ומצור דבש פא

וכבר נודע שכך הוא המנהג לחתוך תחת הלשון ודי בזה. ועוד בה הרי כתב מרן הב"י שם על מ"ש רבי' הטור שבלשון יש חוט של דם לא מצאתיו בגמרא אלא שהרשב"א והר"ן כתבו בשם הראב"ד דחיטין שבלשון בכלל בלועה הן יעו"ש. האמנם הרמב"ם ז"ל פ"ז מהמ"א ה' י"ג כתב חוטי הלב וחוטי היד וחוטי העוקץ וחוטי הלחי התחתון שבצד הלשון יעו"ש ומרן החביב שם בהגהת ב"י הביא דברי הרב דמש"א שלזה כיון הרמב"ם ז"ל ואפשר למחוק שי"ן שבצד וכו'. והרואה יראה שמרן הב"י ז"ל לא ס"ל הכי כמו שמבואר. גם ראיתי בפסקי ראב"ן דנ"ב ע"ד שכתב גידין שביד או הזרוע ושל לחיים וכו' ולא הזכיר שבלשון כלל. וא"כ אפשר שנתייסד המנהג כדעת אבי התעודה הרמב"ם ז"ל כפי דעת מרן הב"י ז"ל וכפי סתמות דברי ראב"ן ז"ל. גם שפסק מרן בשוה"ט הפך. והרי בזה וכיוצא בזה אמרי' דהיה מנהג העולם קודם מרן ז"ל ונשתרבב המנהג ההוא אפי' אחר שבא מרן ז"ל ומן המנהג לא תזוז עי' להרב שו"ג ז"ל בכללי הש"ע המובאים בהקדמה בחא"ח סט"ו ותבין. והנה בשמים עדי שאחר זה כן מצאתי להרב הגדול זרע אמת בתשו' חיו"ד סי' י"ט וכיונתי לדעתו דעת עליון וטעם אחרון הזה שכתבתי דסמכו על דעת הרמב"ם ז"ל והוסיף לן מר שגם רש"י ז"ל ס"ל כהרמב"ם ז"ל יעו"ש באורך זהו מה שעלתה במצודתי כעת לאפס הפנאי וידעתי בינ'י ידעתי שדבר זה סובל אריכות גדול ע"כ פרט ופ' בדברי הראשונים ואחרונים. ואם אזכה בע"ה אשנה פרק זה בארוכה. וה' הטוב יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר החותם בש"א לח' תשרי דהאי שתא אדבר"ה נ"א שלו"ם לפ"ג ברב עז ושלום: הצב"י מעט דב"ש סימן ג'. הלכות טרפיות בן יכבד אב פס"ד זה גם הוא מעט"ר מרן אבא זצוק"ל

כתב שכתבתי לעיה"ק יפו ת"ו למע' שוחטי מתא הי"ו למע' החכמים השלמים שו"ב דק"ק יפו ת"ו החכמים השלמים כמוהר"ר יצחק אסולין יצ"ו וכמוהר"ר יום טוב אליקים יצ"ו

אחרי השלום להודיע מקבלה ואילך כיד"ק. ושם נאמר שנפלו הפרשיות ביניכם שח"ר יצחק הי"ו רוצה לעשות נפיחה בסרכה חזקה שאינה נתקת בהגבהא מבפנים וכשמוציא הריאה לחוץ חותך בידו מקים חיבורה בצלעות בשומן הלב או הוורדא אל כיסה ואח"כ לקלוף מהריאה הסרכה ולעשות לה נפיחה אם תבצבץ אם לאו יאדון תמה ע"ז כי אין לנו אלא הוראת מר"ן שהתיר הגבהא דוקא בממון ישראל וכו' וח"ר יצחק אומר שכך נהגו פה מקדמת דנא וכך העידו איזה בני אדם שכך היה מנהגם וכו'. ע"כ באו דבריהם. ואני כשומעי עמדתי מרעיד על המעשה הרע הזה וישתקע הדבר ולא יאמר לעבור על דברי מר"ן הקדוש בשאט בנפש. וכבר נודע דעיה"ק יפו תוב"ב גרירה אחר ירושלם עיה"ק ואשיבה ידי על שניכם ביחד על ר' יצחק אני אומר לו בפה מלא שעתיד ליתן את הדין כי הנפיחה הוא מנהג מערב הפנימי ע"פ סברת המנהגים של חי"ר וגאוני קאסטילייא זיע"א. וכן בעיר סאלוניקי שכך המנהג מקדם קדמתה קודם שנתפשטו הוראות מרן ז"ל כמפורש בהקדמת שו"ג כלל ט"ז. אמנם אנן בדידן בארץ הצבי לגבולותיה סביב אתכא דמרן סמכינן ומי התר לו לעשות נפיחה בסרכה שהיא טריפה לד' מרן הקדוש. וגם על ח"ר יו"ט הי"ו בתשובתי לא איפרק מחולשא שהשיב שאין לנו כ"א הוראת מרן שהתיר הגבהא דוקא בממון ישראל. כנראה שפשיטא ליה שההגבהא הוא התיר באין או"ד. ולא סיימוה קמיה מ"ש מרן שם ואין סומכין על קולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה' מרבים ובזמנינו זה מי יאמר זכיתי לבי ולאחזוקי נפשיה בירא ה'. גם ההגבהא היינו דוקא בכל שהוא ועיין בס' בני חייא הביא דבריו הרב פתחי תשובה שם שכתב דשיעור כל שהוא היינו שיגביה הסרכא בלתי שיגביה אבר שתלוי בה הסירכה באותה הגבהא ואז אם נפסקה הסירכא כשרה. אמנם אם הגביה האבר עמה תלינן דמכבדות האבר נפסקה יעו"ש. גם עיין בס' פרי תואר דלדידן דאין סירכה בלא נקב אין הפרש בין בת יומה לשאינה בת יומה טריפה והעלה דוקא בנסרכה לשומן יעו"ש ומכל אלין דהוו נהגו פעה"ק חו"ב שלא לעשות הגבהא כלל כאשר שמעתי מן השוחטים דפעה"ק. וא"כ לא ידעתי על מי סמכו שניהם להקל הפך מנהג עיה"ק. ומ"ש שכך נהגו מקדמת דנא הבל יפצה פיהו כאילו עיה"ק יפו תוב"ב נתיישבה מזמן קדמון. ואנכי לא ידעתי מי הם הרבנים הגדולים שישבו שם וקבעו המנהג. וכבר ידוע דמנהג שנתייסד שלא ע"פ בקיאים אין לחוש לו (עיין במס' פי"ד) ועיין בפ"ק דר"ה דט"ו סוף דבר לדעתי דעת הדיוט אם יסכים עמדי הרה"ג עט"ר רש"ל אחד היה אברהם הי"ו שהכלים צריכים שבירה ולא דמי נדון זה למ"ש מורינו הגאון חד בדרא ז"ל בספרו הבהיר נדיב לב ח"ב דנ"ו שהתיר הכלים גם שהיו עושים נפיחה כמבואר שם דהיינו דוקא למנהג שנהגו היתר בנפיחה כשאר סירכות והשוחטים דימו מילתא למילתא לעשות נפיחה גם בד' סירכות וכו' דיעבד מיקרי יעו"ש משא"כ בנד"ז הגרירא בתר ירושת"ו שאין נוהגין נפיחה כלל אפי' בשאר סרכות כידוע בודאי דצריכים הכשר זולת אם יום אחד לא ישחטו בשר ואז הכלים מותרין זהו מה שנלע"ד וציי"מ וימ"ן: הצב"י מעט דב"ש סימן ד'. קונטריס מקוה טהרה ראשית דבר

הא מילתא ידעי לה רבנן דבקרים עליזה הזאת ק"ק ברוך עמי מצרים ישצ"ו הן בעין מכה ישנה יש בה מדורות לפנים בזלזול טבילת הנדה רח"ל וכאשר ידעי