ומצור דבש עח

הם הסירכות הפוסלות. והך דלאו סירכה היא מכלל לאו נשמע הן. ב. אם מרן בב"י הביא איזה סברת פוסק להלכה ובב"י נראה לו כאותו פוסק. אכן בש"ע השמיטו כי ראה חולקים בדבר. נאמר כי מר"ן הדר ביה וכמ"ש שם הרב יד מלאכי ז"ל. וגם זה נקבל רק כאשר יסתמו מקורות ישע לישוב דבר השמטה. אכן הכא בנדו"ד הדין של דבוקת השדרה. הוא דין מוסכם מכלהו רבנן קמאי ובתראי. ובב"י לא הזכיר שום חולק על דין הזה כו"ע. ומרן בשני מקומות כתב ולהלכה נקיטינן כהרשב"א. ואחר כל זאת היאך יתכן לומר שמרן הדר ביה. כאן הבן שואל מה טעם הדר ביה מהכרעתו בב' המקומות. ואיזה פוסק אשר מצא שחלק על הרשב"א והחמיר. כדי שנאמר שמרן מצא חולקין בדבר השמיט הדין מש"ע. ואף לוא מצא מרן איזה סברה של איזה פוסק שחלק בזה למה לא הזכירה בב"י המאסף לכל המחנות. ואפי' אם מצא ס' איזה פוסק. דבר נמנע הוא שיפסוק מר"ן ס' יחיד נגד רבים והרבים הם רבותינו בעלי ההוראה שמימיהם אנחנו שותים. ואת אדוני הסליחה רבה אשר הכניסנו בשביל איזה דחיק ורחיק לפרש בו דברי מר"ן. מה שהדעת תמאן לקבלו מכל הנך טעמי שכתבתי ומחיינא קיד"ה ת"ק וסליחתו אדרוש

עוד כתב הרב שו"ג וז"ל. אמנם ק"ל בדברי הרב הכנה"ג דכתב בהגהב"י אות קי"ו. גבי מ"ש רבינו בב"י והכי נקיטינן. כתב וז"ל וכן פסק מהרשד"ם ז"ל בסי' ט"ל ובתשובה מ"ד. ובסי' ט"ל כתב ריאה דבוקה בלי פילוש עזרנו ה' ועמדנו במנין ונקבעה הלכה לאסור אם לא שתעלה בנפיחה כדברי מהר"י ן' חביב. וכ"כ מהריב"ל בח"ג סי' צ"ד וכן פסק רבינו בספר הקצר עכ"ל. ויש לתמוה שהרי רבינו בס' הקצר לא הזכיר נפיחה אלא טריפה בהחלט. ומהרשד"ם התירה בנפיחה. ואיך השווה דעותיהן יחד והם רחוקים זה מזה

ועוד קשה שהרי הרשד"ם בשני הסימנים הנז' כתב דאם כל גג האומה דבוקה אל השדרה בלי פילוש דכשרה בלי נפיחה כהרשב"א. ורבינו כתב הכא או לסמפון היורד בין שתי הערוגות טריפה ואפי' דבוקה בלי פילוש. וזה שלא כדברי הרשב"א והיכי קאמר הרב והכי פסק רבינו בס' הקצר

ועוד קשה דמ"ש רבינו בב"י והכי נקיטינן היינו כמאן דאסר כשהאומה דבוקה אל הטרפם ואפי' נפיחה לא מהנייא והיכי כתב הרב ז"ל וכ"פ מהרשד"ם ז"ל והביא לשונו שהוא הפך האמור שהרי מהרשד"ם הכשיר אם תעלה בנפיחה ואינהו מטריפין אפי' אם תעלה בנפיחה. עכ"ל הרב שו"ג

והנה לקושיתו הראשונה שהק' על הרב הכנה"ג שאיך כתב וכ"פ מהרשד"ם. הלא הם עומדים רחוקים דמהרשד"ם מתיר הדבוקה כולה בנפיחה ומרן אסרה ולא מהנייא לה בדיקה וכמ"ש בסעיף כ"ד ואיך השווה אותם. על זאת אמינא בבקשת אלף מחילות מכבוד תורתו. כי אין כאן קושיא על הכנה"ג. כי הרב שו"ג ז"ל חשב שני הדיבורים של הרב הכנה"ג לדיבור אחד וע"כ הקשה עליו קושיתו זאת. ואולם קושטא דמילתא לא כן. כי דיבור הראשון של הכנה"ג הוא הכי שציין עמ"ש מרן בב"י והכי נקיטינן. כתב הרב הכנה"ג וז"ל נ"ב וכן פסק מהרשד"ם בסי' ט"ל ובתשו' סי' מ"ד. ובכאן סליק הדיבור. ואח"כ מתחיל דיבור השני וז"ל ובסי' ט"ל כתב וכו'. והמופת חותך ע"ז ציון ב"פ סי' ט"ל בשורה אחת. ואם הם דיבור אחד למה לא ציין הרב סי' מ"ד בתחילה ואח"כ יציין סי' ט"ל ומה שדיבר בו מהרשד"ם. ולמה ציין סי' ט"ל ב' פעמים. וזה ברור בעיני. שדיבור הראשון הכי הוא וכ"פ מהרשד"ם בסי' ט"ל ובתשו' סי' מ"ד. וכוונת הרב הכנה"ג ברורה. שהנה מרן בב"י קודם הכי נקיטינן. כתב משם מהר"י ן' חביב שאין להתיר שום דבק בלי נפיחה זולת גג האומה הדבוק בשדרה בלתי שום פירוד כדעת הרשב"א. וע"ז ציין הרב הכנה"ג וכן פסק מהרשד"ם בסי' ט"ל ובסי' מ"ד. ודבר ה' בפיהו אמת שמהרשד"ם בסי' ט"ל הכי כתב וז"ל. גג הערוגות הסמוכות לדופן אם כל הגג דבוק בלתי פילוש כשרה כדברי הרשב"א מקבלת הגאונים עכ"ל. ובתשו' סי' מ"ד בדט"ו מחלק יו"ד ע"ב בראש הדף כתב וז"ל הכלל שאין התר לשום דיבוק בעולם שלא בנפיחה. אם לא בשגג האומה דבוקה אל השדרה. שכנגדה שהוא מהשלמת האונין ולמעלה כולה דבוקה בלתי פירוד. שאז היא כשרה ומותרת בלי נפיחה. ובענין זה דוקא אנחנו אומרים לדבק טוב הוא עכ"ל. והרי נתבררו ונתחוורו דברי הרב הכנה"ג במה שציין לפסקי מהרשד"ם בסי' ט"ל ובתשו' סי' מ"ד שהם מתאימים עמ"ש מרן בב"י בדין הדבוקה להשדרה. ויצא נקי הרב הכנה"ג ז"ל מתמיהת הרב שו"ג ז"ל עליו בתמיהתו הראשונה

ולקושייתו השנית על הרב הכנה"ג, שהק' עליו דהרשד"ם בשני הסימנים דאם כל האומה דבוקה אל השדרה בלתי פילוש כשרה בלי בדיקה כהרשב"א. ואלו מר"ן ז"ל פסק הכא או לסמפון היורד בין הערוגות טריפה וזה שלא כדברי הרשב"א והיכי קאמר הרב וכ"פ רבינו בס' הקצר ע"כ. הנה המעיין יראה מעתה שהרב שו"ג ז"ל זה לו הכרח השני שמר"ן בש"ע פסק שהאומה הדבוקה להשדרה שהיא טריפה. והכרחו הראשון הוא מגירסתו בדברי מר"ן לכל מקום שתסרך הריאה טריפה. ודבוקת השדרה לא נפקא מכללא וטריפה. וכבר עמדנו על זאת לעיל ויצאנו בו חובת הביאור והורינו לדעת שמרן בב"י ובש"ע שיטה אחת לו בכשרות הדבוקה לשדרה. וכמש"ל. ועתה השמיענו חדשה שמרן ס"ל שדבוקת השדרה היא טריפה שהרי פסק או לסמפון היורד בין ב' הערוגות וזה דלא כהרשב"א

ואת אדוני הסליחה כי דבריו אלה ירעישו מיתרי הלב לרוב התמהון שיש בדברים אלו עד שעלה בדעתי להחליט כי הדברים האלה לא מפי הרב שו"ג יצאו רק איזה תלמיד טועה כתבם והכניסם דבריו בתוך כתבי הקדש של הרב שו"ג. כי לא ידענא מהו הקשר ומהו היחס שיש בין דין הסמפון היורד בין הערוגות שהוא טריפה אם נסרכה הריאה באותו הסמפון. לדין אם הערוגות עצמם נדבקו להשדרה שעליהם. והם שני דינין רחוקים זה מזה בטעמם כאשר אבאר. ולמטוניה דמר דדין אחד להם ושוו בשיעוריהן ק"ל טובא על הרב שו"ג ז"ל. דמ"ל להתלונן על הרב הכנה"ג ז"ל שכתב וכן פסק בש' הקצר ואין כן הדברים. הלא תיקשי על מרן בב"י דבאותו מקום עצמו שמנה מקומות אשר הסירכה פוסלת בהם. ומכללם אם נסרכה הריאה לסמפון היורד בין שני הערוגות. שם באותו פרק באותו מקום כתב הך דדין הרשב"א משם הגאונים דכשרה בלי בדיקה אם אין בה פילוש. וכתב מרן דאם יש בה פילוש שוה דינה לדינין אלו יעו"ש. וא"כ לפי דעת הרב שו"ג ז"ל תיקשי למרן דמכשיר באחת ופוסל באחד והם ענינים שוים ודין אחד להם. וקושיא זו אלימא ואימתני ותקיפה להקשות מדברי הבית יוסף בעצמו שבמקום אחד הוא סותר