ומצור דבש עד

חלק יו"ד סימן א' הלכות טרפיות

שאלת ממני בכתבך. וז"ל אחת שאלתי ליישב לי תמיהתי על מנהג עיקו"ת ירושלים ת"ו שנהגו להתיר באומה הדבוקה כולה אל השדרה דבק בלי פילוש. ומכשירין אותה בלי בדיקה. וכאשר כן ראיתי בס' מנהגי עיקו"ת בחלק יו"ד סעיף ו' והם מדברי הפר"ח ז"ל. ותמהתי ע"ז שמרן בשלחנו הטהור לא פסק הדין הזה מפורש להתר. ורק בב"י דיבר מרן בזה. והרב שו"ג ז"ל בסי' ט"ל ס' ל"ב כתב שדעת מרן בש"ע שהיא טריפה. שהרי מרן כייל לן בסעיף ז' שלכל מקום שתסרך הריאה טריפה אפי' דבוקה בלי פילוש. והרב ז"ל עמד בדברי מר"ן והקשה דבריו אהדדי מהב"י להש"ע. ושקו"ט בחכמתו הגדולה יעו"ש. ועכ"פ הרב ז"ל מסיק דלדעת מרן היא טריפה כמ"ש המעיין. ועל זאת נוראות נפלאתי. דבעיקו"ת ירושלים ת"ו דתמיד אתכא דמרן סמכינן. מה ראו על ככה לקבוע מנהג זה להתיר דבוקה לשדרה נגד דעת מרן בשלחנו הטהור. ויותר פלא דהם מכשירין אותו בלי בדיקה כדעת מרן בב"י. ושכ"ן מסתמיות לשון סעיף המנהגים שהרי העמידוהו בשורה אחת עם אונות הסרוכות כסדרן דמחיתוך לחיתוך. דקי"ל בזה דאין צריך בדיקה שאחרי שהם סרוכות כסדרן לא מתפרקי כידוע. וכפי"ז מנהג עיקו"ת ירושלם ת"ו דלא כמרן בתרתי דלדעת מרן טריפה ולא מהנייא ליהו בדיקה כדין הסרוכות שכתב מרן בסי' ט"ל סעיף ז'. ואינהו מתירין אותה גם בלי בדיקה. והדבר תימה בעיני טובא וע"כ יהי נא חסדו להעמידני בקרן אורה בדין זה. כי יודע אדוני כי בין זובחי הזבח אני. וצריכנא לדין הזה להלכה ולמעשה. וכו' וכו' ועל הכל יבוא שכמ"ה

תשובה. הלא לאמונה מכיר רו"מ בי שאינני מזובחי הזבח. ולא בקי בדיניהן ולמה זה תשאל לשמי ולא להרבנים השו"ב. המה יגידו לך פשט דבר. ולא אני. אכן נטפלתי לדבר משום חיבת הקדש עיר אבותי ירושלם עיקו"ת. אשר לשמה ולזכרה תערוג נפשי ולצורי אוחילה ישיב שבותי אליה בעושר וכבוד ושבתי בבית ה' לאורך ימים לעבודתו. וע"כ גם כי ידי מלאות עסקי לימודים בענינים אחרים אשר אני עסוק בהם כעת. פניתי קט מלימודי להציל כבוד בית תפארתי ומנהגיה מיד תמיהותיו ופלאותיו עליהם

הגם כי באמת תמיהא לי טובא על מני"ר יצ"ו אשר ידיו רב לו במלאכה הזאת ומומחה לרבים הנהו בפ"י. איך על נקלה עמד משתאה על מנהג המיוסד בעיר האלד'ים העשויה שורה. ומוקפת עטרה. מרבנן קדישי. וקשישי. רבנן חריפי. אימתני ותקיפי. השתולים בה מדור אחר דור לנס ותפארת הגוי כולו. והמה כן ראו ולא תמהו. וכבוד מני"ר עמד להתפלא עליהם מדברי השו"ג דכתב כן בדעת מר"ן. כאלו אין שום ספר אחר נמצא אתו בבית מדרשו ורק לשני שלחנות זכה. הערוך והגבוה. או כאלו אין פירוש אחר בדברי מר"ן ז"ל כי אם מ"ש בהם הרשו"ג ז"ל. וזאת תוכיח למדי שלא עיין בדין זה במקורותיו בדברי רבינו הטור והב"י ונושאי כליהם. אשר לוא עינו ראתה מקורות הדין בשורשם עיניו לנוכח יביטו כי מנהג עיקו"ת דינא הוא ולא מנהגא. שכן הוא דעת הגאונים והרשב"א ורבינו הטור ומרן הב"י וכו' וכו'. ולשעבר אנכי גליתי את אזנו באהבה גלויה שבינינו שירחיק עצמו מלימוד כזה אשר זר ומוזר הנהו בעיני כל מעיין ישר הולך להעתיק מדברי הפו' מה שהעתיקו מפוס' אחרים בלי ראות מקור הדברים ממקום נביעתם. ואין עתה מקום להעירו שנית. עכ"פ המובן לי מדבריו הנחמדים שבכתבו שבידי. שלא תנוח דעתו רק אם אשמיעהו דין ומשפט האומה הדבוקה להשדרה הזאה. וע"מ אדנ' מנהג עיקו"ת הוטבעו בהכשרה המוחלט אצלם. אם לא איישב לו כל תמיהותיו של הרב שו"ג ז"ל בדין זה ומה ראה על ככה לפרש דדעת מרן להחמיר כי כתבת לי שכל תמיהותיו הם הרים גבוהים הן במ"ש לדעת מר"ן הן במה שתמה על הרב הכנה"ג ז"ל. וכלאחר יד הוא ממעים עלי עבודה כפולה. הוראת הדין והמנהג. ולמשקו"ט בדברי שו"ג ז"ל וישוב דבריו ותמיהותיו כאשר אמר. ועם שאינני מופנה לשני הצדדים. חיבת הקדש תכריחני לעשות כן כדי להסיר מלבו כל גמגום ועמעום על מנהג עיקו"ת ירושלם ת"ו וזאת אעשה בע"ה. בתחילה אשמיע לאזניו מקור הדין בקצרה כי הוא דין מוסכם בלי חולק עליו וממנו יתבארו לכבודו מוסדות החזקים אשר למנהג עיקו"ת. ואח"ז אניף ידי לישב תמיהותיי של הרב שו"ג ז"ל כפי קוצר שכלי. אשר ע"י ישוב תמיהותיו יתברר לו כי כן דעת מר"ן בש"ע כמו בב"י להתיר בשופי. ומה' אשאלה עזר הוא יאיר עיני בתורתו ויורני מה לדבר. לבל אכשל בדבר הלכה. וזה החלי. וה' יעזור לי

כתב רבינו הטור בסי' ט"ל וז"ל כתב הרשב"א ז"ל בשם הגאונים שאם כל גג האומה מהשלמת האינין ולמעלה דבוק בשדרה כשירה שכן מראים הדברים שכן ברייתה. בד"א בשכל הגג דבוק אל השדרה. אבל אם יש פיצול שאין כל הגג דבוק לשדרה טריפה ע"כ. וע"ז כתב מר"ן בב"י ז"ל וז"ל כתב הרשב"א וכו' כן היא הנוסחה האמתית גג האומה ולא גב. ודין זה אין ענין לכאן דהכא עדין עסקינן בדיני האונות. והי"ל לכתוב דין זה בסמוך בדיני האומה. ונראה שכתבו כאן לצרף כל המקומות הכשרים בלי בדיקה. ודברים אלו של הרשב"א נתבארו לעיל גבי דין הדבק בלי פילוש. והכלבו כתב ס' הרשב"א וכו' וכן מנהג נרבונא ולענין הלכה נקיטינן כדברי הרשב"א עכ"ל

ולעיל בדין הדבק האריך הרחיב מרן הב"י ז"ל בדין זה דהרשב"א. ושם הביא תשו' הריב"ש בסי' פ"ה בדין הפולמונאדה ואסר הריב"ש הדבוקה לטרפם וללב וכו' וכתב הריב"ש דאין לנו אלא מ"ש הרשב"א משם הגאונים שאם כל גג האומה מהשלמת האונין וכו' דבוק בשדרה כשרה. ולא התיר רק באומה דבוקה לשדרה אבל לטרפס וללב אין לנו יעו"ש. וכן הביא שם מרן בב"י דברי מהר"י ן' חביב שכתב שסו"ד אין להתיר שום דבק בלתי נפיחה זולת גג האומה הדבוקה בשדרה בלי פילוש יעו"ש. וכן דעת רבינו ירוחם כמ"ש המעיין

באופן דהתר דבק גג האומה אל השדרה בלתי פילוש. דכשרה בלי בדיקה היא דעת הגאונים. והרשב"א. ורבינו הטור. ורבינו ירוחם. והריב"ש. ומהר"י ן' חביב. ומרן כתב דלהלכה הכי נקיטינן. וכן גם דעת רמ"א ז"ל בסעיף ז' בהגה יעו"ש

והגם כי מר"ן ז"ל לא בא הדבר מפורש בש"ע. בהתיר הדבוקה להשדרה. כתב הרב פר"ח ז"ל בפירושו לדברי מר"ן סי' ז' וז"ל עמ"ש בהגה וכו' ולדידן אף בסמוכין טריפה זולת דין אם כל הריאה