ומצור דבש ע

האתרוג עם איזה הקדמות הצריכים כדי לדעת מה לעשות ולראות את הדרך ישכון אור

ההקדמה הא' הלימון אשר הוא עתה בתחום מצרים הוא שני מינים אחד קטן וטעמו חריף כחומץ. וקליפתו דקה והוא מצרי של ארץ מצרים. והשני גדול וטעמו אינו חריף כראשון. וקליפתו עבה והוא חוץ לתחום מצרים ומזמן רב הביאו העץ בעצמו ונטעו בארץ מצרים ונתרבה זה המין ועד היום מצוים שני המינים תמיד

הקדמה הב' האתרוגים של מצרים אינם חלקים אלא בהם אבעבועות קטנות והעוקץ שקוע ועגול עב ואין לו דד ושושנה. אלא מקום הדד יש גומא קטנא ובתוכו כולו בשר לבן והגרעין עומד לאורך האתרוג וזה המין מוחזק שהוא מצרי נטיעה ישנה משנים קדמוניות. ויש מצוי מין אחר אשר מבחוץ אבעבועות ואינו חלק אבל העוקץ בולט ואינו עגול עב ואין לו דד אלא גומא ותוכו כולו בשר וכו'. ויש מין אחר הוא חלק והעוקץ בולט ותוכו כולו בשר וכו' ויש אשר יש לו אבעבועות והעוקץ בולט ומבפנים יש בו מוהל ומיץ הרבה מקליפתו והגרעין לרוחב האתרוג וטעם המוהל פעמים חמוץ מעט פעמים ביותר. ואלו המינים שיש בהם מוהל ומיץ מחזיקים אותם למורכב דוקא הראשון אשר כולו בשר והגרעין עומד לאורך האתרוג מכשירים. שהעוקץ בולט ואינו שוקע

הקדמה הג' שמעתי מזקני מצרים שהיו בשנים קדמוניות קודם שבט לוקחים תתיכת זהב טהור נקי מכל סיג ויכניסו אותה בתוך גוף אילן האתרוג דהיינו יחתכו בעץ האילן סדק לאורך האילן ויכניסו הזהב ויסתמו בטיט ויקשה בטוב יצאו האתרוגים של אותו אילן באותה שנה עם דד ושושנה

הקדמה הד' כבר ידוע הפסק שכתב על זה מע' הרב הגדול כמוהר"י ביב'אס זצ"ל. שאין לערער כלל על אתרוגי קורפו והסכימו עמו ירושת"ו. וכל תפוסות ישראל הם מברכים על של קורפו ושל יפו וג'ינווא כ"ז שיגיעו לידם בחתי' מאריה דאתרא שאמת הם של קורפו וכן ג'ינווא והם מקובלים וחשובים בעיני הכל יותר משל מערב. ושל מצרים אינם נחשבים לכלל אתרוגים בעיניהם

שאלה א'. אם המין הנקרא פורטקאן והמין הנקרא נאריניג והמין הנק' לימון מתוק שנאכל חי והמין הנק' לימון חמוץ אם כל אחד בריה בפני עצמה מששת ימי בראשית וכל אחד יש לו שם מיוחד או הם בריה אחת או שנים ומרוב הזמן על ידי איזה הרכבה או איזה פעולה נשתנו באופניהם וטעמיהם כמו שעל ידי חתיכת זהב ישתנה צורת האתרוג ויתחדש בו דד ושושנה מה שאינו בטבע בריאתו ואם כל אחד מין בפני עצמו האם גם הלימון מתוק וחמוץ כל אחד בפני עצמו

שאלה ב'. השני מיני לימון חמוץ המצויים במצרים אם כל אחד בריה בפני עצמה מששת ימי בראשית או שניהם מין אחד ונולד להם שינוי באופן בריאתם וטעמם מכח הארצות אשר נשרשו בהם כ"כ זמן

שאלה ג'. סימני האתרוג המורכב הם שלשה חלק. ועוקץ בולט. והמיץ והמוהל אשר בתוכו יותר רחב מעובי גוף האתרוג. האם הסימנים מובהקים ומחלטים ומה הוא אופן המוהל יתור רחב מעובי גוף האתרוג בפירוש מוחלט ומפורש כי ידוע מה שהוא סביב אפי' למראה עינים נראה המסובב יותר מן הסובב עם כל זה כשתעריך ותכלול הסובב נגד המסובב יהיה הסובב יותר מן המסובב

שאלה ד'. בעיר קורפו בעצמה או בג'ינווא ויפו היש בתוכם אתרוגים שכולם כשר והגרעין עומד לאורך האתרוג בלי מוהל ומיץ או כל המין אשר שם עם מיץ ומוהל ועוד האם כולם הגרעין עומד לאורך האתרוג או כולם לרוחבו. או יש ויש. ועוד האם כולם תעוקץ בולט או יש בולט ויש שוקע ועוד המוהל והמיץ אשר בו מה טעמו. ואם יש איזה שינוי באופן המיץ ורבוי המים

שאלה ה'. סימן הגרעין האם הוא מוסכם לחשוב אותו עם השלשה ויהיו ארבעה סימני הרכבה או אינו מוסכם והשלשה סימנים הם עיקר

שאלה הששית. מה שפסק מוהר"י ביב'אס זצ"ל בהסכמת רבני ירושת"ו ומה שסומכים כל תפוסות ישראל ומברכים על של קורפו וג'ינווא ויפו בלי פקפוק ומחזקים במינים לכשר בלי ספק מורכב אם הוא בדעתם שיש בהם סימני כשרות ואין כל זמן שיתברר להם שהם מקורפו וג'ינווא ויפו מוחזקים בכשרות מבלי שישגיחו בסימנים שאפי' יש בהם איזה סימן הרכבה אין משגיחין עליו. נפקא מינה הסי' שכתבו הפוסקים אינם בהחלט גמור אלא באיזה מקומות דוקא ועל הרוב דוקא לאותם מקומות

שאלה שביעית. אם יודעים איזה דבר באוכל סימני אתרוגי מערב ודמשק וארם צובה בעין העוקץ והמוהל והמיץ והגרעין וכו'

נ'א לשון בקשה. ממע' כת"ר שיורינו את הדרך בתשובה ברורה לפי רוחב דעתו על כל שאלות הנז"ל ועמו הסליחה ולחסד רב יחשב. כה דברי הצעיר יחייא מזרחי ס"ט

תשובה לדזיו ליה כבר בתיא. מבני עליה. סלת נקיה. גפן פוריה. גדולים מעשה חייא. החכם הש' כמוהר"ר נר"ו מראש מקדמי אר"ש מצי'ל אנ"י תפלה לדוד שמעה יפרוס סוכת שלומ'ו עליו ועל ההצלחות ושובע שמחות. כיר"א

אות לטובה לדע'ה איך קבלתי כתב מעשה ידיו והגיעני כפול הששו'ן והגי'ל שנתבשרתי מטוב שלומו ומשלום האוהבים יצ"ו וראיתי והנה אתיא תוך תוך אגרת מסולסלת ומהדרת צרופה ומבוארת על ענין אתרוג המורכב מכרזת ואומרת לדעת האמת נהדר'ת ועל אבן אחת שבעה עינים מחברת. והנה בעזר משדי מפתח פתיחה לאות ולמשמרת

ואני טרם אחלה לדבר בענין זה אמינא דבר זה כבר נפתח בגדולים נו"ן הלבוש סי' תרמ"ט ס"ד ומור"ם בעל המפה בתשובתו סי' קי"ז וסי' קכ"ו. ומהר"ם אלשיך סי' ק"י והרב ט"ז סי' תרמ"ט ס"ך נ' והרב מג"א סי' תרמ"ח ס"ק ר"ג ותשו' שבות יעקב סי' ל"ו ותשו' מכתם לדוד סי' י"ח ותשו' זכות אבות סי' י"ח וכולן שוין לטובה ואפי' בשעת הדחק אין לברך עליו אלא דחלוקים בטעמא דלהרב בעל הלבוש היה טעמו משום נעבדה בו עברה דומיא דבהמת כלאים דאע"ג שמותר באכילה אסורה לקרבן ע"ש. והכו על קודקוד סברה זו ה' טו"ז והר' מג"א ומה שרצה הרב שבות יעקב בתשו' הנז' לישב דברי הרב בעל הלבוש. דאפשר דעיקר טעמו של הלבוש הוא כיון שנטילת לולב כל שבעה זכר למקדש שנא' בהם ושמחתם לפני יי"א שבעת ימים שהיו מקיפין בהם את המזבח. לכן דינו כמו לגבוה ממש ומדמה לקרבן דפסל בה כלאים ע"כ. אנא זעירי לא הבינותי בהרואה יראה בלבוש הטעם הוא משום מצוה הבאה בעבירה ואם עיקר טעמו