ומצור דבש עה

דבוקה לשדרה שזה מוסכם אפי' לדעת הרב המחבר ז"ל וכמ"ש הטור משם הרשב"א משם הגאונים. שאם כל הגג מהשלמת האונין וכו' דבוק בשדרה כשרה. והרב בב"י בדין זה כתב דנקיטינן כהרשב"א וכן דעת הריב"ש בסי' פ"ה. ומה שהצריך בהגהה שתהיה כל הריאה דבוקה לשדרה. נמשך בזה אחר ס' הכלבו שהביא בב"י שכתב כן ובזה לא כיון יפה דהעיקר כדעת הגאונים והרשב"א והריב"ש דאף כשגג האומה דבוק אל השדרה סגי בהכי להתיר וכן נקיטינן עכ"ל הפר"ח

וכן כתב הש"ך ז"ל בדין זה דדעת מר"ן להתיר בדבוקה להשדרה וכדעת הגאונים. וכ"כ לקמן כשכלל דיני הסרכות כתב דדבוקה לשדרה כשרה בשופי. וכ"כ הרב תבואת שור והלבושי שרד יעו"ש. ושו"ר להרב הכנה"ג בהגהב"י אות קט"ו שזכר דעת הרא"ש והתשב"ץ והר"ר יחיא ובסי' קי"ו זכר גם רש"ל והב"ח ודמש"א דכלהו רבנן אוסרי הדבק בכל גוונא זולת בדבוקה לשדרה דהיא מותרת כשהיא בלי פילוש אליבא דכ"ע יעו"ש

וכן ראיתי דעת מהרשד"ם בסי' ט"ל וז"ל. גג הערוגות הסמוכות לדופן אם כל הגג דבוק בלי פילוש כשרה כדברי הרשב"א ז"ל מקבלת הגאונים. עכ"ל. והגם שפה סתם מהרשד"ם ז"ל אם כשרה בבדיקה כמנהג שאלוניקי דמתירין הדבוקה לדופן בנפיחה. או כשירה דקאמר אפי' בלי בדיקה ונפיחה קאמר. הנה בתשו' סי' מ"ד חזר וביאר הדברים באר היטב וז"ל שם בתחי' דף ט"ו ע"ב וז"ל אם כל גג האומה מהשלמת האונין ולמעלה דבוק אל השדרה בלתי פירוד ופיצול כשרה. אבל אם יש פיצול צריכה נפיחה. וכ"נ הכלל שאין התר לשום דיבוק בעולם שלא בנפיחה. אם לא בשגג האומה דבוקה אל השדרה שכנגדה שהיא מהשלמת האונין ולמעלה. כולה דבוקה בלתי שום פירוד ופיצול כלל. שאז היא כשרה ומותרת בלא נפיחה. ובענין זה דוקא אנחנו אומרים לדבק טוב הוא עכ"ל. הרי מבואר דגם דבשאלוניקי מכשירין הדבק רק בנפיחה. אכן בדבוקה האומה אל השדרה כשרה בלי בדיקה וכמש"ל

ושוב תראה שהגם שנודע מנהג שאלוניקי שהם ממתירי הדבק. ומנהג שאלוניקי הזכירו מר"ן בב"י בסי' ט"ל. הנה בשאלוניקי עצמה בדורות שאח"כ היו מקילין בדבק קולא גדולה להתירה בלי נפיחה כלל וכלל. ומהרשד"ם ז"ל עם רבני דורו ז"ל עמדו וגדרו את הדבר ואסרו הדבוקה אם לא תעלה בנפיחה. ונוסח ההסכמה שעשה מהרשד"ם ורבני דורו ז"ל להחזיר הנפיחה לאיתנה בש' הש"ט. הביאה הרב שו"ג ז"ל סי' ט"ל סעיף ע"ב ככתבה וכלשונה ושמות הרבנים החתומים עליה מאריות גברו. ומהרשד"ם ז"ל הוא החותם החמישי בהסכמה הנז' יעו"ש בס' שו"ג. והסכמה זו היא היא מה שרמזה מהרשד"ם ז"ל בח' יו"ד בראשונה סעיף ט"ל מדיני הטרפיות וז"ל. ריאה דבוקה בלתי פילוש עמדנו במנין ועזרנו ה' ונקבעה הלכה לאיסור אם לא שתעלה בנפיחה כדברי מהר"י ן' חביב ז"ל. [ועיין בתשו' הרדב"ז החדשות ח"א סי' כ"ו מ"ש על ההסכמה הזאת] והנה הגם שהרבנים הנ"ל עשרה שליטים זצוק"ל חזרו והחמירו להנהיג הנפיחה בדבוקה. ובלא נפיחה מטריפין. הם עצמם בהסכמה הנז' הוציאו מן הכלל הדבוקה לשדרה שהיא מותרת בלי בדיקה וכדעת הגאונים ז"ל. ומכאן תקיש כמה הוא כח ההתר הניתן להאומה הדבוקה בגגה אל השדרה. שהוא כח התר עצום ופשוט בעיני הפוסקים ז"ל

באופן כי חזרתי ע"כ הצדדים וצדי צדדים. ולא מצאתי עד הנה שום פוסק אפילו מהיותר מחמירים שבפוסקים האחרונים שעלתה על דעתו במחשבה. להחמיר ולהטריף האומה הדבוקה בגגה אל השדרה בלתי פילוש כו"ע. והדין הזה כמעט הוא יחיד בהסכמת כל הפוסקים עליו אשר החליטו הכשרו מבלי חולק. וכן לא מצאתי בספרי הפוסקים שבידי שום פוסק שיחמיר להצריך בדיקה ונפיחה בדבוקה להשדרה כלל. זולתי מנהג שאלוניקי האחרון שהונהג בימי הרב שו"ג ז"ל מחדש להצריך נפיחה גם בדבוקה אל השדרה ואפי' בלי פילוש. וע"ז תמה הרב שו"ג ז"ל שם בסעיף ע"ב וכתב ולא ידעתי מאימתי נשתנה מנהג שאלוניקי להצריך נפיחה גם בדבוקה בלי פילוש. אחרי ההסכמה העשויה מרבנן תקיפי מאריה דאתרייהו והם הוציאו זאת מן הכלל להתירה בלי בדיקה. ושוב לא מצא תירוץ לזה רק שמנהגי טרפיות הריאה בשאלוניקי משתנים מזמן לזמן. וכמ"ש הכנה"ג יעו"ש. ולקמן בע"ה בעמדנו ע"ד הרב שו"ג ז"ל אפשר לתת תבלין בטעם חומרתם להצריך נפיחה גם בזו דדינא יתיב וספרין פתיחו דלא בעי בדיקה ועיין לקמן

והמתבאר מכל מאי דכתיבנא בדין זה דאומה הדבוקה להשדרה הוא דין מוסכם ומוחלט החרו וכמ"ש מרן בב"י. ועל דעת מר"ן ז"ל שכך היא גם בשלחנו הטהור. עדים לנו שני עמודי עולם הפר"ח והש"ך. וא"כ מכ"ז יתבאר לרו"מ כמה יפה כח מנהג עיה"ק ירושלם תובב"א דמורו בה התירא. ומאחר שכן דעת מר"ן ורמ"א בכחא דהתירא כמ"ש הגאונים וכו' בעיני לא יקרא מנהג עוד כי הדין דין אמת הוא המתיר. וכדעת כל הפוסקים שזכרנו שם קדשם. והרי מהרשד"ם ז"ל כתבו בתוך פסקי דינין ולא במנהגים. כי אין זה מנהג רק דין. ובכן לא אאריך עוד בזה כי אין כאן במה להאריך בדין מוסכם ומוחלט התירו. וסרו מהר כל תמיהות ופליאות מני"ר על מנהג עיקו"ת המיוסד על אדני פז וכאמור

ורק אנכי אתפלא מעתה על הרב הגאון בע"ס תורת זבח זצוק"ל. אשר כל רז לא אניס ליה, לא העלה על שפתיו דין זה אם גג האומה נדבקו אל השדרה דכשרה. ומוסכם מהגאונים. והרשב"א. ורבינו הטור. ורבינו ירוחם. ומהר"י ן' חביב. והריב"ש ומהרשד"ם ומרן ז"ל והאחרונים. בלי חולק. וחפשתי בדברי הרב ז"ל בדיני הדופן הצר והרחב אשר הגאון ז"ל כתב בהם כמה חידושי דינין בחכמתו הגדולה. והך דדבוקה אל השדרה זה דבר השמטה ופלא הוא בעיני

אשר לדעתי הקטנה. לוא הזכיר הגאון ז"ל בתורתו הקדושה את דין דיבוק הערוגות אל השדרה עם חקיו ומשפטיו. לענ"ד היה מקום רחב לפשוט ספיקו שנסתפק הגאון ז"ל בסי' פ' אות י"ט בדין אם גג האונה נסרכה אל השדרה אי מכשירינן בה כדין הדופן. או שנייא השדרה שאין מקומה ישר. וע"ז כתב וז"ל שמדברי הב"י והכנה"ג באות ר"ג נראה דדעתם פשוט להתיר סירכה מן הגג להשדרה. דהוי הגנה. והכלבו והאו"ח כתבו בפי' מהשלמת האונין לדופן או לשדרה. ולא ראיתי מי שאסר בסרוכה לשדרה זולת הרב שו"ג בסי' ט"ל ס"ק ח"ן שכתב דמנהג שאלוניקי להטריף בסרכה יעו"ש. ואין טעם לזה וכו'. גם מרן הב"י הביא דברי הרשב"א בת"ה שגג האונין דסריך אל השדרה כשרה ונקיטינן כדברי המתירין וכו', ובכן ראוי להכשיר בפשיטות עכ"ל הצ"ל

והשתא אמינא שאם הגאון ז"ל היה מביא בתורת