ומצור דבש פו

הרמב"ם פי"ט דכלים יעו"ש. אכן בנקב כשפופרת הנאד שהנקב גדול מבטלו מדי כלי ולא חשוב עוד לקבל טומאה ואמטו להכי בחלוקה הראשונה דהכלי נקוב כשפופרת הנאד. לא הטיל הרשב"א תנאי שהכלי אינו מקבל טומאה. והדברים פשוטים והן הם פסקי מרן בשלחנו הטהור סעיף וי"י וסעיף מ'. ועוד ועוד

ואע"ג דהרמב"ם והרא"ש ז"ל פליגי על דברי תשובת הרשב"א ז"ל הלזו. ופירוש דברי הרשב"א ז"ל הלזו ופירוש דברי הרשב"א ז"ל גופייהו במחלוקת היא שנוייה שהרי מהר"י טאייטאצאק ז"ל חלק על מרן הב"י בפירוש דברי הרשב"א כאשר יראה המעיין בדברי מרן הב"י באורך. ועם שמרן בב"י חזר לחזק פירושו כדברי הרשב"א ודלא כפירוש מהר"י טאייטאצאק ז"ל. הנה מרן גופיה בתשובותיו בס' אבקת רוכל סי' נו"ן הביא דברי מהר"י טאייטאצאק במקורם. ומרן בסי' נ"א חזר והודה לדבריו וכתב לו ותעלוזנה כליותי בראותי קשט דברי אמת יעו"ש. הנה המעיין בדבריהם יראה כי אין מחלוקתם על הרשב"א אלא במה שהרשב"א פירש מתניתין דהעבירו ע"ג שפה. שהרשב"א מפרשה שהמים הנכנסים תוך השוקת המה בעצמם יוצאים על שפת השוקת. והרא"ש והרמב"ם מפרשי לה שהמעיין בעצמו מקלח על שפת הכלי, וזאת היתה דעת מרן ז"ל בפירוש דברי הרשב"א. אלא שמהר"י טאייטאצאק ז"ל הכריח דבפירושא דמתניתין דהעבירו ע"ג שפה כולהו מפרשי לה דהמעיין בעצמו מקלח על שפת הכלי ואז יהיה שרי לטבול במים שחוץ לכלי. ואין בזה מחלוקת כי פירוש זה מוכרע מדברי המשנה גופה. ורק פלוגתייהו דהרשב"א עם דברי הרמב"ם והרא"ש הוא דאלו הרשב"א מתיר אם הכלי נקוב כשפופרת הנאד בכל מקום שיהיה ואין מן הצורך להיות סמוך לשולים ממש. באופן שלא יוכל לקבל שים מים כלל. רק בנקב כשפופרת הנאד בצדה סגי. והרמב"ם והרא"ש מצריכים שיהיה הנקב כשפ"ה ובסמוך לשולים ממש. ומרן בסעיף מ' פסק כוותייהו כמ"ש המעיין

אכן לכל הדברות ולכל האמירות אם הכלי נקוב כשפופרת הנאד סמוך לשוליו באופן שאינו יכול לקבל מים. בהא ליכא מאן דפליג דשרי אפי' לטבול בתוכה וכ"ש במים היוצאים ממנו שהרי אין כאן דין מים שאובים כלל

וכן מתבאר מדברי הרא"ש שכתב מרן בב"י משמו בדף קס"ט ע"ג בסוף פסקא המתחלת ולכן היה נראה לי וכו' שכתב וז"ל אבל בתוך הכלי אסור לטבול וכדקתני רישא בהדייא. ואע"פ שהוא מחובר למעיין כבר נתן הרא"ש הטעם דגזרו שלא להטביל בו גזירה דילמא אתי למיטבל בכלי שיש בו מ' סאה בלא חיבור. ומשמע דכל זה אינו אלא בכלי שלם לגמרי ואינו מנוקב כלל ולפיכך בין בתוכו בין חוצה לו פסולים משום שאובים. אלא שאם המעיין עובר על שפתו הוא מעלה את המים היוצאים ממנו משאיבתן. וכדאמרן. אבל אם היה מנוקב מצדו כשפופרת הנאד או מלמטה בכל שהוא בטל ליה מתורת כלי לענין זה ואין כאן זכר למים שאובים כלל. והילכך אפי' בתוכו טובלים יעו"ש

זאת תורת העולה מכל האמור דבכלי שהוא נקוב כשפופרת הנאד מצדו לבד כשר לדעת הרשב"א להביא ע"י מים למקוה לכתחילה וזה הוא יסוד ומנהג שכתב הרב מהר"י טאייטאצאק ז"ל שכן נוהגים כדעת הרשב"א כמתבאר מדבריו בב"י ובתשו' מרן אבק"ר סי' נו"ן הנז"ל. ואולם כשהוא נקוב סמוך לשוליו כשפ"ה באופן שאינו ראוי לקבל מים ודאי שפיר דמי אליבא דכ"ע להביא ע"י מים למקוה לכתחילה דהא בטיל ליה מתורת כלי. והם הם דברי מרן בש"ע סעיף מ'. והאריכות עוד בזה אך למותר דהדין פשוט ומוסכם דבכלי נקוב כשפ"ה שרי

וא"כ הכא בנדו"ד שגוף המכונה היא כחבית מושכבת על צדה ונקובה מארבעה פתחים כל אחד יותר גדול משפ"ה בשגם לו היתה החבית זקופה היה נקרא הנקב שבה נקב מן הצד והיינו מצריכים אותה שיהיה הנקב סמוך לשולים ממש כדי שתהיה כשרה אליבא דכ"ע. הנה עתה שגוף החבית הזאת מושכבת על צדה על הקרקע א"כ חזרו להיות כל הנקבים האלה בשוליה ממש. והרי אי אפשר לה לקבל מים עוד כלל. דבשוליה כשר מדינא להביא מים אפי' בנקב כל שהוא. וכ"ש בשפופרת הנאד. והרי במקום שפופרת אחת יש לנו ארבעה. זאת ועוד שהמכונה הזאת לא נעשית לקבלה כלל שאין כל בנינה רק צינור וסילון ארוך מתוכם לדחוק את המים ולהוציאו ממנה. והרי נתבאר דסילון שלא נעשה לקבלה שרי אף אם מקבל כמ"ש. זאת ועוד שמעולם לא היה שם כלי מעולם ואח"כ ניקב רק מתחילת יצירתה היתה גוף נביב ונקוב מארבע רוחותיו אשר אי אפשר שישארו בה המים. ומתחילת עשיתה לא היתה כלי. רק להתחבר על גבה הצינורות המים המוליכים וא"כ חזרה להיות סילון ארוך ואין כאן דין כלי. וכיון שכן אין למים היוצאים ממנה דין שאובים כלל. ומותר להביא מים למקוה על ידה לכתחילה. בלתי שום מיחוש כלל. לענ"ד ומה גם דבנדו"ד הנה הקו הלוחץ הנברא ונעשה מתחילתו לחלק מאיברי המכונה הנה פעולתו לדחות את המים אשר בקרב החבית הנקובה הזאת בכל הרף עין ומעולם לא יעמדו המים בתוכה רגע. וא"כ מוכח דאינו כלי העשוי לקבלה

וכן בקדש חזיתי להרב המבי"ט ז"ל בח"ג סי' ע"א שנשאל בנדונו בטבילה שמימיה באים מן ההר תחת הקרקע ובקרקע יש כמה חביות טמונות בארץ וסמוך לפיהם יש נקב שבו נכנסים המים לחבית וכנגד נקב זה יש נקב אחר בחבית עצמה שמשם הולכים המים לחבית אחרת וכן עזה"ד עד בית הטבילה. ונשאל הרב ז"ל אם די בנקב זה שסמוך לפי החבית לבטלו מדין כלי. ואחר דשקו"ט הרב ז"ל בדין דנקב דשפ"ה שצריך להיות אצל שולי החבית. זאת הלכה העלה וז"ל בנדו"ד נראה שהנקבים של החביות אשר הם ב' נקבים זה כנגד זה. המים שלמטה מן הנקבים בלבד הם. שאינם מגיעים המים לנקבים עד שהחבית מלאה עד מקום הנקבים אבל המים שבאים אח"כ דרך הנקבים אינם תוך הכלי אלא צפים על המים שבחבית שאצל הנקבים אינן שאובים. וא"כ אין צריך שיהיו נקובים מלמטה להכשיר המים היוצאים דרך הנקבים למקוה כי כן אינם שאובים אלא אותם שהם בחבית למטה מן הנקבים. כי הא דתנן במקואות בור שהוא מלא וכו'. ובנ"ד שמים שבטבילה הם כשרים אע"פ שעברו אלו המים על מי החביות שהם שאובים אינם פוסלים הטבילה. שהן עצמם לא היו שאובים מעולם שהרי יורדים ממעין שבהר יעו"ש. ותשו' זאת רמזה מרן החבי"ב בכנה"ג יו"ד סי' זה. וכתב שמהר"א גאליקו בתשו' כ"י הכשיר בנדון זה מטעמא אחרינא יעו"ש

ודעדיפא מינה הכא בנדו"ד שהרי החבית של המכונה יש לה ב' פתחים מכוונים זה כנגד זה ושניהם בשולי החבית ודאי דאין לחוש לשאובים. שהרי הרב המבי"ט מתיר אפי' שנשארים