ומצור דבש ז

ואח"כ אוסיף לבאר גם הספק החמישי הנולד לי בענין הזה אשר כבודו שי' לא העלהו על לבו. ומצאת כי תדרשנו בסוף דברי תשובתי על שאלותיו אחרי אשר אשיבהו על ספקותיו תחילה: וזה החלי וה' יעזור לי. ספק הראשון

הכי אמר מר אם מותר לסתור כותל בבית הכנסת באופן כזה שאיננו לסתור ע"מ לבנות וכו'

הנה מלשון המוצג לפנינו בדברי שאלתו שדקדק בלשונו וכתב אם מותר לסתור באופן כזה שאינו ע"מ לבנות. נראה ברור שרו"מ חושב שכל מין סתירה בבהכנ"ס שאינה ע"מ לבנות מקומה אסיר. ואנכי לא ידעתי מנא ליה הא. וכמדומה לי שהביאו לידי מדה זאת לשון המרדכי במגילה סוף פ' בני העיר. והביא דבריו מור"ם ז"ל בש"ע או"ח סי' קנ"ב סק"ב. שסתם וכתב אסור לסתור דבר מבהכנ"ס אא"כ עושה ע"מ לבנות יעו"ש. ומזה דן כבודו שצריך להיות הבנין בחיוב כדי להתיר הסתירה. ואם כך הוא אתו הס"ר כי אין הדבר כן. והרי לפניך לשון המרדכי במקורו יצא עת"ק או"ב על מתני' דאמר רב יהודה בהכנ"ס שחרב וכו'. ז"ל בהכנ"ס נקרא מקדש מעט כדאמרינן בפרקין. ולכך אסור לנתוץ דבר מבהכנ"ס. דתניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל ומן העזרה ומן המזבח שהוא בל"ת ת"ל ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלד'יכם. ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מיקרי עכ"ל. והשתא אם נאמר כדברי רו"מ שי' שכל מין נתיצה לבדה אסורה בכלל קשה טובא דלא מצינו בכל התורה כולה שיהיה הלמד חמור מהמלמד. ובנדו"ד בהכנ"ס אנחנו מדמים אותה למקדש היכל ועזרה כדברי המרדכי. והלא במקדש גופיה אין הדין כן. שאין אסור לנתוץ ולהרוס רק דרך השחתה שכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' יסודי התורה דין ז' יעו"ש. ולמד רבינו כן מדברי הספרי הנ"ל שהביא המרדכי וכמ"ש מר"ן בכ"מ יעו"ש וא"כ כיון שבמקדש גופיה כל שאיננו דרך השחתה שרי. היאך יעלה על הדעת שיהיה בית הכנסת הלמד מהמקדש יהיה חמור יותר לאסור כל מין נתיצה אפי' שאינו דרך השחתה. אתמהה. וע"כ מוכרחים אנחנו לפרש דמה שאסר המרדכי ז"ל אינו אלא בדרך השחתה ור"ל להרוס דבר מבהכנ"ס ולהניחו מקומו פרוץ והרוס בהא הוא דאסור. אא"כ הוא ע"מ לבנות דאז הנתיצה צורך הבנין. וא"כ הכא בנדו"ד דע"י סתירת הכותל המפסיק אנחנו בונים שתי בתים כאחד ואין צורך לבנין. מאין הידים לומר דסתירה כזו היא אסורה. הלא בנין הוא זה ולא סתירה. ויפה אמרו רז"ל סתירת זקנים בנין

ואם יש את נפשך לומר. דבנדו"ד שאין צורך לא לסתור ולא לבנות שהרי ב' הבתי כנסיות בנויים על תלם ועומדים. וע"כ חושב רו"מ שכיון שאין בסתירה הזאת שום תועלת נוסף. כסתירה האסורה מדמי לה. וללא צורך קרי לה. א"כ במחילת כבודו שכת רו"מ את דברי עצמו דהא רו"מ בשאלתו כל חיליה שאם לא יהיה השיתוף והצרוף הזה. אחד מבתי כנסיות עומדת להסגר מסיבת חסרון די הסיפוק להוצאותיה. ומי זה יטעה לומר דאין הסתירה הזאת צורך גדול כדי שלא להביאו לידי סגירה ת"ו. ועמוד נא עמדי רגע ואשמיעך את הנזקין אשר יגרמו הסגירה. ואתה חכם תשפוט בשכל כי הסתירה היא יפה ממנה עשר ידות

א) ע"י הסגירה מלהתפלל נגרום לו בידים הורדה מקדושתו. שעי"ז אתה מביאו לידי היתר מכירה. וישתמשו בדמיו. שכן פסק הרב המבי"ט ח"ג סי' קמ"ג שכתב שאם אין מתפללים בו אפי' בבית הכנסת של כרכים מותר למוכרו יעו"ש. ודברי הרב המבי"ט הנז' הביאם המג"א סי' קנ"ה יעו"ש. ואם תאמר שיתפללו בו לזמנים ידועים. אחר המחי"ר היא תקנה שאין בה ממש. שאחרי שיחידי הבהכנ"ס הזאת יקבעו מקומם בבתי כנסיות אחרים להתפלל שם כל הששה חדשים מי זה יניח מקומו וילך להתפלל בבית הכנסת הזאת אשר משנה לשנה יפתחו דלתותיה. ולמה יעזוב מקומו ויבוא הנה. וא"כ ברבות הימים יסוגרו דלתותיו נצח. וא"כ לאט לאט הוא יורד מקדושתו ושפיל ואזיל לבוא לידי היתר המכירה כנ"ל

ב) כיון שאין יד הקהל מספקת לשלם הוצאותיו מותר למכרו שכן נראה מדברי הרב משפטי שמואל ז"ל ס' ז' בתוך דבריו ז"ל יעו"ש. והובאו דבריו בס' אליה רבה ז"ל סי' קנ"ב ס"ג יעו"ש. וע"י הצרוף פלטינן מהנך חששות

ואם תשיבני דמצרים הוי כרך וקם דינא דבהכנ"ס של כרכים אין לו מכירה אפי' ע"י זט"ה כדפסק מרן סי' קנ"ג יעו"ש. וכיון שכן אין כאן היתר מכירה ואין כאן הורדה מקדושתו לעולם ורפואת הצרוף אין בה מזור כיון שאין חילי דהא המכירה אסורה. לזאת אשיבך ידידי. דלא כן הוא. דע שמרן הכנה"ג בהגה"ט סי' קנ"ג כתב משם הרב מ"ב סי' ל"ג דהך דינא דכפרים וכרכים לאו דווקא. אלא הדבר תלוי אם אין בונים אלא בשביל אנשי העיר לבדם ואע"ג דשכיחי רבים עוברים ושבים דאתו לפרקים כיון דלא. קביעי בעיר. דין כפר יש לה ולא דין כרך ואפי' סייעו אחרים בבנין אין בכך כלום. כדכתב מרן הב"י משם ראבי"ה והמרדכי ז"ל. ובסו"ד כתב ובזמן הזה שמנהג הקהלות בארצות הללו להעמיד להם מנהיגים ופרנסים ונותנים בידם מקל ורצועה לעשות כרצונם בכל עסקי הקהל אין חילוק בין כפרים לכרכים. ויש יכולת ביד אותם המנהיגים למכור בהכנ"ס אפי' למשתי ביה שכרא והדמים יוצאים לחולין אפי' אם אנשי העיר מוחים. יעו"ש

וכתב עוד בהגהב"י סי' הנז' משם הרב מהר"ם די בוטון ז"ל שאם בני הכרך ביררו טוביהן כמו שבוררין ראשי הקהל בזה"ז הו"ל כתלו בדעת היחיד שכתב הטור דאפי' בשל כרכים יעשה היחיד מה שירצה עכ"ל. ודין זה פסקי מרן בשלחנו הטהור סי' קנ"ג סק"ז יעו"ש

וכן בקדש חזיתי בהגהות אשירי פ' בני העיר משם הא"ז ז"ל דכל בהכנ"ס שידוע שב"ה בנוה מכיסם ולא גבו זוזי מעלמא יש לה מכר ע"פ זט"ה יעו"ש

וא"כ הכא בעירנו זאת שתלי"ת אנשיה עשירים ונגידים ומעולם לא גבו זוזי מעלמא לבנות בתי כנסיותיהם חלילה וכל הבתי כנסיות העומדים לתלפיות נבנו מקופת הקהל יש לה מכר זט"ה. ואם תדחה אותי לומר דאפשר דבזמן קדום לא היה ספק בידם ואפשר שאחרים סייעו בבנין עכ"ז הרי ס' ראבי"ה והמרדכי ז"ל דסברי דאין בכך כלום. כמש"ל. זאת ועוד האידנא תלי"ת יש בעירנו פרנסים ונשיאים הממונים מטעם כל הקהל ובידם העוז והמשרה לעשות בכל עניני העדה כחפצם ורצונם ואין פוצה פה ומצפצף ומערער א"כ הו"ל תלו בדעת היחיד דפסק מר"ן ז"ל