ומצור דבש עו

קדשו הך דינא דגג האומה הדבוקה אל השדרה דכשרה וכדקי"ל לדינא ככל הכתוב. תו ליכא לאסתפוקי בגג האונה הסרוכה להשדרה. שהרי כל טעם ההיתר דאית לן בדיבוק האומה אל השדרה. משום דהוייא רביתה, וכתב הכנה"ג משם מהריב"ל בהגה"ט אות כ"ה וז"ל באותה החלוקה שכתב הרשב"א שגג האומה מהשלמת האונין ולמעלה דבוק בשדרה דמכשירינן משום דאיכא תרי טעמי. חדא. דמראין הדברים שכך דרך ברייתה, וגם דהוי צר והוי כאונה לדופן ע"כ. וכן כתב מהרשד"ם בסי' מ"ג יעו"ש. וא"כ אם אנחנו מתירין בשגג האומה דבוק לשדרה. וקרינן ליה מקום צר כדין אונה לדופן. הגם שבאמת מקום האומה הוא בדופן רחב. וע"כ אין הדופן רחב מגין על האומה אם ניקבה. או נסרכה אל הדופן בלי מכה. דקי"ל דטריפה בלי בדיקה כידוע. בכ"ז דביקות האומה בגגה להשדרה חשבינן לה מקום צר וכשרה בלי בדיקה. וא"כ כ"ש וק"ו כשהאונה נסרכה אל השדרה. דהאונה מקומה הוי צר במצר החזה. ודופן שלא מגין עליה אם אפי' ניקבה דדופן סותמה. כ"ש אם רק נסרכה שם אל השדרה. דמקומה צר הוי. פשיטא דכשרה. דמ"ל דופן צר שבגב האונה. ומ"ל דופן צר שבגגה מלמעלה. וכ"ש לטעמא תנינא שמראין הדברים שכך ברייתה. ודאי יצדק יותר באונה שהמקום בצרותו פעל כל זאת וכדכתב מהרשד"ם בסי' מ"ג יעו"ש

ובר מן דין הלא מהרש"ל והב"ח פשיט להו לקולא דיבוק האונה לשדרה. מדיבוק האומה להשדרה. דבאומה לא מכשירינן אלא אם דבוקה בלתי פילוש. ובאונה מקילין אפי' בפיליש. יעו"ש בהב"ח. וכן יש לי להביא ראיות מדברי מר"ן לספקו של הגאון ואכמ"ל

ואולם מ"ש הגאון תו"ז ז"ל שלא ראה מי שאסר בסרוכה לשדרה זולת הרב שו"ג ומנהג שאלוניקי יע"א וכו' את אדוני הס"ר כי לא היתה כזאת להטריף חלילה. ורק מ"ש הרב שו"ג ז"ל הוא דמנהג להצריך בדיקה גם בדבוקה אל השדרה. הפך מנהגינו ומנהגם הראשון בימי מהרשד"ם ז"ל להתירה בלי בדיקה מדינא. ושע"ז היטב חרה לו להרב שו"ג ז"ל על המנהג המחודש להצריכה בדיקה. מה שאין בו צורך מדינא וכתבתי דבריו לעיל אבל מעולם לא עלתה על לבו של הרב שו"ג להטריף חלילה. ולא יאמר ע"ז מנהג שאלוניקי להטריף. חדא דלאו בדידהו תליא דהדין דין צדק דמותרת בלי בדיקה. ודיינו אם נסבול מה שהנהיגו להחמיר ולבדוק. אבל לאסור את המותר לא יתכן. ושנית שאם בשאלוניקי מתירין את הדבק בנפיחה. הגם דלדידן דאתרא דמרן סמכינן אסור הדבק לעולם ובדורות לפנים היו מתירין את הדבק אפי' בלי נפיחה עד שעמד מהדשד"ם ז"ל וגדר הפרץ. וא"כ אם היא תפשו קולת הדבק עד דיוטא האחרונה. עתה בעיר זו עצמה נאמר דאסרי דבוקה לשדרה דלדידן שרי בלי בדיקה. הם יחמירו לאוסרה גם בבדיקה. זו אין הדעת סובלתו. ופשוט

וכזאת ק"ל טובא ע"ד הגאון תו"ז בסי' פ"ה אות כ"ט ששם כתב הגאון דברים יותר תמוהים. ששם כתב בדין הדבק שאם כל הריאה דבוקה בלי פילוש אם אין מכה בדופן טריפה ול"מ בדיקה. כמ"ש מרן. ע"ז כתב הוא וז"ל מרן בב"י כתב וכבר הוכחתי שאין שום סמך למתירי הדבק ודברי האוסרים עיקר ועיין למהרשד"ם סי' ט"ל הסכמה מכמה רבני שאלוניקי ז"ל והוא השלים המנין שהיו נוהגים להכשיר הדבוקה והסכימו בכל תקף לאסור הדבוקה ה"ד הרב שו"ג ס"ק ע"ב וכתב מר"ן והרמב"ן דהמתירה בר נידוי הוא והכלים אסורים ועיין בשו"ג דהמנהג לאסור גם הדבוקה מהערוגות להשדרה וכן הוא מנהגינו לאסור כל דבק בלי מכה עכ"ל ז"ל

ואחר המחי"ר מקדושת עצמותיו אמינא לא כן אבי. כי מפשט דב"ק נראה שמהרשד"ם ורבני דורו אסרו הדבוקה לגמרי. וא"כ הושוו לדעת מר"ן ז"ל דאסר הדבק בהחלט. וע"ז סיים הגאון תו"ז דברי מר"ן שכתב דהמתירה בר נידוי הוא והכלים אסורים ור"ל שמהרשד"ם ורבני דורו אסרו כדעת מר"ן דכתב דלא מהניא ליה בדיקה. ושע"ז סיים דב"ק וכן הוא מנהגינו לאסור כל דבק בלי מכה. וכנודע שבאיזמיר אוסרי הדבק

ותמהתי מאד אנה מצא הגאון תורת זבח דברים אלו לא במהרשד"ם ולא בשו"ג ליתנהו להני מילי כלל. כי לא אסרו רק שלא בנפיחה. אבל בנפיחה לא עלתה על דעתם לאסור. והרי דברי מהרשד"ם בסי' ט"ל כתב עזרנו ה' וקבענו לאסור שלא נפיחה. ובסי' מ"ד כשכתב כללי הטרפיות לשוחטים. כתב שכל מין דבק בנפיחה כשר. ואין לך דבר שכשר בלי נפיחה רק הדבוקה להשדרה בלי פילוש. ואם יש בה פילוש צריכה נפיחה. באופן שמהרשד"ם ורבני דורו רק החזירו עטרת הנפיחה ליושנה. ממה שהקלו להתיר הדבק גם בלי נפיחה. אבל בנפיחה אין להם שום דבק שיאמר עליו אסור. הנה מהרשד"ם לפניך לך נא ראה. וגם מ"ש הרב שו"ג נוסח הסכמת מהרשד"ם ורבני דורו הכי איתמר בפי' לך נא בדברי השו"ג שם שבנפיחה הכל מותר. וזה דלא כמרן ז"ל דאסר הדבוקה בלי מכה ואין לה תקנה אפי' בבדיקה. ופליאה נשגבה על הגאון תו"ז שקירב את המרוחקים בזרוע. ומעתה מ"ש שם וכתב מר"ן שהמתירה בר נידוי והכלים אסורים. אין זה מקומן של דברים אלו. כי מרן גופיה בסי' ט"ל הביא מנהג שאלוניקי דמנהגם קדמון להתיר הנפיחה. ומקום שנהגו נהגו. ולא כתב מרן ז"ל דברים אלו אלא למי שהורה להתירה ולעשות מנהג חדש לך נא ראה בב"י ומשם בארה. וע"ש בשו"ג לאסור גם הדבוקה להשדרה. וכ"נ כבר עמדנו עליהם לעיל. דליתנהו להני מילי בשו"ג ואכמ"ל עוד בזה

נחזור לענין דידן בגג האומה הדבוקה לשדרה בלי פילוש דכשרה היא אליבא דכ"ע. ומנהגינו בעיקו"ת ירושלם להתירה בלי בדיקה מנהגינו תורה היא. ובזה ברור כי כבר נתפשטו לרו"מ כל הקמטים שהיו לו בסירכא הזאת ובזה השלמנו הדיבור בסעיף הלזה אשר בו הזכרנו לרומעכ"ת את תורת הדין ואת משפט מנהגינו בו. ומעתה נתחיל לבאר גם סעיף השני לבאר ולישב תמיהות הרב שו"ג כאשר ביקש ממני בכתבו בעהי"ת

כתב הרב שו"ג בסי' ט"ל עמ"ש מר"ן ז"ל בסעיף ז'. אם נסרכה האונה או האומה לגרגרת או לחזה או לשומן הלב וכו' שטריפה ואפי' היא דבוקה בלי פילוש. כתב ע"ז הרב שו"ג שם בסעיף ל"ד וז"ל. ואפי' היא דבוקה וכו' כ"כ רבינו בב"י משם מהר"ד יחייא ושכן דעת הרא"ש דלכל מקום שתסרך הריאה טריפה וליכא חילוק בין איכא פילוש או ליכא פילוש. והביא רבינו בב"י את לשונם

אך הריב"ש ומהר"י ן' חביב התירו בשגג האומה דבוקה לשדרה בלתי שום פילוש אפי' בלי בדיקה כהרשב"א ז"ל דס"ל הכי וכו' וכתב רבינו שם ולענין הלכה נקיטינן כדברי הרשב"א. והכא פסק להפך דלכל מקום שתסרך טריפה אפי' דבוקה כולה בלתי פילוש וקשה מיניה וביה עכ"ל: