ומצור דבש פה

הא מיהת דבנקב כשפופרת הנאד לית לך חומרא גדולה מזו ובנקב כשפופרת הנאד בטל ליה מתורת כלי לגמרי. והיא היא דין משנתינו דשוקת האמורה בדבריהם יעויין בד"ק. ואפי' לעשות מקוה בכלי נקיב כשפופרת הנאד ולטבול בתוכו שרי דאע"ג דקי"ל דאין לטבול בכלים. אכן בכלי נקיב כשפופרת הנאד שרי אליבא דכ"ע. שכן פסק מר"ן לעיל סעיף ו' וז"ל הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאו מקוה ה"ז כשר יעו"ש. והגם דמר"ן סתם דבריו ונקט לישנא דנקב המטהרו דוקא ולא ביאר שיעורו. הנה נודע כי דרכו של מר"ן ז"ל להעתיק דברי הרמב"ם כצורתן שכך הם דבריו בפ"ו מה' מקואות ה"ד יעו"ש ודעת רבינו ז"ל שאם הוא כלי חרס דיו בניקב מוציא זית כדין טהרתו. והראב"ד ז"ל השיגו דלטבול בתוכו לא מיחוור עד שיהיה כשפופרת הנאד יעו"ש. ואולם רבינו הטור ז"ל בדין זה ביאר הדבר בפי' איתמר שכתב וז"ל ואם יש נקב בשוליה כשפופרת הנאד שרי. ועיין שם מר"ן הב"י מה דשקו"ט בדעת רבינו הטור יעו"ש

באופן דלא מצינו חומרא גדולה מזו דשפופרת הנאד בכל דיני המקוה. ובנקב כזה בטל מתורת כלי לגמרי בין להביא המים על ידו למקוה בין לעשות הכלי עצמו למקוה. אם היה נקוב כשפופרת הנאד קודם קביעותו בארץ. וזה פשוט

וכיון שכן דון מינה ואוקי באתרין הכא בנ"ד המכונה הזאת בשתים עלתה לטובה. דהיא כלי שלא נעשה לקבלה. שהדבר ידוע שכל מכונה ומכונה. אינה נעשית מכלים מלוקטים ר"ל שהיו כלים משמשים לדבר אחר ואח"ך חוזרים ומצרפים אותם לגוף אחד עד שתהיה מכונה. רק מתחילת יצירתה ובריאתה עושים כל חלקי איבריה מכוונים לתכלית פעולתה. וא"כ מכונה זאת מתחילת בריאתה נעשית ללחוץ המים הבאים אל קרבה ולדוחקם עד שיעלו להצינור הגדול אשר ראשו בגוף המכונה וגופו כולו משוקע בבנין. וא"כ מלבד דאין גופא ראוי לקבלה. כי לא נעשית לקבל. והמופת החותך על זה הוא הקו הלוחץ אשר בתוכה עולה ויורד הנעשה אתה בעת יצירתה של גוף המכונה ומקיף את חללה כולו בצמצום גדול כדי לדחוק המים הבאים אל המכונה מתחת לרגליו. ואנה ישאר לה מקום לקבל. וא"כ הוי דינא דסילונות שלא נעשו לקבלה. דאין פוסלים את המים מחמה שאיבה כלל כיון שאינה כלי וכאמור

עוד זאת מעלה שניה אית בה שהנה גוף המכונה הרי היא כמין חבית גדולה מושכבת על צדה. והרי היא נקובה בארבע מקומות שהרי הצינורות מימינה ומשמאלה שופכים מימיהם אל פיה דרך אותם הפתחים שתים כנגד ב' ממש כאשר יראה המעיין בצורתה. וכל נקב מאלה הוא גדול כנאד עצמו וכ"ש משפופרתו וא"כ אין זה כלי כלל. שאם תפריד ממנה הצינורות תשאר גוף נבוב ומנוקב מכל צד אשר אי איפשר לקבל מים. וא"כ קודם חיבור הצינורות אליה לא היה לה שם כלי בתלוש כלל כי אין בה מקום לקבלה כמובן. וא"כ גם אחר שנתחברו אליה הצינורות מימין ומשמאל חזרה להיות כל המכונה עצמה צינור ארוך מתוכם להוציא המים מתוכו ע"י לחיצת האויר ותו לא. ואי משום דהסילונות שבה הם כלי מתכות דמקב"ט. הנה הם נמשכין ממעין דכשר גם אליבא דהרא"ש ז"ל. ועוד נעמוד ע"ז בע"ה בסעיף השלישי אשר שם נעמוד בע"ה על דין דהוייתו ע"י טהרה. ופה אנחנו דנין מטעמא דפסלות מצד שאיבה אם נתן לה דין כלי. והרי ביארנו לע"ד דאין זה דין כלי כיון שלא היה שם כלי ולא נעשית לקבלה כלל וכאמור

ומצאתי הדבר מפורש בתשו' הרשב"א ז"ל כנדו"ד הביאה מר"ן הב"י ז"ל. וז"ל. שאלה מעין הנובע והמים הולכים בצינורות תחת הקרקע ומתקבצים בחפירה אחת. ובחפירה כלי שמתקבצים שם המים. ומשם יפרד לכמה דרכים. ודרך אחד הולך למקוה מהו. תשובה בין שהכלי שבתוך החפירה מחזיק ארבעים סאה בין פחות כל שהמים מחוברים למעין כל שחוץ לכלי טובלים ומטבלים בתוכו. לפי שהכל כמעין. ואע"פ שנפלו לתוך הכלי אינם נפסלים מחמת שאובים כיון שהמים מחוברים למעין. ולא עוד אלא שאיפשר לומר שפעמים טובלים אפי' תוך החפירה. וכגון שהיו ארבעים סאה במים שבין הכלי למעין. שהרי המים שבתוך הכלי העומד בתוך המים מחוברים הם למי המעין. וכל שהוא כן אפשר שטובלים אפי' בתוך הכלי. והוא שיהיה פיו רחב כשפופרת הנאד כדאיתא ספ"ק דיבמות וכדאמרינן פ' בתרא דחגיגה מטבילין כלי תוך כלי וכו' מפני שהמים שבתוך הכלי מחוברים למים שהוא חוצה להן. וה"נ דאמרינן בפ"ב דיו"ט שמטבילין כלי טמא אגב מימיו שהמים שבתוך הכלי כל שמשיקן עם המים שבנהר הרי הם נזרעים תוך מי הנהר. והם בעצמם מטהרים תוכו של כלי אע"פ שהיו שאובין בתחילתן. ואם אין מ' סאה במים שמן המעין לכלי אין טובלים לתוך הכלי אע"ג שהמעין נמשך ועובר על גביו. ולחוץ טובלים וכמו ששנינו בפ"ה דמקואות מעין שהעבירוהו ע"ג השוקת פסול. העבירו ע"ג שפה כ"ש כשר חוצה לה. שהמעין מטהר כל שהוא. פירוש השוקת כלים שמניחים סמוך למעין כדי שיכנסו שם מי המעין פסול לטבול תוך השוקת. וכשאין מ' סאה במים שבין המעין לשוקת כמו שכתבנו וכו'. ואם הכלי נקוב כשפופרת הנאד ונכנסים מי המעין שיש בו מ' סאה דרך אותו הנקב אע"פ שאין בכלי מ' סאה טובלים ומטבילים תוך הכלי שהרי נתערבו עם המים שבמעין. די שיעור מקואות כשפופרת הנאד

וסיים עוד הרשב"א וז"ל ואם הכלי שאמרת נקוב בשוליו ממש שאינו יכול לקבל מים כל שהן אם אינו מקבל טומאה ככלי אבנים או אדמה אע"פ שנעשה כל המקוה ע"י קילוח אותו הכלי אינו פוסל המקוה אפי' המים יוצאים ממנו למקוה ממש ואע"ג שהושיבוהו ע"ג קרקע והקרקע סותם הנקב וכדתנן בפ"ה דמקואות השוקת אין ממלאין ממנה. וכו' נקבה מלמטה או מן הצד וכו' ובתוספתא שנו דוקא כשניקבה מן הצד בעינן דשפ"ה אבל ניקבה בשוליה ממש אפי' לא ניקבה אלא כמחט אינו פוסל וכו' ואיפשר שאין הלכה כן אלא כסתם מתני' ששנינו כמה יהיה בנקב כשפ"ה. יעו"ש עכ"ל הצ"ל

דבר הלמד מתשובת הרשב"א הלזו דכלי שהוא נקוב כשפופרת הנאד ומי המעין נכנסים דרך אותו נקב מותר לטבול אפי' תוך הכלי וכ"ז אם הוא מן הצד אז בעי' כשפ"ה אבל בניקב משוליו אפי' נקב כ"ש שרי להביא המים למקוה ע"י אותו קילוח. אבל לא לטבול בתוכו שהרי אין בו דין דעירוכי מקואות דבעינן כשפ"ה ופשוט

גם למדנו מתשובה זאת דהא דבעינן שלא יהיה הכלי מדבר המקבל טומאה אינו אלא בניקב הכלי נקב כ"ש דנהי דלא חשיב כלי לענין פיסול המקוה. אכן אין זה נקב המטהרו מדי טומאה דהא נקב כ"ש הוי מוציא משקה וזה אינו מבטלו שלא לקבל טומאה וכמ"ש