ומצור דבש פח

הרב המבי"ט ז"ל דאין לסמוך על המשקל רק על המדה של האצבעות בתשבורת כמ"ש מר"ן בריש ס' כ"א. ומר"ן ז"ל גופיה באותה תשובה מסיק דאין לסמוך על המשקל במקום שהוא סותר למדה. כי המדה עיקר ויתד תקועה. יעו"ש. ומכ"ש לפי מ"ש הרב ברכות המים בחיו"ד דע"ב ע"ד. שבעיה"ק ירושת"ו שקלו הרנ"ט אוקאס של שיעור הרב בית דוד ז"ל ונמצא חצי שיעור מו"מ מכפי מדידת האצבעות וגמרו שלא לסמוך על המשקל

מ"מ אין הדברים הנז' אמורים אלא אם באנו לעשות שיעור המקוה על המשקל מצומצם יהיה קס"ח רוטול או רנ"ט אוקאס וכיוצא אז אמרינן דאין לסמוך על המשקל אם הוא סותר למדידת האצבעות בתשבורת. אכן אם המים אשר לפנינו הוא עשרה פעמים כפולים מהמשקל. הדבר פשוט וברור דלא חיישינן למדי. שהרי אפי' לפי יקר סהדותיה של הרב ברכות המים ז"ל עלה ההפרש בין המשקל להמדה רק למחצה בקירוב. אכן כל בר שכל יודה שלא יתכן שיעלה ההפרש בין המשקל להמדה עד חמשה או ששה בשום אופן. ובנדו"ד קח לך עשרה פעמים כפלי כפלים מאשר תבקש. והדברים פשוטים והאריכות אך למותר

ונחזור לדברינו כי הנה כבר ביארנו שהמים אשר בצינורות הם נמשכים ממי הנהר ומחוברים אליו תמיד. ובאים מאליהן ומשתפכין עד מקום המכונה הלוחצת. וכיון שכן אפי' אם נחשוב לחיצת המכונה לשאיבה והו"ל מים שאובים כל אותן המים שבתוך גוף המכונה. הנה המים הבאים מהנהר שבתוך הצינורות הם מטהרים את אלו אשר בתוך המכונה. שהרי פסק מר"ן ז"ל סי' ט"ו מקוה שיש בו ארבעים סאה יכול לשאוב כל היום וליתן לתוכו אעפ"י שהם רבים על המים שהיו בתחילה יעו"ש. והצינורות האלה דין מקוה להם והם כשרים לטבול בהם לו היה באפשרות ליכנס לתוכם כדמוכח מתשו' הרשב"א ז"ל שהבאנו לעיל דמתיר אפי' לטבול תוך הכלי אם המים מחוברים לנהר. ואם פי הכלי רחב כשפופרת הנאד יעו"ש. והכא הוא רחב יותר מהנאד עצמו כמובן. והוא קבוע בקרקע ודין מקוה יש להם. וכיון שבתוך הצינורות האלה המים כשרים ויש בהם יותר מארבעים סאה א"כ אפי' אם המים בהגעתם למקום המכונה נעשו שאובים. הרי המים שבצינורות מטהרים אותם משאיבתן ע"י ריבוי המים שבתוכם. וכן חוזרים חלילה. זה נכנס וזה יוצא ולא יחסר המזג משיעור ארבעים סאה בצינורות לעולם ובכל רגע שהמים נכנסים למכונה ונעשו שאובים. המים הבאים מהצינורות בכל הרף עין מטהרים אותם

ודעדיפא מינה הכא כנדו"ד שמי הנלוס דין מעין להם כאשר יתבאר בע"ה בספק הרביעי. שאז אין אנחנו צריכים שיהיה בהם ארבעים סאה. שהרי שם באותו סעיף כתב מר"ן ז"ל שמי מעין אפי' בכל שהוא יכול לשאוב כל מה שירצה ויתן בתוכה. ואז יצא לנו ההתיר ביד רמה. אפי' אם נחשוב גם מים שבצינורות ושמכונה הכל שאובים. הנה מי הנילוס המשיק תמיד את מימיו עם מי הצינורות מעלים אותן משאיבתן. שכן פסק מר"ן בסעיף י"א מקוה מים שאובים שהמשיכו עליו מי מעין אפי' מי המעין מועטין. המועטים של המעין מטהרים את השאובים המרובים. בין קדמו מי המעין לשאובים ובין קדמו השאובים למעין ואפי' לדעת החולקים ס"ל דמעין נפסל בשאיבה כמ"ש שם הרמ"א ויש חולקין והיא ההגה דסעיף מ'. היינו דוקא אם הוא מעין כ"ש דאין בו ארבעים סאה. אכן אי איכא מ' סאה במעין שוב אינו נפסל. והכא בנדו"ד קח לך כמה מאות ארבעים סאה. כמובן. ואליבא דכ"ע מטהרים את השאובים. וא"כ עלה בידינו דמים שבמכונה זו אינם נחשבים שאובים מתרי אנפי תרצי אשר ביארנו לעיל לקוחים מדברי מר"ן ז"ל ודו"ק: סעיף הד'

בהתר המכונה הנז"ל. בשגם לו יהיה שאין בצינורות המביאים מימיהם מימי הנילוס. שיעור מקוה שלם של מ' סאה. האמנם אין שום אדם יכול להכחיש המוחש דודאי אית ביהו לכה"פ יותר מחצי מקוה דהיינו עשרים סאה ועוד. וכן גם לו נחשוב שהצינורות האלה אין להם דין מקוה אעפ"י שיש בהם ארבעים סאה כיין שאינן עשויים לטבילה ממש. וכן גם אם נחשוב שאין למימי הצינורות האלה דין מעין רק מי גשמים. אכן לא נכחיד תחת לשוננו שהמים אשר בתוכם באים מאליהם לתוכן. וע"כ הריעותות האלה פתח ההיתר פתוח. שכ"פ מר"ן בסעיף מ"ד וז"ל אין המים וכו' בג' לוגין עד שיפלו לתוך המקוה מהכלי וכו' אבל אם היו רוב מהכשרים הרי המקוה כשר. כיצד מקוה שיש בו עשרים סאה ומשהו מים כשרים. והיה ממלא ושואב חוץ למקוה. והמים נמשכים ויורדים למקוה בין שהיו נמשכים ע"ג קרקע או בתוך הסילון וכיוצא בו מדברים שאינן פוסלים המקוה ה"ז כשר ואפי' השלימו לאלף סאין. שהשאובה שהמשיכוה כשרה. אם היה רוב מ' סאה מן הכשר. וכן גג שהיה בראשו עשרים סאה ומשהו מי גשמים ומילא בכתפי. ונתן לתוכו פחות מעשרים שנמצא הכל פסול ופתח הצינור ונמשכו הכל למקוה אחר ה"ז כשר שהשאובה שהמשיכוה כולה כשרה הואיל ויש שם רוב מהכשר עכ"ל. ודברי מר"ן ז"ל הם דברי רבינו אות באות בפ"ד ד"ה מקוואות ה"ח יעו"ש. ומה שיש לעמוד בז' יתבאר לקמן בבירור ספק השלישי כי שם ביתו)

וכיון שכן הכא בנדו"ד אין הצינורות ולא המכונה עצמה שופכים מימיהם לתוך המקוה עצמו. רק המים שבשניהם מתערבים ויוצאים לתוך הצינור ומשם להבריכות הגדולות שנמשכים המים ע"ג קרקע הבריכות תחילה ומהבריכות חוזרים ליכנס תוך צינורות הטמונים בקרקע המחלקים מימיהם לבתי העיר וחצרותיה. ומשם יכנסו לתוך המקואות אשר יעשו בע"ה. וא"כ ממ"נ אי אתינא עלייהו מטעמא דמקוה שיש בו רוב מהכשר. שנחשוב את הצינורות האלה המביאים מים מהנהר כדין מקוה כשר שאם היה באפשרות לטבול בתוכם וכדמוכח מתשובת הרשב"א שהבאנו לעיל. שהתיר לטבול תוך הכלי אם מחובר לנהר. וכן לדעת הרמב"ם שאין הסילונות האלה פוסלין את המקוה כיון שלא נעשו לקבלה. ובשגם לדעת הרא"ש ז"ל הרי הם כנויים בקרקע ובטיל אגביה. וכמו שכתבנו לעיל. וא"כ אם נתן להם דין מקוה הרי יש בהם רוב מהכשר. ובכן גם אם נחשוב גוף המכונה כלי והמים שאובים. הרי מדינא מותר למלאות ולשאוב חוץ למקוה והמים הנמשכים אפי' בתוך הסילון ובנדו"ד מעלין את המקוה להכשרו. והרי יש כאן המשכה גמורה והמקוה כולו כשר מן הדין. כמ"ש

ואם לא נחשוב אותן לחשוב את הצינורות האלה כדין מקוה ונאמר שאין כאן מקוה מעיקרא ואין כאן המשכה אליו. אכן הדבר פשוט דלא גרע מדין גג שהיה בראשו כשיעור רוב המקוה. דהיינו כ"א