ומצור דבש פז

המים בחביות מן הנקבים ולמטה שהרי הנקבים שיש בחביות של נדונו הם בפי החביות מלמעלה וכל אורך גוף החבית מלא מהמים ועכ"ז מתיר מטעמא דהמים צפים מלמעלה לפני המים ויוצאים מזה ונכנסים בזה ובפרטן שהן מי מעיין דאינו נפסל בשאיבה. כ"ש בנדו"ד דאיכא תרתי ותלתי לטיבותא. דהנקבים זה כנגד זה בשולי החבית. והנקבים יותר משפופרת הנאד וגם הם מי מעיין. כי ע"כ לענ"ד נראה דאין כאן בית מיחוש כיון דזה אינו כלי וככל אשר כתבנו בחמלת ה' עלינו: סעיף הב'

בהתר המכונה הזאת. דהלא כל עיקר פיסולו דמעיין המקלח תוך כלי דהמים היוצאים ממנו נמי מקרו שאובים. אינו אלא היכא שכל קילוח המים נכנס תוך הכלי דוקא. באופן שהמעיין אינו מקלח אפי' טיפת מים לחוץ החלל. וכמ"ש מר"ן הב"י לדעת הרשב"א בפ"י דמתניתין דשוקת וכן פירשה הרב ב"ח ז"ל בפירושא איתמר. אבל אם המים היוצאים מן המעיין מקלחים על שפת הכלי הייני סיפא דמתני' דהעבירו ע"ג שפה דשרי. שכן הוא פירוש הרמב"ם והרא"ש בפירוש הך סיפא. וכן פסק מרן ז"ל בסעיף ח'. וטעמא דמילתא דכאשר המעיין מקלח על שפת הכלי ג"כ א"כ הרי המים הבאים מהמעיין על שפת הכלי ולא עברו תוך הכלי מעלים את המים המרובים שנפסלו בעברם בכלי שהרי אח"כ נתערבו עם אותם שהן חוץ שהוא על שפת הכלי וכולם יש להם דין מעיין דקי"ל דמי מעיין מועטים מכשירים את המים השאובים המרובים מהם. וכמ"ש הרב"ח באורך יעו"ש

וכן כתב הרא"ש בפסקיו והביא דבריו מר"ן הב"י ז"ל וז"ל העבירו ע"ג שפה כשר חוצה לה כגון שהיו מי המעיין נופלים קצתם ע"ג שפת השוקת. ומקצתן לתוך השוקת כשרים המים היוצאים מן השוקת אע"פ שאסור להטביל בתוכו. לפי שהמעיין הנופל על השוקת השוקת מטהר את המים בכל שהוא אע"פ שמי השוקת מרובים מהם מ"מ כל המים מחוברים למעין ע"י המים המעוטים הנופלים על שפת השוקת ונטהרים אע"פ שכבר נפסלו בשאיבה כשעברו דרך השוקת עכ"ל. והרי נתבאר טעמא דדינא דכשעובר על שפת הכלי ולחוץ אותם המים שחוץ לכלי חוזרים ומטהרים את המים שהיו בכלי אע"פ שהיו שאובים. חוזרים ונטהרים ע"י חיבורם למי המעיין

והכא בנדו"ד ליכא הך דמעיין המקלח תוך הכלי. שהרי אותם הסילונות המביאים מים מהנילוס ומשתפכים לתוך המכונה שהם ב' צינורות בכל צד עליון והתחתון המסומנים בהצורה א' ב' ראשי הצינורות האלה הם קבועים בתוך המים בקרקעית הנהר בבנין חזק ועצים והמים צפים על פי הצינורות מלמעלה עד שאינו נראה ראשי הצינורות בתוך המים. שהדבר מובן מאליו שאי אפשר למים ליכנס בתמידות יום ולילה לחוך הצינורות האלה. כי אם בהיות הצינורות נמוכים ממי הנהר וקבועים בקרקעיתו. והצינורות הם מכוסים במי הנהר הצפים עליהם ונמצא דאין זה מעין המקלח תוך הכלי רק כלי השקוע במים. והרי כתב הרשב"א ז"ל בשער המים הבי"ד מרן הב"י דק"ע ע"א וז"ל פעמים שאדם טובל בתוך הכלים כיצד היה כלי מונח בתוך המים שבמקוה אפי' שפת הכלי למעלה מן המים אם היה הכלי נקוב כשפופרת הנאד ואפי' מצדו נעשו המים שבכלי חיבור למים שבמקוה והטובל בו כטובל במקוה. היה פי הכלי נתון בתוך מי המקוה אפי' היה הכלי שוכב על צדו אם היה פי הכלי רחב כשפ"ה ה"ז טובל בתוכו אע"פ שהכלי שלם. היה הכלי יושב על שוליו ופיו למעלה והמים צפים על פיו ה"ז חיבור אעפ"י שאין בפיו כשפ"ה דברים אלו שאמרנו בשהיה במקוה מ' סאה מלבד המים שבתוך הכלי. פחות מכן לא יטבול שאין המים שבכלי מחוברים אל מי המקוה שאין מקוה פחות מארבעים סאה. בד"א במקוה אבל אם נתנה במי מעיין אפי' אם אין במים שבמעיין מ' סאה חוץ לכלי ושאין בפי הכלי כשפ"ה טובלים בתוכו לפי שהמעיין מטהר בפחות ממ' סאה עכ"ל

וא"כ הכא בנדו"ד שהצינורות הם קבועים תוך המים. והמים צפים עליהם א"כ תמיד הוי חיבור למי המעין. והכא באשר הצינורות הם מחוברים עם גוף המכונה השוכבת על צדה. א"כ נחשב הצינורות והמכונה גוף כלי אחד וא"כ ראשי הצינורות המשוקעים תוך מי הנהר הוי ממש הך דהיה פי הכלי נתון בתוך מי המקוה אם היה פיו רחב כשפ"ה דכתב הרשב"א דה"ז טובל בו ואע"פ שהכלי כולו שלם. והכא בנדו"ד הא איכא דעדיפא דהכלי נקוב כשפ"ה והוא סילון דאינו כלי והמים מי מעין. ואין אנו באים להטביל בתוכו רק להמשיך ע"י מים למקוה. נראה דליכא למיחש למדי דהא המים שבמכונה הרי הם מחוברים למעיין. וכדבר האמור. ודו"ק: סעיף הג'

בהתר המכונה הנז"ל. אפי' אם תמצא לומר דהמים שבגוף חבית המכונה הוו שאובים עכ"ז פתח ההיתר פתוח לרווחה. שהרי כל המתבונן בצורת המכונה והצינורות המביאים מים אל קרבה מהנילוס. בלבבו יבין כי רב מרחק ממקוה המים של הנהר עד מקום השתפכם בהמכונה. והצינורות הם גדולים וקבועים בקרקע מתחת לארץ. ומתמלאים תמיד ממי הנילוס מאליהן ובאים דרך ישר עד גוף חבית המכונה ומספיקים לה די שיעורה ללחוץ המים עד אשר יכנסו לתוך הצינור הגדול המסומן באות צ. הקבוע בבנין הכותל ומוליך מימיו להבריכות אשר בעבאסיא. וצא וחשוב כמות המים הבאים אל קרבה עד שיספיק להמכונה בכל לחיצה ולחיצה לשיעור אלף ושני מאות קילו מים. אשר הוא מכוון למספר שבע מאות ועשרים אוקאס. ושלש עשרה לחיצות לוחצת המכונה בכל מינוט ומינוט. אשר מספר המים הנדחק בכל מינוט אחד הוא סכום תשעה אלפים ושלש מאות וששים אוקא בכל מינוט. ולולא שהצינורות הם גדולים ומלאים מים תמיד. אי איפשר להמכונה ללחוץ סכום המים העצומים האלה בכל רגע ורגע וזה דבר מובן מאליו. וא"כ הרי נתברר לנו שהצינורות הם מחוברים למי הנהר בלי הפסק כלל. ומחוברים אליו לעולם. גם נתברר במופת שכמות המים אשר בצינורות. מראשם הלוקח מים מהנהר עד ראשו השני המחובר לגוף המכונה יש בהם כמה וכמה שיעורי מקואות כמובן. והגם כי השיעור אשר אמרנו הוא ע"י משקל ולא במדידה לית לן בה בנדו"ד

שהרי מר"ן ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' נ"ג. דק ואשכח ששיעור המקוה במשקל הוא. קס"ח רוטול שאמי. יעו"ש. והרב בית דוד בתשו' סי' ק"ב שיער שיעור המקוה באוקאס ועלה משקלו רנ"ט אוקאס ושמונים דרהם. וג"ע הרב חיד"א ז"ל בתשו' חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ח"י כתב משם תשובת