ח"ו הורדה מקדושתו לגמרי. וא"כ בודאי דעדיף לצרפם ולהניח קדושתן במקומה עומדת

ג) אם יעמוד הבית הכנסת סגור שנה אחר שנה יתרועעו כותליו ומקרא מלא דיבר הכתיב ושאיה יוכת שער. ועי"ז אתה מביאו לידי סתירה הכללית שכן הדין פשוט שאם נטו כותליו ליפול מותר לסותרו ולחזור לבניתו כמ"ש מר"ן סי' קנ"א ס"א יעו"ש ובפרט בדורות הללו שכ"מ כותל רעוע הממשלה יר"ה תכריח את בעליו לסותרו או תסתור אותו היא כידוע. ופוק חזי את הנזק העצום שאם יסתר בודאי הקהל לא יבנוהו שנית כמובן וא"כ בסגירתו נגרום לו ח"ו כליון חרוץ כאמור

ד) הכא בנדו"ד שע"י סתירת הכותל המפסיק יצורפו שניהם להיות הבית הכנסת משובח ומפואר מבראשונה. וכגו"ד כדי לפאר ולרומס את בית אלהינו אפי' לסתור לכתחילה את כל הבהכנ"ס ולחזור ולבנותו יותר יפה מהראשון פשיטא דשרי. שכן פסק הרב משאת בנימין ז"ל ס' ל"ג בנדונו שהתיר בשופי והביא ראיה חותכת מבנין הורדוס שסתר את בית המקדש ובנאו יותר יפה ונאה מהראשון עפ"י עצת בבא בן בוטא יעו"ש. וה"ט שסתירה כזאת בנין חשיב לה. וברור

באופן שלדעתי הקצרה אין כאן נדנוד איסור בסתירת הכותל הזה. ואדרבא הוא יסוד בנין כדי שלא לגרום לו הסגירה ח"ו דאית בה כמה ריעותות גדולות כדכתיבנא. ואך למותר הוא להאריך עוד בצדדי ההיתר לסתירה הזאת. וגיד אחית וגוד אסיק. מידי התירו לא נפיק. והדברים ברורים לפי מיעוט שכלי. ואחרי אשר בעהי"ת התרנו הספק הראשון. נקומה ונעלה ונבואה אל בית ספק השני

כה דיבר בקדשו רו"מ שיחיה לעד. אם מותר לעשות כן להוריד מקום קדושת ארון הקדש ולקבוע במקומו תיבה דהוי מוריד מקדושה חמורה לקלה ע"כ

והנה בטרם אשיב את כבודו על ספקו עלי לגלות אזנו כי מאי דנקיט מר בלישניה תיבה אינו אלא אשגרת לישן בפי העולם שלא כמשפט הלשין. כי מה שאנו קורין תיבה שהוא מקום שיושבים שם גדולי הכנסת ויש שם כסא מיוחד גבוה להניח שם הס"ת בעת הקריאה ושם עומד הקורא בתורה. קורין אותה רז"ל בימה. ולמקום הנחת הס"ת קורין אותו כסא לס"ת. אכן תיבה בדברי רז"ל הוא ההיכל וכמ"ש מרן בשו"ע או"ח סי' קנ"ד סק"ב. מכרו בית הכנסת לוקחים בדמיו תיבה דהיינו היכל שמעמידין בו ס"ת יעו"ש. ומשפט הלשון יחייב כן כי תיבה פירושה בל"ע סנדו"ק ובלע"ז קאש"ה ור"ל התיבה שמצניעין בה הס"ת. והבימה איננו תיבה. והוכרחתי לזאת ההקדמה שאל"כ לא תמצא ידי להעמידהו על מכון דין הלזה. שבכל דברי הפוסקים ז"ל התיבה הוא ההיכל. ורו"מ לפי שיטתו אחרת יחשוב כי התיבה הוא הבימה. ונ"מ טובא לענין הדין כאשר אבאר בס"ד. ועתה שוב אשוב להשיב את כבודו שי' על שאלתו בספק הב'

דע כי שלשה סדרי קדושות יש בעניני הבהכנ"ס וכללות מה שבתוכה. זו למעלה מזו. א) קדושה ראשונה היא קדושת ס"ת שאין למעלה מקדושתו שאינה נפקעת בשום אופן ואין שים תנאי מועיל להורידו מקדושתו מקדושת ס"ת בשים אופן כלל. ב) הם תשמישי קדושה כגון ארגז לס"ת וארון הקדש וכסא שנותנים עליו הס"ת ומטפחות ס"ת וכיוצא בהם דבקדושתן קיימי לעולם שאם בלו או נשברו יגנזו. אלא שמועיל בהן התנאי מעיקרא. להוציאן לחולין. וכן מטעמא דלב ב"ד מתנה עליהן שלא להכשיל את הרבים. ג) היא קדושת בית הכנסת עצמה דקדושתה פקעה גם בלי תנאי. ורק במכירתה ע"י זט"ה במעמד אנשי העיר. או אם תלו בדעת היחיד וכיוצא מאופני ההיתר. וע"י מכירתה פקעה לחולין לגמרי. וחיילה אדמיה כפי הענין. ושלשה סדרי קדושה אלה ומצאת כי תדרשם ותרצה לעמוד עליהם הרי הם מפורשים באו"ח סי' קנ"ג וקנ"ד. ובש"ע יו"ד סי' רפ"ב יעו"ש

האמנם בדבר הורדתם מקדושתם כולם דינן שוה שאין אתה יכול להורידן לקדושה קלה מהראשונה. אלא לעולם מעלין אותם מהקלה לחמורה כדקי"ל מעלין בקודש ולא מורידין. אכן לא נקראת הורדה אלא אם משנה גוף הדבר המקודש לדבר אחר שקדושתו קלה מהראשונה. למשל קי"ל אם מכרו בית הכנסת לוקחים בדמיו תיבה. אם מכרו תיבה לוקחים בדמיו מטפחות וכיוצא. והשתא כשנמכר בית הכנסת יצא הוא לחולין וקדושתו נתפסה בדמיו ולוקחים בדמיו תיבה. ונמצא דגוף הדבר המקודש הראשון שהיה בהכנ"ס חלף הלך לו ונכנסה התיבה תחתיו. וכן כשנמכרה התיבה דלוקחים בדמיה מטפחות דהשתא קדושת התיבה הלכה לה ותחתיה באה קדושת מטפחות. ונמצא דלעולם הקדושה הראשונה נשתנית בגופה ויצאה לחולין ובאה אחרת תחתיה. בהא הוא דאמרינן אין מורידין מקדושה לקדושה אלא א"כ השניה חמורה מהראשונה. וכן אם ירצה לעשות מגוף התיבה שהוא ההיכל לשנותו ולעשות ממנו בימה ודאי לא. שהרי קדושת התיבה היא למעלה מקדושת בימה. ואסור להורידו וזה פשוט

וא"כ הכא נמי בנדו"ד. לו מגוף לוחות ההיכל וקרשיו ולוחותיו או מדמיו אם מכרוהו. ירצו לעשות הבימה הא ודאי דאסור. וכמו שפסק מר"ן בסי' קנ"ד סק"ו וז"ל אין עושין מתיבה כסא לס"ת יעו"ש. והגם דכסא לס"ת הוא תשמישי קדושה כמ"ש מר"ן סי' הנז' סק"ב. עכ"ז אסור לשנותה דקדושת היכל חמירה ונקראת הורדה. וא"כ מכ"ש וק"ו דאין לעשות ממנו הבימה דאין בה רק קדושת בית הכנסת וכמ"ש מר"ן ביו"ד סי' רפ"ב סקי"ד יעו"ש. א"כ פשיטא דהוי הורדה גמורה ואסור. דקי"ל מעלין בקדש. וכמ"ש

אבל הכא בנדו"ד כפי שגרון לשון השאלה המוצג לפנינו וכפי ידיעתי בענין עצמו דגוף ההיכל כולו עומד לינטל משם ויוקבע ההיכל הוא וקדושתו עמו במקום אחר. בבית הפנימית שהרי הכותל שבו ההיכל הוא העומד ליהרס כדי לצרף הב' בתי כנסיות יחד. כמובן. ובמקום הכותל הניטל רוצים להעמיד שם התיבה. דהיינו הבימה. ותמהני טובא איך תקרא זאת הורדה מקדושה לקדושה. וזאת לא שמענו מעולם שגם בניטל משם יתפיס קדושתו גם בקרקע עולם לבנים ועפר שתחתיו ומקומו יתקדש קדושה עולמית עד שלא ישתנה אלא לקדושה חמורה. זהו חידוש נשגב ופלא

ולמטוניה דמר לא מצינו ידינו ורגלינו בבהמ"ד בענין מכירת בית הכנסת דהרי פסק מרן בסי' קנ"ד סק"ט דבני הכפרים שמכרו בהכנ"ס