ומצור דבש עט

דבריו. טפי מלהקשות עליו מן הבית אל השלחן. האין זה פלא

אכן הדבר תמוה מאד דאין יחס בין שני הדינין האלה. כי סמפון היורד בין ב' הערוגות. הוא שומן הגרגרת והוא סמפון מכוסה בשומן ומחובר בראשו להשדרה ויורד בעומק בין ב' ערוגות הריאה וראשו מחובר לחלל הלב. וא"כ כיון שהסמפון הזה מקומו בין גובה הערוגות שהם ב' האומות והאומות גבוהות מכאן ומכאן והוא ביניהם בתוך עמק גובה שלהם. א"כ אם נסרכה לסמפון הזה האומה או האונה. לאו היינו רבותייהו ואין זו ברייתה. וא"כ כיון שסירכה היא סופה להתפרק וטריפה. ומה דמות נערוך לדין דנדו"ד שהאומה בגגה דבוקה להשדרה שלמעלה ממנה. שזו דרך ברייתה שהרי בהיות הבהמה רבוצה גג האומה מגיע להשדרה והשדרה נוגעת בהם ולהיות המקום צר מתדבקת בהם האומה וזו דרכה. וע"כ הכשירו שזו היא ברייתה להיות כן. משא"כ אם דבוקה במקצת דהיינו יש בה פילוש טריפה. דעתה לא הוי דרך ברייתה ורק סירכה היא זאת וטריפה. וכאשר חמצא כ"ז מבואר במהרשד"ם בסי' מ"ג ובתשובה שאחריה. וכידוע לבקי במלאכה זו. וא"כ שני הדינין דין אמת בטעם כל אחת מהם כי סירכה לסמפון סירכה היא שהרי הוא בעמק האומות ואם נסרכה לשם לאו היינו מקים רביתה וטריפה. אכן דבוקה לשדרה כשרה כשגג האומה בגובהו נוגע אל השדרה ודבוק בה בלי פילוש. כשרה שזה דרך רביצתה. והמעיין בדברי מר"ן בב"י יתהלך ברחבה כי מרן באר הכל באר רחובות. ופלא עצום על הרב שו"ג ז"ל בכל דב"ק אלו. ובזה אזדא לה תמיהתו על הרב הכנה"ג שתמה עליו לקמן סמוך קצת איך לא נרגש שמר"ן בב"י פסק כהרשב"א והכא פסק מרן דטריפה. והניחה בתימה. ואתו הס"ר דגאון הדור כהרב הכנה"ג אשר פנה וזוית לא שביק בדיני הטרפיות לא ישית לב להרגש כזה, אכן באמת אין כאן הרגש מעיקרא. כי הרב הכנה"ג ז"ל ידע כי מר"ן מה שהכריע בב"י כהרשב"א אותו שם למשפט גם בס' ש"ע. ובמקומות רבים בהגהב"י הביא דברי מר"ן בהכרעת הדין כהרשב"א ואם כי לא פורש בהדייא אין זה כי אם דבר השמטה וכדכתיבנא

ומהאמור אתמה טובא על הרב שו"ג ז"ל לעיל סעיף נ"ח שציין עמ"ש מר"ן בסי' י"ח בדין אונה שניקבה ודופן סותמה וכתב מר"ן וה"ה בכל השלם שכנגד האונות עד הערוגה וכו'. ודברים אלו הביאם מר"ן בב"י משם הרשב"א יעו"ש. וע"ז כתב הרב שו"ג וז"ל עד הערוגה ולא ערוגה בכלל דהרי פסק לעיל סי' ז' או לסמפון היורד בין הערוגות ולדידן אם עולה בנפיחה כשרה. ואי נסרך ע"ג האונה גם בזה כשרה בלי בדיקה וכמו שציין רבינו וכתב עד הערוגה וכ"כ בב"י בפי' משם הרשב"א וכו' עכ"ל. ודב"ק תמוהים טובא מלבד דאכתי הרב אזיל לשיטתיה דסמפון היורד בין הערוגות וערוגה הדבוקה לשדרה חדא נינהו. וכמו שכתבתי. עוד בה קשה דהלא סעיף י"ח הלזה כתבו מר"ן בב"י ופסקו ככתבו וכלשונו בש"ע. והם דברי הרשב"א. ואיך יצוייר דמרן בב"י ס"ל דגג האונה הדבוקה לשדרה כשרה. ובכאן בש"ע עם שכתב הלשון ההוא דבב"י נאמר דמרן מיחלפה שיטתיה להחמיר ולפרש עד הערוגה ולא הערוגה בכלל. הנשמע כדבר הזה והוא פלא עצום בעיני

האמנם פש עלינו לבאר כוונת הרב הכנה"ג ז"ל כמ"ש וכ"כ רבינו בס' הקצר. כי דברים אלו קשים להולמם ובצדק ילי'ן הרב שו"ג על הרב הכנה"ג ז"ל שאם נאמר שכוונתו על הכשר דבוקת השדרה. דכן דעת מרן. אכן סו"ס קשה כי לא מצאנו שדיבר מרן בזה בס' הקצר רק בב"י. ובר מן דין פירוש זה איננו צודק. שהרי הרב הכנה"ג ז"ל ציין ס' הקצר אחרי מ"ש הכנה"ג וז"ל ובסי' ט"ל כתב (מהרשד"ם) ריאה דבוקה בלתי שום פילוש עזרנו ה' ונקבעה הלכה לאיסור אם לא שתעלה בנפיחה כדברי מהר"י ן' חביב וכ"כ מהריב"ל בח"ג סי' ס"ד וכ"כ רבינו בס' הקצר ע"כ. והשתא קשה יותר ויותר שמרן לא פסק היתר הנפיחה מעולם בבדוקה כידוע ומפורסם. ואיך יאמר עליו וכ"כ רבינו בס' הקצר. דליתא. וא"כ אל מה ירמזון דברים אלה שאין להם פתרון כמובן. וחזיתיה להרב שי"ג ז"ל שנדחק מאד מאד ליישב הדברים והמעיין בסקירה אחת יראה כי לא יתיישבו הדברים כלל. והרב כנה"ג טפי נות לו להניח דבריו בתימה ולא להכניס דבריו בדוחק עצום מאד כמ"ש המעיין. אכן גם דברי הרב הכנה"ג הם מתמיהים דלא פסק כן הש"ע בשום מקום. והוא פלא

ושוב אח"ז חזרתי לראות דברי הכנה"ג במקורן. וראיתי שלא כן כתוב בתוך דבריו רק אחרי מה שהביא דברי מהרשד"ם שתקנו שבלא נפיחה אסורה וכמ"ש מהר"י ן' חביב ומהריב"ל. כתוב שם וז"ל וכ"כ רב"י בס"א. והרב שולחן גבוה ז"ל עשה מן הראשי תיבות ביאור וכן כתב רבינו בס' הקצר. וכפי' גירסה זו נפול ברשת קושיותיו ואין לנו התמלט. אכן לדעתי לא לזה כיוון הרב הכנה"ג. ר"ק הכי וכן כתב רב"י רבינו בית יוסף בס"ה בסימן הקודם. וכוונתו מעתה ברורה. כי אחר שהביא דעת מהרשד"ם בסי' ט"ל שגזרו שלא יתירו הדבק כי אם בנפיחה כדברי מהר"י בן חביב. כתב שרבינו בית יוסף כ"כ בסימן הקודם. והוא אמת ויציב שבדברי הב"י בסימן הקודם לזה. שם הביא מרן הב"י דברי מהר"י ן' חביב שאין להתיר הדבק כי אם בנפיחה. ושם כתב מרן הב"י שכן מנהג שאלוניקי שמכשירין אומה הסרוכה לדופן בבדיקה יעו"ש. והדברים אמיתיים וברורים. ויצאנו מן המבוכה הזאת בשלום וגם יצא נקי הרב הכנה"ג ז"ל מכל התלונות. ונתחוורו הדברים כהלכתן. ברוך אלהים

ומעתה הרי בישע אלד'ים אשר עזרנו ישבתי גם תמיהות הרב שו"ג ע"ד מר"ן ז"ל וכבר השמעתיו בסעיף הראשון הוראת הדין שהדבוקה לשדרה היא כשרה. אליבא דכל הפוסקים ראשונים ואחרונים. ורק אם דבוקה לשדרה מגגה של האומה בלי פילוש ואז היא כשרה בלי בדיקה. וכמנהג עיקו"ת ירושלם ת"ו המיוסד על אדני פז. ודו"ק

ואחרי כל זאת אשר ביארתי לכבודו. בדין זה. אל יתמה רומעכ"ת שי' עלי שבפה העירה מצרים נהגו להטריף. וכן כתבתי אני בספרי הקטן נהר מצרים סעיף ה' מהלכות טרפיות. שמנהגינו להטריפה. ומעכ"ת שי' הלא יתמה עלי שאני דורש ואיני מקיים. דהא ליתא שהרי כתבתי שם בסעיף הנ"ל שמה שאנחנו מטריפין לא מדינא. רק מחמת שאין אנחנו יכולים לברר הדבר כי הלא כדבר מפורש בדברי הפוס' הנ"ל שמה שמכשירין כשגג האומה דבוקה לשדרה היינו אם דבוקה כולה בלי פילוש. ואם יש בה פילוש טריפה ולא מהנייא לה בדיקה דיצאה מתורת דבוקה ונכנסה לתורת סירכה וכמש"ל. וא"כ הדבר ברור דעכ"פ על הבודק לראות ולדעת אם היא דבוקה בלי פילוש או אם יש בה פילוש וזה ברור. ובאשר כי מנהג הגויים דפה מצרים שאין פותחין חזה הבהמה כי אם אחר הוצאת הריאה לחוץ.